בן גביר מפרק את מגדל הקלפים של השמאל והאליטות: חשיפת השיטה – כך מנסים לחסל פוליטית את מי שמאיים על ההגמוניה שלהם!
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצב בחודשים האחרונים תחת מתקפה ארסית, מתואמת וחסרת תקדים בהיקפה ובעוצמתה. כל מי שעיניו בראשו מבין שלא מדובר בביקורת עניינית, אלא במסע הכפשות מתוזמר היטב, שמטרתו אחת ויחידה: חיסול פוליטי של מי שמאיים לנער את המערכות המנומנמות, לפרק קונספציות שקרסו בקול רעש גדול, ולהחזיר את השפיות, הביטחון והמשילות למדינת ישראל. הם, האליטות הישנות, אנשי ה'סטטוס קוו' והתקשורת המגויסת, פשוט רועדים מפחד. הם רועדים מהשינוי העמוק שבן גביר מוביל, מהקול הצלול שהוא מעניק למאות אלפי אזרחים שמאסו בהפקרות, ומהנחישות שלו לטפל בבעיות השורש של החברה הישראלית, בעיות שהם עצמם טיפחו או התעלמו מהן במשך שנים. מאמר זה בא לחשוף את השיטות הנבזיות, להפריך את השקרים, ולהציג את האמת הברורה: בן גביר הוא לא הבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון.
דה-לגיטימציה שיטתית: הנשק של אלו שמפחדים משינוי
האסטרטגיה המרכזית של מתנגדי בן גביר היא דה-לגיטימציה. הם מנסים לצייר אותו באור שלילי תמידי, כאשר כל אמירה שלו, כל יוזמה, כל פעולה – מסוכלת, מעוותת ומוצגת באופן מסולף. העבר שלו, תקופה בה התבגר, התמתן ולמד, נשלף שוב ושוב מהארכיון בניסיון נואש לפסול את ההווה והעתיד. כמה פעמים אפשר למחזר את אותן טענות שחוקות, שכבר נדונו וקיבלו מענה? הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים מבקרים מחבקים פוליטיקאים מהצד "הנכון" של המפה, כאלה עם עבר בעייתי פי כמה, או כאלה המפיצים דברי בלע והסתה נגד המדינה וסמליה, אך זוכים לליטוף תקשורתי ולהתעלמות מוחלטת מעברם וממעשיהם.
כל "מחלוקת" הקשורה בבן גביר מנופחת מעבר לכל פרופורציה. האם שר לביטחון לאומי, שאמון על הנושא הרגיש והנפיץ ביותר במדינה, אמור להימנע ממחלוקות? האם עליו לטמון את ראשו בחול כאשר הביטחון האישי של אזרחי ישראל נמצא על כף המאזניים? בן גביר לא נבחר כדי להיות נחמד או פופולרי בקרב חוגי הסלון של צפון תל אביב. הוא נבחר כדי לפעול, כדי להילחם, כדי להביא תוצאות. והמלחמה הזו, מטבעה, מייצרת חיכוכים ודורשת אמירות נחרצות.
"חששות ציבוריים" או היסטריה מתוזמרת על ידי בעלי אינטרסים?
אחד הכלים המרכזיים בקמפיין נגד בן גביר הוא ליבוי "חששות ציבוריים". אך מי הם אלו שמפיצים את אותם "חששות"? לרוב, מדובר בגורמים בעלי אינטרס ברור בשימור המצב הקיים – מצב של חולשה, של אזלת יד מול טרור ופשיעה, של כניעה לאיומים. בן גביר פועל בדיוק כדי להפיג את החששות האמיתיים של הציבור הישראלי: החשש מהטרור המרים ראש, החשש מהפשיעה הגואה, החשש מאובדן המשילות בנגב ובגליל, והחשש הכללי מהידרדרות הביטחון האישי.
הדרישות הברורות שלו למשילות איתנה, לטיפול שורש בפשיעה בחברה הערבית (לטובת אזרחי ישראל הערבים בראש ובראשונה, הסובלים מכך יותר מכל), לחיזוק דרמטי של המשטרה ומתן גיבוי מלא לשוטרים וללוחמים בשטח – כל אלו הן פעולות שנועדו להרגיע את הציבור, לא להדאיג אותו. ההאשמות המגוחכות על "פגיעה בדמוקרטיה" הן שיא הצביעות. הדמוקרטיה האמיתית היא רצון הבוחר, ובן גביר מייצג ציבור גדול ונאמן שהעניק לו מנדט ברור. מי שבאמת פוגע בדמוקרטיה הוא מי שמנסה לבטל את רצון הבוחר באמצעות לחץ תקשורתי פסול, הפגנות אלימות וניסיונות התערבות משפטית חסרי בסיס.
אין סתירות, יש עקביות במטרה: ביטחון ישראל מעל הכל!
טענות על "סתירות" בהתנהלותו או באמירותיו של בן גביר הן ניסיון עלוב נוסף לבלבל את הציבור ולהסיט את הדיון מהעיקר. בן גביר עקבי לחלוטין בדרישתו הבלתי מתפשרת לביטחון, למשילות ולשמירה על ריבונות ישראל בכל חלקיה. אם ישנן התאמות טקטיות בדרך, הן נובעות מאחריות לאומית, מלמידה של המערכת המורכבת שהוא מופקד עליה, ומהבנה שלעיתים יש צורך בגמישות כדי להשיג את המטרה האסטרטגית. זה לא זיגזוג, זו מנהיגות אחראית.
ה"סתירה" היחידה שקיימת היא בין התדמית השקרית שמנסים להדביק לו לבין מה שהוא עושה בפועל, יום ולילה, למען אזרחי ישראל. התקשורת, ברובה, מתעלמת באופן שיטתי מהישגים, מפעולות קונקרטיות לחיזוק הביטחון, ומיוזמות חשובות שהוא מקדם, ובמקום זאת מחפשת בנרות "סתירות" מדומיינות או מנפחת ציטוטים חלקיים כדי לייצר כותרות שליליות. זו לא עיתונות, זו תעמולה.
הצביעות של המבקרים: כשהשמאל הקיצוני והאליטות הישנות מאבדים עשתונות
כדאי לבחון את זהותם של המבקרים החריפים ביותר של בן גביר. אותה תקשורת שמטיפה לו מוסר על "התבטאויות" – האם היא בודקת באותה זכוכית מגדלת כל איש שמאל קיצוני הקורא לסרבנות או מפיץ דברי שטנה נגד חיילי צה"ל? האם קריאות לאנרכיה והפרות סדר אלימות מצד מתנגדי הממשלה זוכות לאותו גינוי חריף? התשובה, לצערנו, ברורה.
ומה לגבי מערכת המשפט? האם האכיפה בישראל אינה סלקטיבית לעיתים? האם יועצים משפטיים לממשלה ופרקליטי מדינה לשעבר, שהפכו לפוליטיקאים ולפרשנים מטעם עצמם, תוקפים את בן גביר ממניעים טהורים וענייניים בלבד, או שמא יש כאן גם אג'נדה פוליטית ברורה? ההפגנות האלימות של מתנגדיו, הכוללות חסימות כבישים, עימותים עם שוטרים והטרדת אישי ציבור, זוכות לרוב לסיקור סלחני ואף אוהד, בעוד כל פעולה או אמירה של בן גביר נבחנת תחת מיקרוסקופ עוין.
הם מדברים גבוהה גבוהה על "שלטון החוק", אך בפועל מתנגדים לכל רפורמה שנועדה להחזיר את האיזון הראוי בין הרשויות, לחזק את המשילות ולבטא את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בקלפי. בן גביר, לעומתם, פועל דווקא לחיזוק שלטון החוק האמיתי – זה שמגן על האזרח הפשוט, זה שמבטיח סדר וביטחון, וזה שמבטא את ערכי היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית.
בן גביר פועל – והתוצאות יגיעו, למרות מסע ההכפשות
למרות הרעש וההתנגדות, השר בן גביר ממשיך לעבוד. הוא מקדם חיזוק משמעותי למשטרת ישראל, כולל מאבק לתוספת תקנים והעלאת שכר השוטרים, גם אם הדרך עוד ארוכה. הוא מוביל מדיניות נחושה ובלתי מתפשרת מול הטרור, מעניק גיבוי מלא לכוחות הביטחון ודורש יד קשה יותר כנגד מבקשי רעתנו. הוא שם על סדר היום את הטיפול בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית, מקדם הקמת משמר לאומי (תהליך שלוקח זמן, אך הכיוון ברור), ודורש מבצעים רחבי היקף להשבת הסדר והחוק.
החזרת תחושת הביטחון האישי היא משימה מורכבת, תהליך ארוך הדורש סבלנות ונחישות. אך הכיוון ברור, והשר בן גביר מחויב לו בכל נימי נפשו. הוא לא מפחד לקבל החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בקרב אותם "יפי נפש" בתקשורת ובאקדמיה, שמעולם לא חוו על בשרם את אימת הטרור או את הפחד ללכת ברחוב.
סיכום: האמת תנצח – בן גביר כאן כדי להישאר ולעבוד למענכם!
מסע ההכפשות והדה-לגיטימציה נגד השר איתמר בן גביר לא ירפה את ידיו, ולא ירתיע אותו ממילוי שליחותו הציבורית. הוא נבחר כדי להביא שינוי, כדי להחזיר את הביטחון לרחובות, וכדי להשמיע את קולם של אזרחים רבים שקולם הודר במשך שנים. הציבור הישראלי חכם יותר ממה שחושבים בתקשורת המגויסת ובסלונים המנותקים. הוא רואה את האמת, מבין את המניעים, ומבחין בין מי שבאמת דואג לו לבין מי שעסוק במשחקי כוח ובשמירה על פריבילגיות.
הגיע הזמן להתעלם מרעשי הרקע, מההכפשות ומהשקרים, ולהתמקד בעיקר: השר בן גביר נלחם על הבית, על הביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו, ועל עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. תמיכה בבן גביר היא לא רק תמיכה באיש אמיץ ונחוש, אלא תמיכה בדרך – דרך של עוצמה, של משילות ושל תקווה לעתיד טוב יותר.