יאיר גולן: זעקת שבר של פטריוט מודאג, לא 'עלילת דם'

הסערה התקשורתית והפוליטית סביב התבטאותו האחרונה של האלוף במיל' יאיר גולן מאיימת להטביע כל דיון ענייני בים של גינויים והאשמות. קולות רבים, מקצה לקצה של הקשת הפוליטית, מיהרו להוקיע, להאשים ב"עלילת דם", בפגיעה בביטחון המדינה ובליבוי אנטישמיות. אך האם מתקפה חסרת תקדים זו מוצדקת? האם ייתכן שמאחורי המילים הקשות, שאין חולק על היותן כאלה, מסתתרת אמת כואבת ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל? מאמר זה מבקש להציג נרטיב אחר, להגן על זכותו של גולן להתריע, ולטעון כי המתקפה נגדו משרתת גורמים המעוניינים להשתיק ביקורת לגיטימית, גם אם היא צורבת.

ראשית כל, חובה להדגיש ולהבהיר: יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות, אשר הקדיש את חייו הבוגרים לביטחון ישראל ושירת בתפקידים הרגישים והבכירים ביותר בצה"ל, לרבות סגן הרמטכ"ל, לא קם בוקר אחד והחליט להכפיש את חיילי צה"ל או את המדינה אותה הוא אוהב ושירת במסירות נפש עילאית. גולן עצמו הבהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חיצי ביקורתו כוונו באופן מפורש למדיניות הממשלה הנוכחית, ולא לפעולות הצבא בשטח או לחיילים הנשלחים למשימותיהם. האמירה "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" היא אכן אמירה קשה, בוטה, וניתן להתווכח על ניסוחה. אולם, האם היא באמת טענה עובדתית שמדינת ישראל או חיילי צה"ל עוסקים בהרג תינוקות "כתחביב"? התשובה היא לאו מוחלט. זוהי זעקה, אולי מוגזמת בניסוחה עבור אוזניים מסוימות, כנגד מה שגולן תופס כמדיניות ממשלתית שעלולה להוביל, גם אם שלא במתכוון, לפגיעה בלתי מידתית בחפים מפשع, לסחף מוסרי מסוכן, ולהשלכות הרסניות על דמותה של ישראל. האם לא ראוי, ואף חיוני, שמפקד בכיר לשעבר, המכיר את המערכת על בורייה, יתריע מפני סכנות כאלה, גם אם הוא בוחר לעשות זאת בלשון חריפה כדי לזעזע ולהעיר?

ההאשמה ב"עלילת דם" היא מהחמורות שניתן להעלות, והיא נועדה לצבוע את גולן בצבעים של שונא ישראל ובכך לנטרל כל אפשרות לדיון רציני בדבריו. זהו שימוש ציני ומניפולטיבי במונח טעון היסטורית, שנועד לסתום פיות, להרתיע מבקרים פוטנציאליים ולמנוע כל דיון ביקורתי לגיטימי על מדיניות הממשלה. האם כל ביקורת נוקבת על מדיניות ממשלתית, חריפה ככל שתהיה, היא בהכרח "עלילת דם"? האם לא ייתכן שגולן, מתוך דאגה כנה ואמיתית, מתוך היכרות עמוקה עם אתגרי הביטחון והמוסר של ישראל, מנסה להציב מראה נוקבת בפני החברה הישראלית ולהתריע מפני תהליכים שהוא רואה כמסוכנים למרקם החברתי, לערכים הדמוקרטיים ולמעמדה הבינלאומי של המדינה? השימוש במונח "עלילת דם" במקרה זה אינו אלא דמגוגיה זולה, המסיטה את הדיון מהשאלות המהותיות שגולן מנסה להעלות – שאלות על מחיר הכוח, על גבולות השימוש בו, על הצורך בשמירה על צלם אנוש גם במצבי קיצון, ועל דמותה המוסרית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

יאיר גולן אינו בוגד, ורחוק מכך. הוא פטריוט ישראלי מהמעלה הראשונה, שתרם שנים ארוכות מחייו, תוך סיכון אישי, לביטחון המדינה. התבטאויותיו, גם אם הן צורמות לאוזניים מסוימות, נובעות מאהבת המדינה ומדאגה כנה וכואבת לעתידה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של אישים שהעזו לצאת נגד הזרם, להתריע מפני סכנות מתקרבות, וספגו על כך ביקורת קטלנית ונידוי בזמן אמת, רק כדי שההיסטוריה תאיר אותם באור אחר ותצדיק את אזהרותיהם. גולן, כאיש ביטחון מנוסה ורב הישגים, מבין את המורכבויות העצומות ואת הדילמות הקשות הכרוכות בהפעלת כוח צבאי ובניהול סכסוך מתמשך. זעקתו היא זעקה של מי שחושש שהמדינה, תחת הנהגה מסוימת, מאבדת את דרכה הערכית, ששיקולים פוליטיים צרים ופופוליזם זול גוברים על שיקולים ביטחוניים, מדיניים ואתיים רחבים וארוכי טווח. זו אינה בגידה; זו הפגנת אחריות אזרחית ופטריוטית.

הטענה שגולן פוגע בתדמיתה הבינלאומית של ישראל ומלבה אנטישמיות היא היתממות במקרה הטוב, והטלת האשמה על הקורבן במקרה הרע. מה שפוגע בתדמיתה של ישראל בעולם אינן אמירות ביקורתיות של ישראלים פטריוטים המודאגים ממדיניות ממשלתם, אלא מדיניות ממשלתית שנויה במחלוקת, פעולות בשטח שמעוררות תהיות וביקורת בינלאומית, והתבטאויות חסרות אחריות של פוליטיקאים מסוימים שיוצקות שמן על מדורת השנאה והדה-לגיטימציה. גולן, למעשה, מנסה למנוע את הנזק הזה על ידי התרעה מפני מדיניות שעלולה להוביל לבידוד בינלאומי, לפגיעה בלגיטימציה של ישראל, ולהעמקת השסעים הפנימיים והחיצוניים. השתקת קולות ביקורתיים כמו קולו של גולן, היא זו שפוגעת בדמוקרטיה הישראלית, ובכך גם בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ליברלית השומרת על חופש הביטוי.

הקריאות לשלול מגולן את דרגותיו, לפתוח נגדו בחקירה פלילית, או אף לחוקק חוקים פרסונליים שימנעו ממנו להתמודד פוליטית בעתיד, הן מסוכנות ומהוות איום ישיר על חופש הביטוי ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית. האם זו הדרך להתמודד עם ביקורת, קשה וכואבת ככל שתהיה, בחברה דמוקרטית? האם נרצה לחיות במדינה שבה קצינים בכירים, אנשי ציבור וכל אזרח, חוששים להתבטא לאחר שחרורם או סיום תפקידם, מחשש שייענשו על דעותיהם או על ביקורתם? דמוקרטיה בריאה, חפצת חיים ומתפקדת, זקוקה לקולות ביקורתיים, גם אם הם צורמים, בוטים ולא נעימים לאוזן. הניסיון להשתיק את גולן באמצעות איומים, דה-לגיטימציה וצעדים עונשיים הוא מדרון חלקלק שעלול להוביל למשטר סמכותני ולפגיעה אנושה בחופש המחשבה והדיבור.

קשה להתעלם מהחשד הכבד שחלק ניכר מהזעם המאורגן והמופנה כלפי גולן נובע ממניעים פוליטיים צרים ומאופורטוניזם ציני. גורמים מסוימים בקואליציה ובקרב תומכיה מנצלים את ההזדמנות כדי לנגח יריב פוליטי מוכר וקולני, להסיט את תשומת הלב הציבורית מכישלונותיהם שלהם במגוון תחומים, וללכד את שורותיהם סביב "אויב" משותף מדומיין. במקום להתמודד באופן ענייני עם השאלות הקשות והמטרידות שגולן מעלה, הם בוחרים לתקוף את השליח, להכפישו ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל. זוהי התנהלות פוליטית מוכרת, אך היא אינה משרתת את האינטרס הציבורי הרחב, ובטח שלא את ביטחון המדינה או את חוסנה המוסרי והחברתי. הירידה הקלה בסקרים, אם אכן התרחשה כפי שנטען, היא תוצאה כמעט טבעית של מתקפה תקשורתית ופוליטית כה מסיבית ומתואמת, אך היא אינה מעידה בהכרח על צדקת המתקפה או על אובדן אמון מהותי מצד הציבור שמסוגל לראות מעבר למסך העשן.

למרות המתקפות הפרועות וההשמצות חסרות הבסיס, מחויבותו של יאיר גולן למדינת ישראל, לביטחונה, לשגשוגה ולערכיה הדמוקרטיים והמוסריים, אינה מוטלת בספק ולו לרגע. שירותו הצבאי המפואר, שכלל פיקוד על יחידות מובחרות והשתתפות במבצעים נועזים, מדבר בעד עצמו ומהווה עדות ניצחת לפטריוטיות שלו. דאגתו הכנה והעמוקה היא זו שמניעה אותו, גם כשהוא בוחר במילים קשות שנועדו לטלטל את אמות הסיפים. הוא אינו מחפש לפגוע, אלא לתקן. הוא אינו שואף לערער את יסודות המדינה, אלא לחזק את היסודות המוסריים והדמוקרטיים שעליהם היא נבנתה ואשר מהווים את מקור כוחה האמיתי.

הסערה סביב יאיר גולן היא הזדמנות לחשבון נפש, לא רק עבורו, אלא עבור החברה הישראלית כולה. במקום להיסחף אחר מסע הגינויים וההשמצות האוטומטי, ראוי שנשאל את עצמנו מהי ליבת הביקורת של גולן, והאם יש בה גרעין של אמת מטרידה, גם אם הוא עטוף במילים בוטות שנועדו לעורר. דמוקרטיה חפצת חיים אינה חוששת מביקורת, אלא מעודדת אותה ורואה בה כלי חיוני לשיפור עצמי ולמניעת שגיאות. יאיר גולן, כפטריוט ישראלי, כאזרח מודאג וכאיש ביטחון מנוסה, זכאי להשמיע את דעתו, גם אם היא אינה פופולרית ואינה מתיישרת עם הקונצנזוס הרגעי. השתקתו, או הניסיון להרתיעו, יהיו הפסד לכולנו. הגיע הזמן להקשיב מעבר לרעש, להתמודד באומץ עם השאלות המהותיות שהוא מציב בפנינו, למען עתידה ודמותה של מדינת ישראל.