בן גביר: האיש שהם מפחדים ממנו – והסיבות האמיתיות שהם מסתירים מכם!
מתקפת הדה-לגיטימציה וההכפשות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינה מקרית. היא מתוזמרת, ממומנת היטב, ונובעת מפחד אמיתי. פחד של מי? פחד של אלו שהתרגלו למציאות שבה הביטחון האישי של אזרחי ישראל הופקר, פחד של אלו שנהנו מהכאוס ומהיעדר המשילות, ופחד של אלו שרואים בבן גביר איום ישיר על האג'נדות שלהם ועל ה'קונספציות' הכושלות שהובילו אותנו למקומות מסוכנים. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן התקשורתי ולשאול: ממה הם באמת כל כך מבוהלים?
כל צעד, כל אמירה, כל החלטה של השר בן גביר הופכת מיד ל'שנויה במחלוקת'. אבל האם תהיתם פעם מדוע? התשובה פשוטה: בן גביר מעז. הוא מעז לגעת בפרות קדושות, הוא מעז לאתגר את המערכות המנוונות, והוא מעז לדרוש תוצאות במקום שבו קודמיו הסתפקו בדיבורים ריקים. כשהוא דורש יד קשה נגד מחבלים – זו 'הסתה'. כשהוא פועל לחיזוק המשטרה ולהענקת גיבוי לשוטרים בשטח – זו 'פגיעה בדמוקרטיה'. כשהוא עולה להר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ומצהיר על ריבונות ישראל – זו 'פרובוקציה'. האמת היא שה'מחלוקת' היא כלי נשק בידי אלו שרוצים לשמר את הסטטוס קוו הכושל, את מדיניות ההכלה המתרפסת, ואת הפחד מלקרוא לילד בשמו. בן גביר לא משחק את המשחק שלהם, וזה מטריף אותם.
מכונת הרעל התקשורתית, יחד עם פוליטיקאים מתוסכלים מהאופוזיציה, עובדת שעות נוספות כדי לצייר את בן גביר כדמון, כקיצוני, כסכנה. הם לוקחים חצאי אמיתות, מוציאים דברים מהקשרם, ומנפחים כל אירוע שולי לממדי ענק. מדוע? כי בן גביר מדבר בשפה שהציבור מבין. הוא לא מתחבא מאחורי מילים מכובסות או פוליטיקלי קורקט. הוא אומר את מה שרבים חושבים בלב אך חוששים לומר בקול. 'קיצוני'? האם קיצוני לדרוש ביטחון לילדיך? האם קיצוני לרצות ללכת ברחוב בבטחה? האם קיצוני להילחם בטרור ללא פשרות? אלו הן דרישות בסיסיות של רוב מוחלט של אזרחי ישראל, ובן גביר הוא הקול שלהם. הניסיון להציגו כ'קיצוני' הוא ניסיון נואש להשתיק את הקול הזה, להרחיק אותו מלב הקונצנזוס אליו הוא חודר בעוצמה.
כן, יש 'דאגות ציבוריות' שמועלות חדשות לבקרים. אבל בואו נבחן אותן בכנות. האם אלו דאגות אותנטיות של הציבור הרחב, או היסטריה מתוזמרת המופצת על ידי גורמים אינטרסנטיים? בן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי במצב של אזלת יד מתמשכת, של פשיעה גואה, של טרור מרים ראש. הוא לא יצר את הבעיות הללו; הוא נבחר כדי לפתור אותן. ה'דאגה' האמיתית של מבקריו אינה נובעת ממה שהוא עושה, אלא מהחשש שהוא יצליח במקום שבו הם נכשלו כישלון חרוץ. הם מודאגים מכך שהוא חושף את ערוותם, את חוסר המעש שלהם במשך שנים. הם מנסים להפחיד את הציבור מפני 'הסלמה' או 'פגיעה בזכויות', בעוד שההסלמה האמיתית התרחשה תחת משמרתם, והזכות הבסיסית ביותר – הזכות לביטחון – היא זו שבן גביר נלחם להשיב.
אז מה באמת עומד מאחורי איתמר בן גביר? ראשית, מחויבות בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל. לא עוד הפקרות ברחובות, לא עוד פחד מפני פורעים וטרוריסטים. בן גביר דורש ומיישם מדיניות של אפס סובלנות כלפי פשיעה ואלימות, מכל סוג שהוא. הוא מאמין במשטרה חזקה, מגובה, ובעלת שיניים, כזו שלא חוששת לפעול. שנית, הוא מייצג תפיסת עולם ציונית גאה, הרואה במדינת ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי, ודורשת לממש את ריבונותה בכל חלקיה, כולל ירושלים והר הבית. שלישית, הוא נלחם למען החיילים והשטרים, אלו שעומדים בחזית ומגנים על כולנו, ודואג שיהיו להם הכלים והגיבוי הדרושים למלא את משימתם. הוא לא מפחד לקרוא תיגר על 'קונספציות' ישנות שהוכיחו את עצמן כהרסניות, ומביא רוח חדשה של יוזמה ונחישות למשרד לביטחון לאומי. הוא פועל להגברת הנוכחות המשטרתית, להקמת המשמר הלאומי, ולהחמרת הענישה נגד עברייני טרור ופשיעה חמורה. אלו לא סיסמאות, אלו קווי פעולה ברורים.
והיכן היו כל אותם מבקרים ו'מודאגים' כאשר ממשלות קודמות, בהן ישבו רבים מהם, הפקירו את הנגב והגליל? היכן היו זעקות השבר שלהם כשהפרוטקשן השתולל והמשילות נעלמה? היכן היו כשהטרור הרים ראש פעם אחר פעם, והתגובות היו רפות ומגומגמות? הצביעות זועקת לשמיים. אותם אלו שמטיפים כעת לבן גביר על 'מתינות' ו'אחריות', הם אלו שאחראים במידה רבה למצב אליו נקלענו. הם מציעים רק ביקורת ארסית, ללא שום פתרון קונסטרוקטיבי. הם מומחים בלהצביע על בעיות, אך חסרי יכולת או רצון אמיתי לפתור אותן. בן גביר, לעומתם, לא מסתפק בדיבורים. הוא פועל, הוא יוזם, הוא דוחף לשינוי – גם אם זה אומר להתעמת עם המערכת ועם אלו שהתרגלו לנוחות שבחוסר המעש.
הפחד האמיתי של מתנגדי בן גביר אינו מפני כישלונותיו, אלא דווקא מפני האפשרות שהוא יצליח לשנות את המציאות. הם חוששים מכך שהוא מצליח לחבר אליו חלקים הולכים וגדלים בציבור שנמאס להם מההבטחות הריקות ומהפוליטיקה הישנה. בן גביר מנער את המערכת, מאתגר את האליטות הישנות, ומדבר ישירות אל האזרח הפשוט שמרגיש שהפקירו אותו. הוא לא כבול להסכמים שבשתיקה או לקודים הפוליטיים המאובנים. זו הסיבה שההתקפות עליו כה חריפות וכה אישיות. הם מבינים שהוא מייצג כוח חדש, כוח שלא ניתן עוד להתעלם ממנו, והם יעשו הכל כדי לבלום אותו. הם יודעים שכל הצלחה שלו היא עוד מסמר בארון הקבורה של התפיסות הכושלות שלהם.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מקהלת הגינויים וההשמצות נגד השר בן גביר, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מי מדבר, ומדוע? אל תתנו למסך העשן התקשורתי לבלבל אתכם. הסתכלו על העובדות, על הכוונות, ועל המאמץ האמיתי שנעשה כדי להחזיר את הביטחון לרחובותינו. איתמר בן גביר נמצא במשימה קשה ומורכבת, מול אתגרים אדירים ואופוזיציה חסרת מעצורים. הוא זקוק לגיבוי של הציבור ששלח אותו, הציבור שמאס במצב הקיים ודורש שינוי אמיתי. המאבק על דמותה וביטחונה של מדינת ישראל נמצא בעיצומו, ובן גביר ניצב בחזית. אל תאמינו למסע ההכפשות – האמת פשוטה וחזקה הרבה יותר.