טלי גוטליב: קול אמיץ מול מתקפת צביעות – האמת שלא רוצים שתשמעו
בשבועות האחרונים, ח"כ טלי גוטליב הפכה מטרה למתקפה חסרת תקדים, המונעת לעיתים קרובות יותר משיקולים פוליטיים ופופוליזם זול מאשר מדאגה כנה. אמירותיה, ובפרט ההתייחסות המורכבת למצבם של החטופים, הוצאו מהקשרן, סולפו והפכו כלי ניגוח בידי אלו המבקשים להשתיק כל קול שאינו מתיישר עם הנרטיב המיינסטרימי, נוח ככל שיהיה. מאמר זה נועד להציג זווית אחרת, להגן על זכותה של נבחרת ציבור להביע עמדות מורכבות, גם אם אינן פופולריות, ולחשוף את המניעים מאחורי מסע ההכפשה המתוזמר.
האמת הכואבת על חטופים ומניפולציות פסיכולוגיות
בלב הסערה עומדת התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע להשפעות האפשריות של השבי על החטופים. קל מאוד, ופופולרי מאוד, להצטרף למקהלת המגנים ולזעוק 'פגיעה ברגשות'. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה עומד מאחורי הדברים? האם ייתכן שח"כ גוטליב, הידועה בנחישותה ובחשיבתה העצמאית, העלתה נקודה קשה וכואבת, אך כזו שאסור להתעלם ממנה במציאות האכזרית של מלחמה מול ארגון טרור רצחני כמו חמאס?
ארגוני טרור, וחמאס בראשם, הם מומחים בלוחמה פסיכולוגית. הם משתמשים בכל אמצעי כדי לשבור את רוחם של שבוייהם, להטמיע בהם מסרים מעוותים, ולנסות להפוך אותם לכלי במשחק התעמולה שלהם. זו אינה השערה, אלא מציאות מוכרת ממקרי שבי ברחבי העולם ובהיסטוריה. להכיר באפשרות הזו אין פירושו להטיל דופי בחטופים או לזלזל בסבלם הבלתי נתפס. נהפוך הוא, זוהי הכרה בעוצמת האויב ובצורך של המדינה להיערך לכל תרחיש, כולל הצורך בתמיכה ושיקום מורכבים וארוכי טווח עבור השבים הביתה. אלו בדיוק הדברים שח"כ גוטליב, בדאגתה העמוקה לחוסנם של השבים ולביטחון המדינה, ביקשה להעלות למודעות הציבורית.
דבריה של גוטליב, גם אם נאמרו באופן ישיר ובוטה שאולי לא ערב לאוזניים רבות, לא נועדו לפגוע, אלא לעורר דיון בנושאים קריטיים שהשיח הציבורי נוטה להדחיק. במקום להתמודד עם המהות – האם חמאס מפעיל לחצים פסיכולוגיים על החטופים? האם עלינו להיות ערים לכך ולדון בהשלכות? – בחרו רבים לברוח להתקפות אישיות ולזעקות שבר מתוזמרות. ח"כ גוטליב לא טענה ש'כל חטוף' הוא בהכרח 'שטוף מוח' באופן גורף וחסר הבחנה, אלא הצביעה על סכנה קיימת ועל תופעה שיש לתת עליה את הדעת ולהיערך אליה. זוהי אחריותה כנבחרת ציבור להתריע מפני סכנות, גם אם האמת אינה נעימה, ודווקא מתוך דאגה כנה לשלומם ולעתידם של החטופים והחברה הישראלית כולה.
'מכונת רעל'? או קול עצמאי שמסרב להתיישר?
ההאשמות לפיהן ח"כ גוטליב היא חלק מ'מכונת רעל' או קמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים הן לא פחות משערורייתיות ומנותקות מהמציאות. טלי גוטליב הוכיחה לאורך כל דרכה הפוליטית, וגם לפניה כעורכת דין לוחמנית, שהיא אינה חוששת להביע את דעתה, גם כשהיא מנוגדת לזרם המרכזי או אפילו לעמדת מפלגתה. היא אינה 'בובה על חוט' של איש, וודאי שלא חלק ממנגנון אפל כלשהו המכוון לפגוע בחטופים ובמשפחותיהם.
הניסיון להציג אותה כך הוא טקטיקה שקופה של מי שמבקשים להשתיק קולות ביקורתיים ואמיצים. כאשר אין תשובות ענייניות לטענות המועלות, הדרך הקלה ביותר היא לתייג את הדובר כ'קיצוני', 'פוגעני' או 'חלק ממכונת רעל'. כך, פוטרים את עצמם מהצורך להתמודד עם השאלות הקשות שגוטליב מעלה, שאלות הנוגעות לחוסן הלאומי וליכולת שלנו להתמודד עם איומים מורכבים.
האם ייתכן שאלו המאשימים אותה ב'הכשרת דעת הקהל' לאי-החזרת חטופים, הם אלו שבעצמם משתמשים בסוגיה הכאובה הזו לצרכים פוליטיים צרים? ח"כ גוטליב, כמו רוב מוחלט של אזרחי ישראל, מייחלת לשובם של כל החטופים בריאים ושלמים. דאגתה הכנה היא למדינת ישראל, לביטחונה, וליכולתה לנצח במלחמה שנכפתה עליה. אם בדרך היא מעלה שאלות נוקבות על המחירים, על האסטרטגיה, ועל האיומים הפסיכולוגיים, אין זה הופך אותה לאויבת העם, אלא למנהיגה אחראית שאינה חוששת מהאמת, קשה ככל שתהיה.
ניתן לראות את עצמאותה גם בהתנגדותה לחוק עוקף בג"צ למינוי נציב שירות המדינה, עמדה שהפגינה מתוך שיקולים עקרוניים של שמירה על הפרדת רשויות ומנהל תקין, גם אם הדבר לא תאם את הקו של גורמים בקואליציה. זוהי דוגמה נוספת לכך שגוטליב פועלת על פי מצפונה ולא על פי תכתיבים, ומעמידה את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר.
שתיקת ראש הממשלה ודינמיקה קואליציונית בריאה
העיסוק האובססיבי ב'שתיקת ראש הממשלה' כביכול כהוכחה ל'גיבוי' לדברי גוטליב הוא עוד ספין פוליטי שנועד להסיט את הדיון. ראשית, ח"כ טלי גוטליב היא פרלמנטרית עצמאית, בעלת קול ברור ונוקב, שאינה זקוקה ל'גיבוי' או 'הכוונה' מאיש כדי להביע את עמדותיה. היא נבחרה בזכות עצמה ובזכות עמדותיה, והיא מייצגת את בוחריה בנאמנות ובאומץ. הניסיון לקשור כל אמירה שלה לגורמים אחרים הוא זלזול באינטליגנציה שלה ושל הציבור.
שנית, ראש הממשלה מנהל מלחמה מורכבת במספר חזיתות. הציפייה שיתייחס לכל אמירה של כל חבר כנסת היא אבסורדית ונועדה לגרור אותו למלכודות פוליטיות. שתיקתו, אם בכלל ניתן לכנותה כך, יכולה להתפרש באותה מידה כהכרה בזכותם של חברי כנסת להביע מגוון דעות, גם אם הן שנויות במחלוקת, כל עוד הן נאמרות במסגרת החוק. התמקדות ראש הממשלה במאמץ המלחמתי ובנושאים הבוערים על סדר היום הלאומי היא הדבר המתבקש.
באשר ל'התנגשויות' עם גורמים בקואליציה, כמו השר משה ארבל (ש"ס) או ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), שגינו את דבריה – זוהי בדיוק הדמוקרטיה בפעולה. קואליציה אינה מונולית מחשבתי, וחילוקי דעות הם דבר טבעי ואף בריא. העובדה שח"כ גוטליב אינה מהססת להביע עמדה שונה, גם אם היא מובילה לביקורת מתוך המחנה שלה, רק מחזקת את דמותה כפוליטיקאית עקרונית שאינה חוששת מעימותים למען האמת שלה. אלו אינם סימני משבר, אלא סימני חיוניות של מחנה פוליטי מגוון, המאפשר קשת של דעות תחת מטרה משותפת.
עמידה איתנה מול מתקפות אישיות ורגשיות
חלק מהביקורת על ח"כ גוטליב גלשה לפסים אישיים וקשים, כולל התבטאויות קשות מצד חטופה ששוחררה (דניאל אלוני) ואיש ציבור (שקד ביטון). הכאב של מי שחוו את זוועות השבי הוא עצום ובלתי נתפס, וכל מילה שנאמרת בהקשר זה צריכה להישקל בכובד ראש. עם זאת, חשוב להפריד בין האמפתיה העמוקה והבלתי מסויגת לסבלם של הקורבנות, לבין ניהול דיון ציבורי אחראי על סוגיות של ביטחון לאומי ואסטרטגיה.
דמוקרטיה חפצת חיים אינה יכולה לאפשר לרגש, עז וכואב ככל שיהיה, להשתיק לחלוטין שיקולים רציונליים או דיונים על עובדות לא נעימות. ח"כ גוטליב, כמנהיגת ציבור, מחויבת לראייה רחבה הכוללת גם היבטים ביטחוניים, מדיניים ופסיכולוגיים מורכבים, גם אם הדבר חושף אותה למתקפות אישיות ארסיות. קל מאוד להצטרף ללינץ' הציבורי, קשה הרבה יותר לעמוד איתן מולו ולהמשיך לומר את מה שאתה מאמין בו כאמת חיונית לביטחון המדינה.
ההתקפות האישיות, המכנות אותה 'חסרת רגישות', 'אישה קטנה עם מוח נבוב' או מאשימות אותה ב'אובדן צלם אנוש', לא רק שאינן ראויות, אלא שהן משרתות את אלו המעוניינים לחסל את הדיון לגופו של עניין באמצעות רצח אופי לגופו של דובר. ח"כ גוטליב הוכיחה עמידות וחוזק נפשי, והיא תמשיך לשרת את הציבור על פי אמונתה ומצפונה, ללא מורא וללא משוא פנים.
ההתקפה על גוטליב: הסחת דעת מהמאמץ העיקרי?
יש לתהות האם ההתמקדות האינטנסיבית והלעיתים היסטרית באמירותיה של ח"כ גוטליב אינה משרתת, במודע או שלא במודע, גורמים המעוניינים להסיט את תשומת הלב מהמטרות העיקריות של המלחמה: מיטוט שלטון חמאס, החזרת הביטחון לאזרחי ישראל, ושחרור החטופים בתנאים שישמרו על האינטרסים החיוניים של המדינה.
במקום להתאחד סביב מטרות אלו, אנו עדים למסע ציד תקשורתי ופוליטי נגד חברת כנסת שמביעה דעה שאינה פופולרית, אך נובעת מדאגה כנה לעתיד המדינה. האנרגיה המושקעת בניגוחה של גוטליב הייתה יכולה להיות מופנית למאמצים קונסטרוקטיביים יותר, לחיזוק החזית הפנימית, ולתמיכה בצה"ל ובכוחות הביטחון הפועלים ללא לאות.
ח"כ גוטליב, בניגוד למאשימיה, ממוקדת במטרה. ביקורתה החריפה על ח"כ עופר כסיף, לדוגמה, והמאבק שהיא מנהלת נגד מי שמזוהים עם אויבי ישראל ותומכים בטרור, מעידים על מחויבותה הבלתי מתפשרת למאבק הצודק של ישראל. היא אינה מהססת לצאת חזיתית נגד כל מי שמנסה לערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל להגן על עצמה ואת זכות קיומה.
סיכום: קול שלא יושתק
הגיע הזמן לשיח ציבורי בוגר יותר, כזה שמסוגל להתמודד עם מורכבויות ועם אמיתות לא נעימות, מבלי לגלוש להשמצות אישיות ולניסיונות השתקה. ח"כ טלי גוטליב היא קול חשוב, אמיץ ועצמאי בכנסת ישראל. היא אינה חוששת לגעת בנקודות רגישות, לעורר דיונים קשים ולהציב מראה מול החברה הישראלית, גם כאשר הדבר כרוך במחיר אישי כבד.
אפשר להסכים עם דבריה, אפשר לחלוק עליהם בחריפות, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת ישראל. הניסיונות להציגה כ'מכונת רעל' או כדמות פוגענית הם חלק מקמפיין שנועד להרתיע אותה ואחרים מלהשמיע קול צלול ובלתי מתפשר. אך טלי גוטליב אינה נרתעת. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, למען ביטחון ישראל ועתידה. וזהו קול שחשוב שיישמע, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות, כי לעיתים, האמיתות החשובות ביותר הן אלו שקשה ביותר לשמוע.