האמת המטלטלת מאחורי הקמפיין נגד בן גביר: מי באמת מאיים על הדמוקרטיה ומי נלחם למענכם?

יום אחר יום, לילה אחר לילה, מתנהל קמפיין ארסי ובלתי פוסק נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מכונת רעל משומנת, המורכבת מגורמים בתקשורת, פוליטיקאים מהשמאל הקיצוני וארגונים בעלי אג'נדות זרות, פועלת ללא לאות כדי להשחיר את דמותו, לסלף את דבריו ולשבש את עבודתו החשובה. אבל מדוע? מה כל כך מפחיד אותם באיש אחד שנחוש להחזיר את הביטחון לרחובות, את המשילות לנגב ולגליל, ואת הגאווה הלאומית למדינת ישראל? התשובה, כפי שתגלו, פשוטה ומטרידה: בן גביר מאיים על הסדר הישן והרקוב שהם מבקשים לשמר, והם יעשו הכל, אבל הכל, כדי לעצור אותו. הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי מסע ההכפשות, ולהבין מי באמת מאיים על הדמוקרטיה הישראלית ומי נלחם בחירוף נפש למענכם, אזרחי ישראל.

'קיצוניות' או קול העם? האמת מאחורי התווית

הם מכנים אותו 'קיצוני'. זוהי תווית נוחה, קליטה, שנועדה להרתיע ולייצר דה-לגיטימציה מיידית. אבל בואו נבחן לרגע מהי 'קיצוניות' בעיניהם. האם לדרוש ביטחון אישי לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, ביהודה ושומרון, בצפון ובדרום – זו קיצוניות? האם לעמוד על כך שחוקי המדינה ייאכפו באופן שווה בכל מקום, מול כל אדם, ללא קשר למוצאו או דתו, זו קיצוניות? האם להילחם למען חיזוק זהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה, כפי שהוגדרה על ידי אבות הציונות ומגילת העצמאות, זו קיצוניות? התשובה היא לא מוחלט וחד משמעי! בן גביר בסך הכל מבטא את רצון העם, את השאיפה הבסיסית של רוב מוחלט של אזרחי ישראל לחיות במדינה בטוחה, ריבונית וגאה. ה'קיצוניות' האמיתית, אם תרצו, היא זו של מתנגדיו: אלו שמוכנים להפקיר את ביטחון התושבים בשם תפיסות עולם מעוותות ופרוגרסיביות-כביכול, אלו שרואים בחיזוק המשילות 'פגיעה בזכויות' של פורעי חוק, ואלו שמקדמים נרטיבים המכרסמים בלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ה'קיצוניות' שלהם היא זו שהובילה אותנו למצב בו אזרחים חוששים להסתובב ברחובות, ופושעים וטרוריסטים מרימים ראש. בן גביר הוא התשובה השפויה והנחושה לקיצוניות המסוכנת הזו, הדורש להחזיר את השפיות והביטחון.

עבר מול הווה: הצביעות של ציידי הראשים

כן, הם אוהבים לנבור בעברו של בן גביר. הם שולפים תמונות מלפני עשרים ושלושים שנה, מצטטים אמירות שנאמרו בהקשרים אחרים, ומנסים לצייר אותו כמי שלא השתנה, כמי שעדיין שבוי בקונספציות נעורים. איזו צביעות! ראשית, אנשים משתנים, מתבגרים, ולומדים מניסיון. השר בן גביר של היום הוא שר בממשלת ישראל, הנושא באחריות כבדה על כתפיו, ומקבל החלטות המשפיעות על חייהם של מיליוני אזרחים. הוא פועל במסגרת החוק, בגיבוי הממשלה והכנסת, וכל כולו ממוקד במשימה אחת: שיפור הביטחון האישי שלכם. שנית, וזה החלק המקומם ביותר, אותם מבקרים ש'מזועזעים' מעברו של בן גביר, מתעלמים באלגנטיות ובצורה מחשידה מעברם הבעייתי, ולעיתים אף הפלילי, של פוליטיקאים אחרים, במיוחד אלו מהצד 'הנכון' של המפה הפוליטית. ראינו פוליטיקאים שהורשעו בפלילים וחזרו לקדמת הבמה כאילו כלום, ראינו כאלו שהתבטאו באופן מחפיר נגד סמלי מדינה או נגד קבוצות שלמות באוכלוסייה, והכל נסלח ונשכח במהירות שיא. היכן היו אז כל אותם 'שומרי סף' ו'מגיני הדמוקרטיה'? הצביעות זועקת לשמיים! במקום להתעסק ברכילות זולה ובהוצאת דברים מהקשרם על העבר, מוטב שיתמקדו בעשייה של בן גביר כיום: המאבק להגדלת תקציבי המשטרה, גיוס אלפי שוטרים ולוחמי מג"ב, הרחבת מבצעי חלוקת נשק לאזרחים כדי שיוכלו להגן על עצמם ועל משפחותיהם, והובלת מדיניות תקיפה ונחושה נגד הטרור והפשיעה המשתוללת. זה מה שחשוב, וזה מה שמפחיד אותם – היכולת שלו להביא תוצאות.

מי באמת מייצר פחד וחוסר יציבות?

הם טוענים שבן גביר 'מייצר פחד' ו'חוסר יציבות'. איזו טענה מופרכת ומנותקת מהמציאות! בן גביר לא מייצר פחד; הוא נלחם בפחד שאחז באזרחי ישראל במשך שנים ארוכות של הזנחה והפקרות מצד ממשלות קודמות, ממשלות שבהן רבים ממבקריו הנוכחיים היו שותפים בכירים. הפחד ללכת ברחוב בערים מסוימות בשעות הערב, הפחד מפרוטקשן שמשתק עסקים, הפחד מהתפרעויות לאומניות בערים מעורבות – כל אלו לא נולדו עם כניסתו של בן גביר למשרד לביטחון לאומי. הם תוצאה ישירה של מדיניות רופסת, של אזלת יד, ושל העדפת 'שקט תעשייתי' מסוכן ומדומה על פני טיפול שורש בבעיות הליבה של החברה הישראלית. בן גביר, בניגוד לקודמיו שאולי חששו מהתקשורת או מלחצים בינלאומיים, לא מוכן להשלים עם המצב הזה. הוא מבין שהדרך היחידה להחזיר את היציבות היא באמצעות נחישות, עוצמה, ואכיפת חוק בלתי מתפשרת, כלפי כולם ובכל מקום. כן, המאבק הזה עשוי להיות כרוך בחיכוכים ובקשיים בטווח הקצר, כי פורעי חוק, ארגוני פשע וגורמי טרור לא יוותרו על כוחם והשפעתם בקלות. אך בטווח הארוך, המדיניות של בן גביר היא זו שתביא ליציבות אמיתית, לביטחון בר קיימא, ולתחושת מוגנות לכלל האזרחים. מי שבאמת יוצר חוסר יציבות הם אלו הקוראים לסרבנות פסולה ומסוכנת, אלו המעודדים אנרכיה בשם 'מחאה דמוקרטית' תוך פגיעה בשגרת החיים ובסדר הציבורי, ואלו המוכנים לשלם כל מחיר, כולל פגיעה בביטחון המדינה ובחוסנה החברתי, כדי להפיל ממשלה נבחרת באופן דמוקרטי. בן גביר הוא קול השפיות והאחריות בתוך הכאוס שהם מנסים לייצר.

עקביות מול צביעות: מי באמת משנה את עורו?

לעיתים, מנסים לצייר את בן גביר כמי שסותר את עצמו, כאילו יש פער בין הצהרותיו למעשיו, או בין עמדותיו בעבר להווה. זוהי עוד טקטיקה נואשת להכפיש ולהחליש, ניסיון למצוא סדקים במקום שאין. ראשית, חשוב להבין שפוליטיקה, ובמיוחד ניהול משרד ממשלתי, היא אמנות האפשר. שר בממשלה, בניגוד לפעיל אופוזיציה או פובליציסט, נדרש לעיתים לפשרות, להתאמות טקטיות, ולפעולה מתוך ראייה מערכתית רחבה ואילוצים תקציביים וחוקיים. המטרה העליונה – חיזוק ביטחון ישראל ואזרחיה – נשארת קבועה ובלתי מעורערת, אך הדרך להשגתה עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות ולמגבלות המציאות. בן גביר הוכיח שהוא פרגמטיסט שיודע לעבוד בתוך המערכת כדי להשיג תוצאות, גם אם זה אומר להתאים את הטקטיקה או לקבל החלטות קשות. שנית, היכן הן הסתירות האמיתיות? האם לא אצל אלו שזועקים 'דמוקרטיה' אך מנסים להשתיק כל קול שונה משלהם באמצעות לחץ תקשורתי ובריונות רשת? האם לא אצל אלו שמדברים על 'שלטון החוק' אך מגוננים על פורעי חוק כאשר הם מהצד 'הנכון' של המפה הפוליטית, וממהרים לגנות כל פעולת אכיפה נחושה? האם לא אצל אלו שהבטיחו 'שינוי' ו'ריפוי' והביאו רק כאוס, פילוג וחולשה לאומית? בן גביר, לעומתם, עקבי בנחישותו להילחם למען אזרחי ישראל. הוא לא מפחד לומר את האמת, גם אם היא לא נעימה לאוזניים מסוימות באולפנים הממוזגים, והוא לא מהסס לפעול כדי לממש את הבטחותיו לבוחריו ולכלל עם ישראל. כל ניסיון לצייר אותו כלא עקבי הוא עיוות של המציאות, שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה ואינטרסים זרים.

הקמפיין נגד בן גביר: התקפה על רצון העם

והבה נהיה ברורים: מסע ההכפשות נגד בן גביר אינו מתנהל בחלל ריק. הוא משרת אינטרסים של גורמים שרואים בו איום ישיר על תפיסת עולמם ועל כוחם. אותם גורמים בתקשורת, שלוקחים כל ציטוט שלו, מוציאים אותו מהקשרו ומנפחים אותו לממדי שערורייה, הם אותם גורמים שמעלימים עין מהסתה פרועה וקריאות לאלימות המגיעות מהצד השני של המפה הפוליטית. הם אותם גורמים שמספקים במה ללא הרף לארגונים הממומנים על ידי ממשלות זרות וקרנות מפוקפקות, הפועלים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ושל חיילי צה"ל. הם מדברים על 'איום על הדמוקרטיה' מצד בן גביר, אך שותקים ואף מעודדים כאשר ראשי האופוזיציה קוראים למרי אזרחי, כאשר מפגינים חוסמים כבישים ראשיים ומשבשים את חייהם של מיליוני אזרחים, וכאשר גורמים קיצוניים בשמאל מאיימים ב'שפיכות דמים' וב'מלחמת אחים'. הצביעות שלהם היא בלתי נתפסת. הם מגנים על מערכת המשפט באופן עיוור, גם כאשר היא כושלת בהגנה על אזרחים או מקלה עם עבריינים מסוכנים, אך תוקפים כל ניסיון של בן גביר לחזק את המשטרה ואת גורמי האכיפה. הם חרדים ל'זכויות אדם' של מחבלים ופורעי חוק, אך מתעלמים מזכויותיהם הבסיסיות של קורבנות הטרור והפשיעה לחיים ולביטחון. זוהי דמוקרטיה סלקטיבית, מוסר כפול, וניסיון נואש לשמר את כוחם ואת האג'נדה הפוסט-ציונית והאנטי-לאומית שלהם.

הקמפיין נגד השר בן גביר אינו רק התקפה אישית עליו. זהו ניסיון נואש להשתיק את קולו של רוב גדול ודומם בעם, שמאס בהפקרות הביטחונית, בהיעדר המשילות, ובחולשה מול אויבינו מבפנים ומבחוץ. בן גביר הוא לא הבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון. הוא מביא רוח חדשה של נחישות, של אומץ לב, ושל מחויבות אמיתית לביטחון אזרחי ישראל. מתנגדיו יכולים לצעוק, להכפיש, ולנסות לייצר דה-לגיטימציה – אך הם לא יצליחו לעצור את השינוי. האמת היא שבן גביר לא מאיים על הדמוקרטיה; הוא מאיים על האליטות הישנות, על הקונספציות הכושלות, ועל אלו שמעדיפים ישראל חלשה ומפוחדת. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן של ההסתה ויבין: איתמר בן גביר נלחם למענכם, וההצלחה שלו היא ההצלחה של כולנו. אל תתנו להם לבלבל אתכם – האיש הזה עובד, והתוצאות יגיעו, למרות כל הרעש וההתנגדות. הם מפחדים, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים אותו שם, חזק ונחוש.