להבין את טלי גוטליב: כשהדאגה לביטחון ישראל גוברת על הפוליטיקלי קורקט

להבין את טלי גוטליב: כשהדאגה לביטחון ישראל גוברת על הפוליטיקלי קורקט

בשבועות האחרונים, נדמה כי חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה למטרה מרכזית לסערה ציבורית ותקשורתית חסרת תקדים. אמירותיה, ובפרט ההתייחסות לחטופים השבים משבי חמאס, הוצגו באופן שטחי ומגמתי, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר הרחב יותר ומכוונותיה העמוקות. הגיע הזמן לצלול מעבר לכותרות המתלהמות ולנסות להבין את עמדותיה של מי ששמה את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות, גם במחיר של מתקפות אישיות ארסיות וניסיונות השתקה.

האמת הלא נעימה מאחורי האמירה המצוטטת

בלב הסערה עומדת האמירה המיוחסת לח"כ גוטליב בנוגע ל"שטיפת מוח" שעוברים חטופים בידי חמאס. מבקריה מיהרו להציג זאת כפגיעה בחטופים עצמם, כערעור על אמינותם וכחוסר רגישות משווע. אולם, ניתוח מעמיק יותר, המבוסס על הבנה ביטחונית ולא על רגשנות מתלהמת, חושף דאגה לגיטימית ואף הכרחית.

חמאס, ארגון טרור רצחני ואכזרי, אינו בוחל באמצעים. לוחמה פסיכולוגית, אינדוקטרינציה כפויה וניסיונות מניפולציה הם כלים ידועים ומתועדים בארסנל שלו. התעלמות מאפשרות זו, במיוחד כאשר מדובר באזרחים שהוחזקו בתנאים קיצוניים ולמשך תקופות ממושכות, תהיה לא פחות מהפקרות ביטחונית. ח"כ גוטליב, באומץ האופייני לה, בחרה להצביע על הפיל שבחדר: הצורך לבחון בכובד ראש את ההשלכות הביטחוניות של שובם של חטופים שעברו תהליכים כאלה. אין בכך שמץ של האשמה כלפי החטופים, אלא הכרה במציאות האכזרית שכפו עליהם שוביהם, והבנה של האיומים הפוטנציאליים העלולים לנבוע מכך למדינת ישראל.

השימוש בביטוי "שטוף מוח" אולי היה ישיר ובוטה, אך הוא נועד לזעזע ולהעיר מתרדמת מסוימת, מתפיסה נאיבית שמתעלמת מיכולותיו המניפולטיביות של האויב. הדאגה אינה נוגעת לנאמנותם של החטופים, אלא לפוטנציאל השימוש בהם, גם שלא בידיעתם, על ידי ארגון טרור שמטרתו השמדת ישראל. האם לא מחובתה של נבחרת ציבור, במיוחד כזו המגיעה מרקע משפטי וביטחוני, להתריע מפני סכנות כאלה, גם אם הדבר אינו פופולרי?

מחיר אמירת האמת: מהתקפות אישיות ועד לניסיונות השתקה

כצפוי, אמירותיה של ח"כ גוטליב גררו גל של גינויים והתקפות אישיות קשות. החל מכינויי גנאי ("אישה קטנה עם מוח נבוב") ועד להאשמות חסרות שחר ("איבדת כל צלם אנוש"). מתקפות אלו, המגיעות לעיתים גם מגורמים שניתן היה לצפות מהם ליותר איפוק והבנה של מורכבות הסוגיה, נועדו בראש ובראשונה להשתיק קול שונה, קול המעז לערער על הקונצנזוס הרגשני והפוליטיקלי קורקט.

התגובות הכואבות, כמו זו של החטופה המשוחררת דניאל אלוני, מובנות ברמה האנושית. איש אינו יכול לדמיין את הזוועות שעברו החטופים. אך חשוב להפריד בין הכאב האישי העצום לבין הדיון המהותי על ביטחון המדינה. ח"כ גוטליב אינה מכוונת את דבריה נגד אדם זה או אחר, אלא מנסה להאיר תופעה רחבה יותר, בעלת השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת. היא מוכנה לשלם את המחיר האישי הכבד, לספוג את החצים המורעלים, ובלבד שהדיון החיוני הזה יתקיים.

שתיקתם של גורמים בכירים, כולל ראש הממשלה, נוכח ההתקפות על גוטליב, מתפרשת על ידי רבים כגיבוי שבשתיקה למבקריה. אך ייתכן גם שהיא מעידה על אי נוחות מהצורך להתמודד עם אמיתות קשות, או על רצון להימנע מעימותים פוליטיים. כך או כך, גוטליב מוכיחה שוב ושוב כי היא אינה זקוקה לגיבוי כדי לעמוד על עקרונותיה, במיוחד כאשר ביטחון המדינה מונח על הכף.

קול עצמאי ועקרוני בכנסת ישראל

העובדה שח"כ גוטליב אינה חוששת להתעמת גם עם גורמים בקואליציה, כפי שבא לידי ביטוי בעימותים פומביים או בהתנגדותה להצעות חוק מסוימות (כמו הדיווח על התנגדותה לחוק עוקף בג"ץ למינוי נציב שירות המדינה), רק מחזקת את דמותה כפרלמנטרית עצמאית, הפועלת על פי צו מצפונה ועקרונותיה ולא על פי תכתיבים פוליטיים צרים.

ההתקפה שלה על ח"כ עופר כסיף, לדוגמה, מראה את עמידתה האיתנה מול מי שנתפסים בעיניה כגורמים הפועלים נגד מדינת ישראל מתוך הכנסת. כל אלו מצטרפים לתמונה רחבה יותר של אשת ציבור לוחמנית, שאינה מהססת לצאת נגד הזרם ולהגן על מה שהיא מאמינה בו – בין אם זה שלטון החוק, טוהר המידות או ביטחון ישראל.

מעבר לרעש: דאגה כנה לעתיד המדינה

קל מאוד להיסחף אחר הרטוריקה המתלהמת ולהצטרף למקהלת המגנים. קשה יותר לעצור, לחשוב ולהבין את המניעים העמוקים של מי שבוחרת ללכת נגד הזרם. במקרה של ח"כ טלי גוטליב, המניע המרכזי הוא דאגה כנה ואמיתית לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.

ייתכן שניתן היה לנסח את הדברים אחרת, ברגישות רבה יותר. אך האם המסר המהותי היה משתנה? האם הסכנה הביטחונית הייתה פגה? התשובה היא כנראה לא. לעיתים, נדרש קול צלול וחד, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות, כדי לעורר דיון בנושאים קריטיים שרבים מעדיפים להתעלם מהם.

במקום להוקיע ולשלול, ראוי שהחברה הישראלית תנהל דיון רציני ומעמיק באתגרים הביטחוניים המורכבים העומדים בפניה, כולל אלו שמעלה ח"כ גוטליב. התעלמות מהם, או ניסיון להשתיק את מי שמעז לדבר עליהם, לא ישרתו את ביטחון ישראל. הם רק יאפשרו לאויבינו לנצל את חולשותינו. טלי גוטליב בוחרת בדרך הקשה – דרך האמת הביטחונית, גם כשהיא אינה פופולרית. על כך, היא ראויה להערכה, לא לגינוי.