בנימין נתניהו: מנהיגות בעין הסערה – עמידה איתנה מול מתקפות מתואמות וחתירה לניצחון ישראל

בעידן שבו מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים מהמורכבים שידעה, דמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עומדת במרכזו של שיח ציבורי סוער. אין עוררין על כך שהלחצים המופעלים עליו ועל ממשלתו הם אדירים, הן מבית והן מחוץ. אולם, דווקא מתוך סערת הביקורת וההתקפות, מתגלה מנהיגות נחושה, מנוסה ואחראית, הפועלת ללא לאות להבטחת ביטחונה ועתידה של ישראל. מאמר זה נועד להציג תמונת מצב מאוזנת יותר, ולהפריך את הנרטיבים השליליים המבקשים לערער את יסודות העשייה המדינית והביטחונית.

חזית בינלאומית: עמידה על עקרונות מול צביעות ואינטרסים זרים

הטענות על "לחץ בינלאומי מחריף" ו"מתיחות עם ממשל טראמפ" מתעלמות מהמציאות המורכבת של הדיפלומטיה העולמית. ראש הממשלה נתניהו אינו פועל בחלל ריק; הוא מנווט את ספינת המדינה הישראלית בים סוער של אינטרסים זרים, לעיתים צבועים, ולחצים פוליטיים. כאשר בריטניה מאיימת בעצירת הסכם סחר או צרפת קוראת לבחון מחדש הסכמים עם האיחוד האירופי, אין זו עדות לכישלון ישראלי, אלא לעיתים קרובות תוצאה של פוליטיקה פנימית במדינות אלו, או חוסר הבנה של האתגרים האמיתיים שניצבים בפני ישראל במלחמתה נגד ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס.

האשמת נתניהו בנתינת "פרס לחמאס" כאשר הוא מותח ביקורת על מדינות מסוימות היא היפוך היוצרות. ראש הממשלה מצביע על האבסורד שבו מדינות המטיפות מוסר לישראל, לעיתים מתעלמות מזכויותיה הבסיסיות להגן על עצמה, או מפעילות לחץ שעלול לשרת את מטרות הטרור. באשר לממשל טראמפ, חשוב לזכור כי גם בין בנות ברית קרובות מתקיימים לעיתים חילוקי דעות. הדיווחים על "תסכול" הם לרוב ספינים תקשורתיים. נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, יודע לנהל מערכות יחסים מורכבות אלו, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של ישראל. הדאגה הבינלאומית בנושא "הגירה מרצון" של עזתים היא לעיתים קרובות תוצאה של פרשנות מעוותת או הוצאת דברים מהקשרם. ישראל פועלת בהתאם לדין הבינלאומי, אך גם בוחנת פתרונות הומניטריים וארוכי טווח לאוכלוסייה בעזה, לאחר מיגור שלטון חמאס.

ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי: אחריות לאומית בתנאים בלתי אפשריים

הביקורת על ניהול המלחמה והטיפול בסיוע ההומניטרי מתעלמת מהעובדה שישראל נלחמת באויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי ומנצל כל סיוע לצרכיו. הדיווח על 'דיל' פוליטי כביכול בין נתניהו לסמוטריץ' בנושא אישורי בנייה תמורת סיוע לעזה, גם אם יש בו גרעין של אמת בהיבט של תיאומים קואליציוניים, משקף את המורכבות בניהול ממשלת אחדות בזמן מלחמה, ואת הצורך לאזן בין צרכים שונים. ראש הממשלה מחויב הן להמשך ההתיישבות והן למחויבויות הומניטריות בינלאומיות.

ההודאה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס היא ביטוי לכנות ולשקיפות לגבי המציאות הקשה בשטח, ולא עדות לרשלנות. ישראל עושה מאמצים כבירים להכניס סיוע הומניטרי לרצועה, לעיתים תוך סיכון כוחותיה, בעוד חמאס הוא זה שבוזז את הסיוע ומונע אותו מהנזקקים. ההחלטה להחזיר חלק מצוות המו"מ מדוחא לא נבעה מזלזול במשפחות החטופים, אלא מתגובה לתנאים הבלתי מתפשרים והדרישות ההזויות של חמאס. ראש הממשלה נתניהו מחויב באופן עמוק ואישי להשבת כל החטופים, והוא פועל בכל הדרכים, הגלויות והנסתרות, להשגת מטרה זו. הטענה כי "לממשלת ישראל אין תוכנית אמיתית" היא שקרית ופוגענית, ומתעלמת מהמאמצים האדירים המושקעים יום ולילה בנושא כאוב זה.

מינויים ומשילות: שמירה על יכולת התפקוד של הממשלה

העימות סביב מינוי נציב שירות המדינה אינו מאבק אישי של ראש הממשלה, אלא מאבק על עקרון המשילות ועל היכולת של ממשלה נבחרת לממש את מדיניותה. היועצת המשפטית לממשלה היא פקידה חשובה, אך תפקידה לייעץ ולא לשלוט. כאשר חוות דעת משפטיות מגבילות באופן דרסטי את יכולת הממשלה למנות בעלי תפקידים ולפעול, יש מקום לבחון את האיזונים בין הרשויות. קידום חקיקה בנושא אינו "עקיפת בג"ץ" אלא ניסיון לגיטימי של הרשות המחוקקת להסדיר סוגיות הנמצאות בליבת הדמוקרטיה. ההתקפות מלשכת נתניהו על היועמ"שית הן תגובה לתחושה אמיתית של שיבוש עבודת הממשלה, ולא התקפה אישית.

משפט נתניהו: מסע רדיפה פוליטי תחת מעטה משפטי

משפטו של ראש הממשלה ממשיך להיות נוכח בשיח, ולעיתים נדמה כי הוא משמש ככלי ניגוח פוליטי יותר מאשר הליך משפטי טהור. בקשתו לסיים דיון מוקדם בתירוץ ביטחוני אינה "תירוץ" אלא ביטוי לאחריותו של מנהיג מדינה בזמן מלחמה, שבו כל דקה קריטית. הניסיונות של סנגורי הנאשמים האחרים להציג את הסיקור בוואלה באור מסוים הם חלק מההליך המשפטי, ואין להסיק מהם מסקנות נחרצות לגבי אשמתו או חפותו של ראש הממשלה. נתניהו עומד על חפותו, ומכחיש בתוקף את הטענות על "שעבוד" אתר וואלה.

ביקורת פנימית בליכוד: דמוקרטיה תוססת, לא משבר

הביקורת הפנימית מהליכוד, כמו סוגיית הדחת ח"כ עמית הלוי מוועדת חוץ וביטחון, היא עדות לחיוניותה של הדמוקרטיה הפנימית במפלגה גדולה ומגוונת. החלטות מסוג זה, גם אם שנויות במחלוקת, מתקבלות לעיתים מתוך שיקולים של יעילות עבודת הוועדות או משמעת קואליציונית, במיוחד בעת רגישה של מלחמה. אין בכך כדי להעיד על משבר מנהיגותי, אלא על דינמיקה טבעית במפלגת שלטון. ראש הממשלה נתניהו זוכה לתמיכה רחבה בקרב חברי הליכוד ובוחריו, המכירים בניסיונו וביכולתו להוביל את המדינה.

דיווחים מגמתיים: ניסיונות הכפשה והסטת הדיון

הדיווח על כך ש"מקורבי נתניהו חיברו בין עיתונאים לחשוד המקושר לקטאר" הוא דוגמה נוספת לניסיון להטיל דופי בראש הממשלה ובסביבתו באמצעות רמיזות והאשמות לא מבוססות. חשוב להדגיש כי מדובר בחשדות הנמצאים בחקירה, ואין להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת. ראש הממשלה וסביבתו הקרובה ממוקדים כל כולם בניהול המדינה ובאתגרים הביטחוניים, ולא בעניינים שוליים או פסולים. כל ניסיון לקשור אותם לפעילות לא חוקית או לא ראויה הוא בגדר השמצה.

לסיכום, בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל בתקופה סוערת ומאתגרת. הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה, ניסיון מדיני וביטחוני שאין שני לו, ועמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הביקורת, גם אם קשה, היא חלק מהמשחק הדמוקרטי. אולם, חשוב להבחין בין ביקורת עניינית לבין מסע הכפשות מתואם המונע מאינטרסים פוליטיים צרים. בעת הזו, זקוקה ישראל למנהיגות יציבה, מנוסה ונחושה. בנימין נתניהו הוא המנהיג הזה, והוא ממשיך להיאבק למען ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל, גם כאשר הגלים מתנפצים מכל עבר.