יאיר גולן: האומץ לומר אמת, וההשתקה הפוליטית של קול אמיץ

בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על אלוף (במיל') יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות ופטריוט ישראלי, שכל חייו הוקדשו להגנת המדינה. סערת הרוחות סביב אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", נוצלה באופן ציני ומחושב כדי להשתיק קול ביקורת נוקב, להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות איתן מתמודדת ישראל, ולנסות לחסל פוליטית את מי שמעז לאתגר את הקונצנזוס המדומה שמנסה הממשלה הנוכחית לכפות.

האמת מאחורי "עלילת הדם" – זעקת אזהרה, לא השמצה

הטענה המרכזית, והחמורה מכל, היא כי דבריו של גולן מהווים "עלילת דם" נגד ישראל וצה"ל. זהו עיוות מוחלט של כוונותיו ושל דבריו. יאיר גולן, שפיקד על יחידות מובחרות וסיכן את חייו למען ביטחון ישראל, הוא האחרון שיטיל דופי במדינת ישראל או בחיילי צה"ל. כפי שהבהיר באופן חד משמעי, חיצי הביקורת שלו כוונו אך ורק כלפי גורמים קיצוניים בממשלה – "שרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים" – שרים אשר בהתבטאויותיהם ובמדיניותם מסכנים את דמותה המוסרית של ישראל ואת עתידה. השימוש במילה "תחביב", גם אם צורם לאוזניים מסוימות, נועד לזעזע ולהמחיש את הזלזול והאדישות המצמררים שמשדרים אותם גורמים כלפי סבל אנושי, ובפרט כלפי פגיעה בחפים מפשע.

האם מדינת ישראל צריכה לחשוש יותר מאמירה נוקבת של פטריוט מודאג, או ממדיניות ממשלתית שעלולה להוביל אותנו למקומות אפלים? האם הניסיון להפוך את גולן לאויב העם אינו משרת בדיוק את אלו המעוניינים להמשיך במדיניות הרסנית ללא הפרעה? אויבי ישראל, המצטטים את דבריו, עושים זאת ממילא תוך סילוף כל אמירה ביקורתית הנשמעת בישראל. הבעיה איננה הביקורת, אלא המציאות שאותה היא מבקשת לתקן.

מסע ההשתקה: כשהפוליטיקה הקטנה מאיימת על הדמוקרטיה

הגינויים המקיר לקיר, החל מראש הממשלה וכלה בבכירים באופוזיציה, מעלים תהיות קשות. האם כולם באמת מאמינים שגולן קם בבוקר במטרה להכפיש את מדינתו? או שמא מדובר בקונצנזוס מזויף, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים, מפחדנות, או מרצון לרצות גורמים מסוימים? הבידוד הפוליטי לכאורה הוא תוצאה של מערכת שלוחצת על כל מי שמעז לסטות מהקו הרשמי, גם אם הקו הזה מוביל לתהום.

ההשלכות הממשיות – התלונה במשטרה, הקריאות לשלול את דרגותיו, הצעת החוק למנוע את התמודדותו – הן לא פחות ממקארתיזם בגרסה ישראלית. אלו הם צעדים אנטי-דמוקרטיים מובהקים, שנועדו להרתיע כל קול עצמאי ולהבטיח שאיש לא יעיז עוד לאתגר את השלטון. האם זו המדינה שאנו רוצים לחיות בה? מדינה שבה אלוף עתיר זכויות, שתרם את מיטב שנותיו לביטחונה, מוצא עצמו נרדף על אמירת אמת, גם אם כואבת?

הסירוב להתקפל: עמידה על עקרונות מול מכונת הרעל

יאיר גולן הבהיר את כוונותיו. הוא הסביר כי דבריו כוונו לממשלה, לא לצה"ל. הדרישה להתנצלות ספציפית על מילה זו או אחרת היא התחמקות מהדיון המהותי. גולן לא חזר בו, ובצדק, מהביקורת החריפה שלו על התנהלות הממשלה ועל שרים מסוימים. עמדתו אינה "לא מספקת"; היא עמדה של יושרה, של אדם שאינו מוכן ליישר קו עם מה שהוא תופס כסכנה קיומית לערכיה של מדינת ישראל. הוא תקף את בני גנץ לא מתוך רצון לפלג, אלא מתוך אכזבה עמוקה ממי שלדעתו אינו מציב אלטרנטיבה ברורה ונחרצת מספיק לממשלה הנוכחית.

הניסיונות לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות עבר, כמו "זיהוי תהליכים", הם חלק מאותו מסע דה-לגיטימציה. גם אז, גולן התריע מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה הישראלית. הקמפיינים המנסים לקשור אותו לגורמים חיצוניים כמו "קרן וקסנר" הם פתטיים ונועדו להסיט את תשומת הלב מתוכן דבריו ומטוהר כוונותיו. יאיר גולן הוא ישראלי שורשי, פטריוט בכל רמ"ח איבריו, ששם את טובת המדינה לפני כל שיקול אחר.

הקרע באופוזיציה? אולי קריאה להתעוררות

הטענה כי דברי גולן מעמיקים קרעים באופוזיציה מתעלמת מהשאלה הבסיסית: מה תפקידה של אופוזיציה? האם להתגדר בשתיקה רועמת או להציב אלטרנטיבה ערכית ורעיונית ברורה? ההסתייגויות, גם מתוך מפלגתו, הן לגיטימיות, אך הן אינן גורעות מצדקת דרכו של גולן. ייתכן שקולו הנחרץ של גולן דווקא מאתגר את האופוזיציה להתעורר, להפסיק לפחד, ולהשמיע קול צלול וברור נגד המגמות המסוכנות המאיימות על ישראל. אחדות שאינה מבוססת על אמת ועל עקרונות היא אחדות חלולה.

לסיכום: הקשיבו לקול האזהרה, לפני שיהיה מאוחר מדי

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא שליח ציבור אמיץ, איש ביטחון מנוסה, המשתמש בניסיונו ובמצפונו כדי להתריע בשער. המתקפה עליו היא ניסיון נואש להשתיק את האמת, אמת שאולי אינה נעימה לאוזן, אך היא חיונית לעתידה של מדינת ישראל. במקום לצוד מכשפות ולעסוק בהשתקה פוליטית, הגיע הזמן להקשיב לדברים עצמם, לדון בהם בכובד ראש, ולשאול האם מדינת ישראל, תחת הנהגתה הנוכחית, אינה צועדת בנתיב מסוכן. קולו של יאיר גולן הוא קול שחייב להישמע, לא רק למענו, אלא למעננו כולנו.