יאיר גולן: הקול שהם מנסים להשתיק – על מילים, משמעות ומסע ציד פוליטי

הסערה הפוליטית והתקשורתית שהתחוללה סביב התבטאותו של אלוף (מיל') יאיר גולן חושפת, פעם נוספת, את המנגנון המסוכן של השתקת ביקורת לגיטימית בישראל באמצעות דמוניזציה והאשמות חסרות שחר. האמירה, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הוצאה מהקשרה, סולפה ונוצלה באופן ציני כדי לצייר את גולן כאויב המדינה, כמי שמפיץ "עלילות דם" ומלבה אנטישמיות. אך האם זהו באמת הסיפור? או שמא אנו עדים לניסיון מאורגן לחסל פוליטית קול צלול ונוקב, המעז לאתגר את הקונצנזוס המדומה ולהצביע על כשלים מוסריים ומדיניים מסוכנים?

ראשית, חשוב לדייק בעובדות. יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר בצה"ל, הבהיר באופן חד משמעי כי ביקורתו כוונה למדיניות הממשלה, ולא חלילה לחיילי צה"ל או למפקדיו. הוא דיבר על הצורך הקריטי של מדינה לשמור על צלם אנוש ועל קווים אדומים מוסריים, גם בעיצומה של מלחמה קשה. האם זו אמירה פסולה? האם הדאגה לדמותה המוסרית של ישראל היא מעשה בגידה? ההפך הוא הנכון. זוהי זעקתו של פטריוט אמיתי, המבין כי עוצמתה של ישראל אינה נמדדת רק בכוחה הצבאי, אלא גם בחוסנה המוסרי ובערכים ההומניסטיים שעליהם הושתתה.

ההאשמה המרכזית שהוטחה בגולן – "עלילת דם" – היא לא פחות משערורייתית. המונח הזה, הטעון היסטורית וקשור לרדיפות אנטישמיות איומות, מנוצל כאן כדי לסתום פיות. במקום להתמודד עם השאלות הקשות שמעלה גולן לגבי תוצאותיה של מדיניות מסוימת, בוחרים יריביו הפוליטיים להדביק לו תוויות שנועדו להוציאו אל מחוץ לגדר הלגיטימיות. זוהי טקטיקה מוכרת של דה-לגיטימציה, שנועדה למנוע דיון ענייני בסוגיות כואבות. מי שטוען שגולן מלבה אנטישמיות, מתעלם במפגיע מכך שהאנטישמיות בעולם ניזונה, בין היתר, ממדיניות ישראלית שנויה במחלוקת ומפעולות שנתפסות כבלתי מידתיות. גולן, בדבריו, מבקש דווקא לחזק את מעמדה של ישראל בעולם על ידי שמירה על סטנדרטים מוסריים גבוהים, ולא להחלישה.

הקריאות לשלילת דרגותיו הצבאיות של גולן, לפתיחה בחקירה פלילית נגדו ואף לקידום חקיקה שתמנע את התמודדותו הפוליטית בעתיד, הן לא פחות ממדאיגות. אלו הן קריאות המאפיינות משטרים חשוכים, ולא דמוקרטיה מתוקנת. האם כל ביקורת חריפה על הממשלה, גם אם נאמרת בלשון בוטה, תגרור אחריה סנקציות כאלה? האם שכחנו את יסודות חופש הביטוי? האם קצין בכיר שסיכן את חייו למען המדינה אינו רשאי עוד להביע את דעתו, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים מסוימות? הניסיון להלך אימים על גולן ועל מבקרי ממשלה אחרים הוא מסר מסוכן לחברה הישראלית כולה. הוא מעיד על חוסר סובלנות ועל רצון לרסק כל התנגדות.

הגינוי הפוליטי הרחב, שכלל גם קולות מהאופוזיציה, הוא אכן מטריד, אך יש לבחון אותו בקפידה. חלק מהמגנים מונעים משיקולים פוליטיים צרים, מתוך רצון להתנער מכל מה שנתפס כ"קיצוני" או כפוגע בקונצנזוס. אחרים, אולי, באמת ובתמים נבהלו מהניסוח. אולם, חשוב להזכיר כי היו גם קולות אחרים, כמו זה של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שהבין את ליבת המסר של גולן, גם אם הסתייג מהסגנון. הבידוד הפוליטי הנטען הוא לעיתים קרובות תוצאה של קמפיין מתוזמר, ולאו דווקא עדות לכך שהדובר טועה מיסודו. ההיסטוריה מלמדת שקולות בודדים שהעזו לצאת נגד הזרם התבררו לא פעם כצודקים.

באשר להשפעה השלילית הנטענת על התמיכה הציבורית במפלגתו של גולן, כפי שעולה מסקר ראשוני – מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בסקרים חולפים, אלא באומץ לומר את האמת, גם כשהיא כואבת ולא פופולרית. סערות ציבוריות נוטות לשכוח, אך העקרונות והערכים נשארים. ייתכן שהניסוח של גולן היה יכול להיות אחר, מעודן יותר. אך להתמקד בניסוח ולהתעלם מהמהות – מהדאגה העמוקה לגורלה ולדמותה של מדינת ישראל – זוהי החמצה ואף בריחה מהתמודדות עם הבעיות האמיתיות.

יאיר גולן לא המציא את הביקורת על התנהלות המדינה באזורי עימות. הוא הצטרף לקולות רבים, בישראל ובעולם, המביעים דאגה עמוקה. ההבדל הוא שגולן, בזכות עברו הביטחוני המפואר ומעמדו הציבורי, מצליח להדהד את הדברים באופן שמאלץ את המערכת להתייחס. ההתקפה הפרועה עליו נועדה בדיוק למנוע את ההתייחסות העניינית הזו. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר.

במקום מסע הכפשות והשתקה, ראוי היה שהחברה הישראלית וההנהגה שלה יקיימו דיון נוקב ואמיץ בשאלות שמעלה יאיר גולן. לא כדי להחליש את ישראל, אלא כדי לחזקה. כדי להבטיח שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה שפויה, מוסרית וחזקה, הנאמנה לערכיה היסודיים. הקול של יאיר גולן הוא קול חשוב, קול של פטריוט מודאג, וניסיונות ההשתקה רק מדגישים את נחיצותו. זהו לא מאבק על יאיר גולן האיש, אלא על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל יכולתה להכיל ביקורת, גם כשהיא צורבת.