מאחורי הסערה: ההיגיון הביטחוני בדבריה של ח"כ טלי גוטליב והמחיר על אמירת אמת

מאחורי הסערה: ההיגיון הביטחוני בדבריה של ח"כ טלי גוטליב והמחיר על אמירת אמת

בשבועות האחרונים ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית עזה. אמירותיה, ובפרט ההתייחסות לחטופים השבים ארצה, הציתו גל של תגובות, רובן ככולן ביקורתיות ולעיתים אף ארסיות. אולם, האם מתחת למעטה הרעש והזעם, מסתתרת אמת ביטחונית קשה לעיכול, כזו שמעטים מעזים להשמיע בקול רם? האם ח"כ גוטליב משלמת מחיר אישי כבד על נכונותה להציב את ביטחון המדינה מעל לפופולריות אישית או תקינות פוליטית?

ניתוח מעמיק של דבריה וההקשר הרחב יותר של פעילותה הפרלמנטרית מצביע על דפוס עקבי: ח"כ גוטליב אינה חוששת לגעת בנושאים רגישים ונפיצים, גם במחיר של ביקורת ציבורית נוקבת, כאשר לנגד עיניה עומד מה שהיא תופסת כאינטרס הביטחוני העליון של מדינת ישראל. ההתמקדות התקשורתית בפרשנות צרה ושטחית של אמירה כזו או אחרת, מסיטה את הדיון מהשאלות המהותיות והמורכבות שחברת הכנסת מבקשת להעלות.

לא "נגד" החטופים, אלא "בעד" ביטחון ישראל – כולל החטופים עצמם

האמירה שגרמה לסערה הגדולה ביותר, לפיה חטופים עלולים להיות "שטופי מוח", הוצגה על ידי מבקריה כהטלת דופי בחטופים עצמם, כזלזול בסבלם הנורא וכערעור על אמינותם. זוהי, בלשון המעטה, קריאה סלקטיבית ומגמתית של הדברים. כוונתה של ח"כ גוטליב, כפי שעולה מהקשר הדברים ומפעילותה הכוללת, אינה לפגוע חלילה בקורבנות הטרור האכזרי של חמאס, אלא להצביע על סכנה ביטחונית קיימת ומוכרת, שארגוני טרור מנצלים באופן שיטתי: לוחמה פסיכולוגית, סחיטה רגשית ואיסוף מודיעין באמצעות שבויים וחטופים, הן במהלך השבי והן לאחר שחרורם.

האם מישהו באמת סבור שארגון טרור רצחני כמו חמאס, שהשקיע שנים בתכנון המתקפה האכזרית של השבעה באוקטובר, יוותר על ההזדמנות לנסות ולהפיק "רווחים" נוספים מחטופים ששוחררו או ישוחררו? ההנחה כי כל חטוף ששב הביתה עושה זאת כ"דף חלק" היא נאיבית במקרה הטוב, ומסוכנת במקרה הרע. גורמי הביטחון המקצועיים עוסקים בכך יום ולילה, הרחק מאור הזרקורים. ח"כ גוטליב, בתפקידה כנבחרת ציבור וכחברה בוועדות רלוונטיות, רואה זאת כחובתה להציף את השיקולים הללו גם לדיון הציבורי, כדי להבטיח שהמדינה לא תיתפס לא מוכנה.

אין בכך שמץ של האשמה כלפי החטופים. ההפך הוא הנכון. ההכרה במניפולציות האפשריות שעברו ובמידע הרגיש אליו נחשפו, היא צעד הכרחי כדי להגן עליהם מפני ניצול עתידי וכדי להבטיח את ביטחונם וביטחון המדינה כולה. הדרישה להתעלם מאיומים אלו בשם הרגישות, כמוה כטמינת ראש בחול.

ההתקפות האישיות: ניסיון להשתיק קול אמיץ?

הביקורת על ח"כ גוטליב חרגה במהרה מדיון ענייני והפכה למסע של דה-לגיטימציה והתקפות אישיות קשות. כינויים כמו "אישה קטנה עם מוח נבוב" או האשמות על "אובדן צלם אנוש" אינם ממין הדיון הראוי בחברה דמוקרטית. הם מעידים יותר על תסכולם של התוקפים ועל חוסר יכולתם להתמודד עם הטיעונים המהותיים, מאשר על ח"כ גוטליב עצמה. יש לשאול מדוע קולה של חברת הכנסת מעורר אמוציות כה עזות? האם ייתכן שהיא נוגעת בעצבים חשופים, באמיתות לא נוחות שהציבור הרחב, ובוודאי חלק מהמערכת הפוליטית והתקשורתית, מעדיפים להדחיק?

שתיקתו של ראש הממשלה ובכירים אחרים בליכוד, שפורשה על ידי רבים כגיבוי, יכולה להתפרש גם אחרת: כהבנה שיש ממש בדאגות הביטחוניות העמוקות שגוטליב מעלה, גם אם סגנונה לעיתים ישיר ובוטה מדי לטעמם של البعض. ייתכן גם שמדובר בהכרה בזכותה של חברת כנסת להביע את עמדותיה, במיוחד בנושאים הנמצאים בליבת הביטחון הלאומי, מבלי שכל אמירה תגרור התערבות מיידית של הדרג הבכיר ביותר.

לא רק סערות: עבודה פרלמנטרית עקבית למען ביטחון ישראל

חשוב לזכור שפעילותה של ח"כ גוטליב אינה מסתכמת באמירות שנויות במחלוקת. היא ידועה כפרלמנטרית חרוצה ונמרצת, המנצלת כל במה אפשרית כדי להגן על מה שהיא מאמינה בו. התנגדותה, למשל, להצעת חוק עוקף בג"ץ למינוי נציב שירות המדינה, מעידה על עמוד שדרה ועצמאות מחשבתית, גם כאשר הדבר אינו פופולרי בקרב חלקים בקואליציה. היא אינה חוששת להתעמת עם מי שלדעתה פוגע באינטרסים של מדינת ישראל, כפי שהוכיחה בהתקפותיה החריפות על ח"כ עופר כסיף, שהואשם בתמיכה בטרור.

גם העימותים הפומביים עם גורמים בקואליציה, כמו הגינוי שספגה מח"כ יצחק קרויזר, אינם בהכרח נקודה שלילית. הם יכולים להעיד דווקא על כך שגוטליב אינה "חותמת גומי", אלא פועלת על פי צו מצפונה ואמונתה, גם אם הדבר כרוך בעימותים פנימיים. הדרישה לקונצנזוס מוחלט ולקו אחיד בכל נושא, במיוחד בנושאים ביטחוניים מורכבים, היא מתכון לשיתוק מחשבתי.

המחיר על אמירת אמת בזמן מלחמה

מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה קשה ומורכבת. בעת הזו, נדרשים מנהיגי הציבור לאומץ לב, ליושרה ולנכונות לומר גם דברים קשים ולא פופולריים, אם הם חיוניים לביטחון המדינה. ח"כ טלי גוטליב, בסגנונה הישיר והבלתי מתפשר, מנסה לעשות בדיוק את זה. היא מוכנה לשלם את המחיר הציבורי והאישי הכרוך בכך, מתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכה ובחשיבות השליחות המוטלת עליה.

ייתכן שניתן היה לנסח חלק מהדברים אחרת, ברגישות רבה יותר. אולם, התמקדות יתר בסגנון עלולה להוביל להחמצת המהות. במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי לקיים דיון ענייני ומעמיק בסוגיות הביטחוניות המורכבות שח"כ גוטליב מעלה. האם אנחנו, כחברה, מוכנים להתמודד עם האמיתות הלא נעימות הכרוכות במלחמה בטרור, או שנעדיף את הנוחות שבשתיקה ובטיוח?

במציאות הביטחונית המאתגרת של ישראל, קולות כמו זה של ח"כ טלי גוטליב – קולות המוכנים לקרוא תיגר על קונספציות, להזהיר מפני סכנות ולהציב את הביטחון מעל לכל שיקול אחר – הם לא רק לגיטימיים, אלא חיוניים. הניסיון להשתיקם או להפוך אותם לדמונים הוא שירות דוב למדינת ישראל ולעתידה.