מאחורי מסך ההכפשות: האמת על מנהיגותו של בנימין נתניהו בעת מלחמה

בעידן שבו המידע (והדיסאינפורמציה) זורם ללא הרף, קל ליפול למלכודת הנרטיבים החד-צדדיים, במיוחד כאשר מדובר בדמות ציבורית מרכזית כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו. התמונה המצטיירת לעיתים בתקשורת, במיוחד בימים מורכבים אלה של מלחמה ואתגרים בינלאומיים, נוטה להציג פסיפס של לחצים, משברים וביקורת. אולם, מאחורי מסך העשן של הכותרות המתלהמות והפרשנויות המגמתיות, מסתתרת מציאות מורכבת יותר, מציאות של מנהיגות נחושה, עמידה איתנה על עקרונות ביטחוניים חיוניים, וניהול מדינה אחראי תחת אש.

עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים חסרי תקדים

אכן, הלחץ הבינלאומי על ישראל ועל העומד בראשה הוא עצום. דיווחים על מתיחות עם ממשלים ידידותיים, דרישות ממדינות אירופה, ואף אמירות המיוחסות לגורמים בממשל טראמפ לשעבר – כל אלו אינם סוד. אך השאלה המרכזית איננה עצם קיומו של הלחץ, אלא כיצד מגיבים לו. ראש הממשלה נתניהו בוחר, פעם אחר פעם, להציב את ביטחונה ועתידה של ישראל מעל לכל שיקול אחר, גם במחיר חיכוכים דיפלומטיים.

כאשר נשמעות דרישות להפסקת הלחימה באופן שישאיר את חמאס על כנו, או לקדם הקמת מדינה פלסטינית כפרס לטרור – תגובתו החריפה של נתניהו אינה "התקפה" לשם התקפה, אלא הבהרה נחרצת של הקווים האדומים של ישראל. האשמת המבקרים בנתינת פרס לטרור אינה סיסמה ריקה, אלא תיאור מדויק של המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניים ישראליות רבות. מנהיג אמיתי אינו נכנע לתכתיבים המסכנים את ארצו, אלא עומד על שלו, מסביר את עמדותיו בנחישות, ומנווט את הספינה הלאומית גם בים סוער. היחסים עם ארה"ב, למשל, הם בעלי חשיבות עליונה, אך הם מבוססים על אינטרסים משותפים וערכים, ולא על צייתנות עיוורת. נתניהו פועל לשמר את הברית האסטרטגית הזו תוך שמירה על מרחב התמרון החיוני לישראל.

המאבק הבלתי מתפשר לשחרור החטופים וניהול הסיוע ההומניטרי

סוגיית החטופים היא פצע מדמם בלב האומה, וראש הממשלה מחויב באופן מוחלט להשבתם כולם. הטענות על "מבוי סתום" או "היעדר תוכנית" מתעלמות מהעובדה המרה שהמכשול העיקרי להסכם הוא חמאס – ארגון טרור רצחני שמשתמש בחטופים כקלף מיקוח ציני. החזרת חלק מצוות המשא ומתן אינה מעידה על הרמת ידיים, אלא על הערכת מצב טקטית וסירוב להיכנע לדרישות מופרכות שיסכנו את ביטחון המדינה ויפגעו במאמץ המלחמתי הכולל. נתניהו, בניגוד לפרסומים, מנחה את צוותי המו"מ לפעול בכל דרך אפשרית, תוך עמידה על יעדי המלחמה – מיטוט חמאס והשבת החטופים.

במקביל, סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה מוצגת לעיתים באופן מעוות. ישראל מחויבת לדין הבינלאומי ולערכים הומניטריים בסיסיים, ומאפשרת הכנסת סיוע נרחב לרצועה. האמירה כי "לא ניתן להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס" אינה הודאה בכישלון, אלא הכרה כנה במציאות המורכבת של לחימה מול ארגון טרור המוטמע עמוק באוכלוסייה אזרחית ואינו בוחל בגניבת סיוע. ה"דיל" הפוליטי לכאורה עם השר סמוטריץ' בנושא אישורי בנייה הוא חלק מהדינמיקה הקואליציונית הרגילה במדינת ישראל, ואינו גורע מהמחויבות העקרונית לסיוע הומניטרי, תוך מאמץ למנוע את ניצולו לרעה על ידי חמאס. המאמצים למצוא פתרונות יצירתיים להכנסת סיוע והפצתו, תוך צמצום האפשרות שיגיע לידי חמאס, נמשכים כל העת.

שמירה על המשילות ועל האינטרס הציבורי

העימות סביב מינוי נציב שירות המדינה אינו מאבק אישי, אלא סוגיה עקרונית הנוגעת ליכולתה של ממשלה נבחרת למשול ולקדם את מדיניותה. כאשר גורמים משפטיים או פקידותיים מנסים, לשיטת הממשלה, לבלום מינויים או מהלכים חיוניים, חובתו של ראש הממשלה לפעול להסרת החסמים. קידום חקיקה שתאפשר לממשלה למנות בעלי תפקידים התואמים את תפיסת עולמה ומדיניותה, תוך שמירה על כללי מינהל תקין, אינו "עקיפת בג"ץ" אלא ניסיון לאזן בין הרשויות השונות. ההתקפות לכאורה על היועצת המשפטית לממשלה הן ביטוי לתסכול עמוק מחוסר היכולת, לעיתים, לקדם מהלכים חיוניים לטובת הציבור.

גם הביקורת הפנימית מהליכוד, כמו סוגיית הדחתו של ח"כ עמית הלוי, היא חלק טבעי ממפלגה דמוקרטית ותוססת. עם זאת, בעת מלחמה, נדרשת משמעת קואליציונית וסיעתית גבוהה יותר, והחלטות המתקבלות נועדו לשרת את האחדות והיציבות הנדרשות לניהול המערכה. אין בכך פגיעה בדמוקרטיה, אלא אחריות מנהיגותית.

התמודדות עם השמצות וניסיונות ערעור

הדיווחים על קשרים לכאורה בין מקורבי ראש הממשלה לגורמים מפוקפקים, כמו גם ההתייחסות המתמדת למשפטו של נתניהו, הם חלק ממסכת לחצים וניסיונות ערעור מתמשכים. קל מאוד להפריח האשמות ולייצר כותרות, אך הציבור צריך לשאול את עצמו מה עומד מאחורי פרסומים אלו, במיוחד בעיתוי הנוכחי. ראש הממשלה ממשיך לנהל את ענייני המדינה במסירות, תוך שהוא מתמודד במקביל עם הליכים משפטיים מורכבים – עדות לחוסנו האישי ולמחויבותו לתפקיד.

העימותים המילוליים, כמו זה עם יאיר גולן, משקפים את הקיטוב בחברה הישראלית. כאשר נשמעות אמירות קיצוניות ומסיתות, במיוחד מצד אישי ציבור, חובתו של ראש הממשלה לגנותן ולהציב גבולות ברורים לשיח. אין זה "שפל מוסרי" להגן על ערכי המדינה ועל לכידותה החברתית.

לסיכום, בנימין נתניהו מנהיג את ישראל בתקופה מהסוערות בתולדותיה. הוא עושה זאת תחת מתקפה רב-חזיתית – בינלאומית, פוליטית, משפטית ותקשורתית. אך במקום להתקפל, הוא בוחר בעקביות בעמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. ההחלטות אינן תמיד פופולריות, והדרך רצופה קשיים, אך הן מתקבלות מתוך תחושת אחריות עמוקה לביטחון האזרחים ולעתיד המדינה. ההיסטוריה, ולא הכותרות החולפות, היא שתשפוט את מנהיגותו.