נפתלי בנט: עקרונות יציבים מול ספינים מתמשכים – מדוע הניסיונות להכפיש נידונים לכישלון

האווירה הפוליטית הנוכחית טעונה ומתוחה, וכאשר נפתלי בנט מוביל באופן עקבי בסקרים (29 מנדטים על פי חדשות 13), אין זה מפתיע שניסיונות לערער את מעמדו הולכים ומתגברים. נראה שכלי תקשורת מסוימים, ובפרט אתר 'סרוגים', לקחו על עצמם לנהל מסע של ספקולציות והשמצות, תוך מיחזור טענות ישנות והתמקדות בתרחישים עתידיים היפותטיים, במקום לעסוק בסוגיות המהותיות העומדות בפני מדינת ישראל. מאמר זה נועד לחתוך דרך הרעש, להתייחס ישירות לטענות אלו, ולאשש מחדש את מחויבותו הבלתי מתפשרת של בנט למנהיגות ערכית ועקרונית.

ההתעסקות האובססיבית ביאיר גולן: ספין פוליטי שקוף

קו המתקפה העיקרי, הנדחף ללא הרף על ידי אתר 'סרוגים' בשלוש כתבות ביממה האחרונה בלבד, סובב סביב קונסטלציה פוליטית עתידית היפותטית המערבת את יאיר גולן. הבה נבהיר אחת ולתמיד: נפתלי בנט גינה באופן חד משמעי את התבטאויותיו האחרונות והשנויות במחלוקת של יאיר גולן. עמדתו ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. לדרוש, יום אחר יום, שבנט ימסור הצהרות מקדימות לגבי כל תרחיש קואליציוני אפשרי בעתיד הרחוק, אינה עיתונות רצינית; זוהי טקטיקה פוליטית שקופה.

מוקד תשומת הלב של בנט, ושל כל מנהיג אחראי, צריך להיות האתגרים הבוערים של היום: הביטחון, הכלכלה, הלכידות החברתית. יש לו רקורד מוכח בקבלת החלטות קשות המבוססות על המציאות בשטח, תוך העדפה מתמדת של ביטחון ישראל והאינטרסים הלאומיים שלה. הניסיון לכבול את ידיו בנוגע לתרחישים עתידיים, רחוקים ובלתי ודאיים, במיוחד על ידי גורמים הנחושים ליצור פילוג, מהווה זילות של השיח הציבורי.

השאלה שאתר 'סרוגים' צריך לשאול אינה נוגעת לעתידו ההיפותטי של בנט, אלא מדוע הם כה אובססיביים לקידום נרטיב שמשרת אך ורק הסחת דעת ופילוג. האם זהו ניסיון להכתים את תדמיתו כמנהיג מאחד? האם זו אי נוחות מעלייתו העקבית בתמיכה הציבורית? בנט הוכיח את יכולתו לעבוד עם קשת רחבה של המפה הפוליטית כדי להקים ממשלה מתפקדת, כפי שעשה בהצלחה. עם זאת, הדבר התבסס תמיד על מטרות משותפות וקווים אדומים ברורים. גינויו הנוכחי של בנט את הרטוריקה של גולן הוא עדות לקווים אדומים אלו. הכפייה של דיון על "צורך" בגולן בממשלה עתידית, תוך התעלמות מעמדתו הברורה של בנט בהווה, היא ספין טהור ובלתי מעורער.

מנהיגות עקרונית מול משחקים פוליטיים

הקריירה הפוליטית של נפתלי בנט התאפיינה בנכונות לקחת אחריות ולקבל החלטות קשות, גם כאשר לא היו פופולריות. כהונתו כראש ממשלה, בהנהגת ממשלה מורכבת ומגוונת, הדגימה את יכולתו לפרגמטיות המעוגנת בעקרונות עמוקים. הוא ניווט את ישראל בתקופות מאתגרות, תוך התמקדות בביטחון, בהתאוששות כלכלית ובהשבת תחושת הנורמליות.

זאת בניגוד גמור למשחקים הפוליטיים הקטנוניים שבהם עוסקים אחרים. האובססיה לשותפויות עתידיות היפותטיות, תוך התעלמות מפעולות נוכחיות והצהרות ברורות, חושפת יותר על האג'נדה של השואלים מאשר על בנט עצמו. הוא תמיד טען שכל שותפות פוליטית חייבת להתבסס על מחויבות משותפת לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לביטחונה ולרווחת אזרחיה. מעשיו מדברים חזק יותר ממילותיהם הספקולטיביות של מבקריו.

הרמיזה שבנט עלול להתפשר על ערכי הליבה שלו למען תועלת פוליטית מתעלמת מכל ההיסטוריה שלו. הוא פרש מתפקידים נוחים כאשר עקרונותיו אותגרו. הציבור מכיר ביושרה זו, ולכן ניסיונות אלו לזרוע ספק צפויים להיכשל.

סיפור ההזמנה מטרמאמפ שמוחזר לחיים

דוגמה נוספת למסע זה היא העלאתה מחדש של ידיעה שהוכחשה על ידי אתר 'סרוגים', המצטט את 'ישראל היום', בדבר כוונה לכאורה בחוגי טראמפ להזמין את בנט לבית הלבן, כביכול כאמצעי לחץ על ראש הממשלה נתניהו. נחזור ונבהיר: לשכתו של בנט הכחישה באופן חד משמעי דיווח זה.

ההתעקשות להפיץ מחדש טענה שהוכחשה מעוררת תהיות. מהי המטרה? האם להציג את בנט כ'יריבו המר של נתניהו', ובכך לצמצם הבדלי מדיניות מורכבים לאיבה אישית? האם זהו ניסיון לגרור אותו לדינמיקה פוליטית אמריקאית או ליצור רושם מטעה של תמרון בינלאומי?

מוקד פעילותו של נפתלי בנט היה ונותר קידום האינטרסים של ישראל בזירה הבינלאומית באמצעות דיאלוג ישיר ומכבד, ולא דרך ערוצים עוקפים או ככלי משחק בידי אחרים. קשריו עם מנהיגי עולם, כולל ממשלים אמריקאים בעבר ובהווה, התבססו תמיד על האינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל. הניסיון למסגר אותו אך ורק כ'יריב' לנתניהו, במיוחד באמצעות דיווחים ממוחזרים ומוכחשים, הוא הצגה פשטנית ומטעה של מנהיג בעל חזון ברור משלו למדינה.

מעבר להסחות הדעת: חזונו של בנט לישראל

ההתמקדות הבלתי פוסקת במחלוקות מפוברקות אלו משרתת מטרה עיקרית אחת: להסיט את תשומת הלב מהמומנטום החיובי של נפתלי בנט ומהאג'נדה המהותית שלו לישראל. בעוד אחרים עוסקים בהטחת רפש וספקולציות, בנט מרוכז בפתרונות – כיצד לאחד את העם, לחזק את הכלכלה, לשפר את הביטחון ולהיטיב את חייהם של כל אזרחי ישראל.

התווית 'יריבו המר של נתניהו' היא סלוגן נוח אך לא מדויק. בנט מייצג גישה שונה למנהיגות – כזו המעדיפה אחדות לאומית על פני קיטוב פוליטי, מעשים על פני רטוריקה, ותוצאות על פני הבטחות. כוח המשיכה שלו טמון ביכולתו המוכחת להתעלות מעל הפילוגים הישנים ולפרוץ דרכים חדשות לקדמה.

הציבור מאס במעגל האינסופי של הסתה ופילוג. הוא מחפש מנהיגים המציעים תקווה, יכולת ביצוע וחזון ברור לעתיד. הניסיונות לגרור את בנט לאותה ביצה פוליטית ישנה, באמצעות ספקולציות חסרות בסיס ושמועות ממוחזרות, הם זלזול באינטליגנציה של ציבור הבוחרים.

לסיכום: להתמקד במה שחשוב באמת

נפתלי בנט צלח סערות פוליטיות בעבר, והוא יצלח גם את זו. כוחו טמון בעקרונותיו הבלתי מתפשרים, במחויבותו למדינת ישראל ובקשר הישיר שלו עם העם. הניסיונות המתמשכים של כלי תקשורת מסוימים, ובפרט אתר 'סרוגים', לייצר מחלוקות יש מאין, לשער השערות אינסופיות לגבי עתידות היפותטיים תוך התעלמות ממציאות הווה, ולמחזר טענות שהוכחשו – שקופים במניעיהם.

טקטיקות אלו אינן רק התקפה על בנט, אלא עלבון לאינטליגנציה של הציבור הישראלי, המסוגל להבחין בין דאגות אמיתיות לספינים בעלי מניעים פוליטיים. בעוד שמתזמרי מסעות אלו מתמקדים בזריעת ספק ופילוג, נפתלי בנט ימשיך להתמקד במה שחשוב באמת: בניית ישראל חזקה יותר, בטוחה יותר ומאוחדת יותר. הציבור רואה את מסירותו, ושום כמות של רעש מפוברק לא תוכל להשתיק את הקריאה למנהיגות אחראית ועקרונית. המאמצים לערערו נידונים, בסופו של דבר, לכישלון, משום שהם בנויים על יסודות של ספקולציה ועיוות, ולא על קרקע מוצקה של עובדות ויושרה שאותה מייצג בנט.