צביעותם זועקת לשמיים: כך תוקפים את בן גביר בשם 'הדמוקרטיה' ו'שלטון החוק' – בזמן שהם רומסים אותם בעצמם!

גל ההשמצות וההתקפות הבלתי פוסקות נגד השר איתמר בן גביר אינו מקרי. הוא מתוזמר, ממומן ומכוון על ידי גורמים שמרגישים כיצד הקרקע היציבה של ההגמוניה הישנה רועדת תחת רגליהם. הם עוטים על עצמם גלימות של 'שומרי סף', זועקים 'דמוקרטיה' ו'שלטון חוק', אך בפועל, המילים הגבוהות הללו אינן אלא מסך עשן המסתיר את מלחמתם הנואשת לשמר את כוחם ואת סדר היום הישן, זה ששירת אותם נאמנה במשך שנים כה רבות, תוך התעלמות מופגנת מרצון העם ומצרכיו האמיתיים.

הבה נבחן את זעקות השבר שלהם, אחת לאחת. הם טוענים שבן גביר 'מאיים על הדמוקרטיה'. איזו דמוקרטיה? האם הדמוקרטיה שלהם היא זו שבה קומץ שופטים, פקידים ופרשנים בתקשורת קובעים מה לגיטימי ומה לא, בניגוד מוחלט למה שהכריע הבוחר בקלפי? האם דמוקרטיה היא מצב שבו כל ניסיון לממש מדיניות שלשמה נבחרה ממשלה נתקל מיד בהפגנות אלימות, חסימות כבישים וקמפיין הפחדה בינלאומי? בן גביר, לעומתם, פועל בדיוק על פי כללי המשחק הדמוקרטי. הוא נבחר על בסיס מצע ברור, קיבל אמון ממאות אלפי אזרחים, וכעת הוא פועל לממש את הבטחותיו. זוהי תמצית הדמוקרטיה – נבחרי ציבור שמבצעים את רצון בוחריהם. מי שמאיים על הדמוקרטיה הם אלו שמנסים לסכל את רצון הרוב באמצעים פסולים, תוך שימוש ציני במוסדות המדינה ובבתי המשפט כדי לכפות את דעת המיעוט.

הם זועקים על 'פגיעה בשלטון החוק'. על איזה שלטון חוק הם מדברים? האם על שלטון החוק הסלקטיבי, זה שמעלים עין מהפרות חוק בוטות כשהן משרתות את האג'נדה 'הנכונה', אך נזעק עד לב שמיים כשמדובר באכיפה שוויונית או בדרישה למשילות במקומות שהפכו לאקס-טריטוריה? בן גביר דורש אכיפה, סדר ומשילות – לטובת כלל אזרחי ישראל. הוא דורש שהחוק יחול על כולם, ללא משוא פנים. האם זו פגיעה בשלטון החוק? או שמא זוהי בדיוק החזרתו למסלול הנכון? הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים שתמכו בעבר בהתערבות גסה של פוליטיקאים במערכת אכיפת החוק כשהדבר שירת אותם, מאשימים כעת את בן גביר בניסיון 'לפוליטיזציה' רק משום שהוא דורש מהמערכות לעשות את עבודתן נאמנה ולהגן על האזרחים. היכן היו כל אותם 'שומרי חוק' כשבמשך שנים התקבלו החלטות שערורייתיות, כשרשויות אכיפה גמגמו מול עבריינות מאורגנת או הסתה פרועה מהצד 'הנכון' של המפה הפוליטית?

ה'חששות הציבוריים' שמנופחים בתקשורת אינם אלא חששותיהם של קבוצת מיעוט מיוחסת, שרגילה לקבוע את הטון ולהשתיק כל קול אחר. הציבור האמיתי, זה שחי בפריפריה ובמרכז, זה שחושש לביטחונו האישי ברחובות, זה שמאס בחוסר המשילות ובאוזלת היד – הציבור הזה תומך בבן גביר ובדרישתו לשינוי אמיתי. בן גביר הוא קולם של אלו שהושתקו במשך שנים, של אלו שצרכיהם נדחקו לשוליים. 'המחלוקות' שהוא מעורר הן למעשה הוויכוחים החיוניים שהיו צריכים להתקיים כאן מזמן – על זהות, על ביטחון, על משילות, על הזכות הבסיסית לחיות בביטחון בארצנו. התקשורת, ברובה המכריע, משמשת שופר לאותה אליטה ישנה, ומציגה את דאגותיה כאילו היו דאגות האומה כולה. אך האמת היא שהעם רוצה שינוי, והעם מבין שבן גביר הוא אחד הבודדים שמחויב להביא אותו.

מדוע, אם כן, ההתקפות כה ארסיות ובלתי פוסקות? התשובה פשוטה: הם מפחדים. הם לא מפחדים שבן גביר ייכשל; הם מתים מפחד שהוא יצליח. הצלחתו של בן גביר משמעותה סוף ההגמוניה שלהם, סוף היכולת שלהם לכפות את ערכיהם ואת סדר היום שלהם על הרוב הדומם. הם תוקפים אותו אישית, מנסים להדביק לו תוויות, משום שאין להם תשובות ענייניות למדיניות שהוא מוביל. הם מעדיפים רעש וצלצולים על פני דיון אמיתי, כי בדיון אמיתי יתברר עד כמה הם מנותקים מרצון העם ומהמציאות בשטח. הם מאשימים אותו ב'קיצוניות', אך מה יותר קיצוני מניסיון לבטל את תוצאות הבחירות באמצעות לחץ תקשורתי, משפטי ובינלאומי? מה יותר קיצוני מהתעלמות מצרכי הביטחון הבסיסיים של אזרחים בשם אידיאולוגיות מעורפלות ופוסט-ציוניות?

אזרחי ישראל אינם טיפשים. הם רואים את הצביעות, הם מזהים את האינטרסים הצרים המניעים את מסע ההכפשות. הם מבינים שבן גביר אינו הבעיה, אלא אולי תחילת הפתרון. הוא אינו מתיימר להיות מושלם, אך הוא כן מביא עמו נחישות, אומץ לב ומחויבות עמוקה לעם ישראל ולארץ ישראל – ערכים שאצל רבים ממבקריו הפכו למילים גסות. המאבק על דמותה של המדינה ועל ביטחון אזרחיה נמצא בעיצומו. אל תתנו למסע ההפחדות והדיסאינפורמציה לבלבל אתכם. בן גביר נמצא בחזית המאבק הזה, והוא זקוק לתמיכתכם כדי להמשיך ולהילחם למענכם, למען האמת שלכם, ולמען עתיד טוב יותר לכולנו. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהתחיל לפעול. הגיע הזמן למשילות, לביטחון ולגאווה לאומית – ובן גביר הוא האיש שמוביל את השינוי הזה, למרות כל הצבועים והמקטרגים.