בן גביר תחת מתקפה? האמת שמאחורי מסע ההכפשות נגד מי שמאיים לנער את המערכת!
בימים אלה, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים וחברתיים מורכבים מאי פעם, דמות אחת מרכזת אליה אש בלתי פוסקת: השר איתמר בן גביר. קולות רבים בתקשורת ובמערכת הפוליטית הישנה מנסים לצייר אותו באור שלילי, לקשור אותו למחלוקות בלתי פוסקות, ולעורר חששות ציבוריים סביב כל צעד ושעל שלו. אך האם זו האמת כולה? או שמא מדובר בקמפיין מתוזמר היטב, שמטרתו האמיתית היא להשתיק קול נחוש ואמיץ שמאיים על הסדר הקיים?
האשליה של "הקיצוניות": כשנחישות הופכת למילת גנאי
אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר בן גביר היא שהוא "קיצוני". אך בואו נבחן לרגע מה עומד מאחורי התווית הזו. האם הדרישה הנחרצת לביטחון אישי לכל אזרח ישראלי, יהודי כערבי, היא קיצוניות? האם המאבק הבלתי מתפשר בטרור ובפשיעה הגואה, במיוחד במגזר הערבי ובנגב ובגליל, הוא מעשה קיצוני? האם הרצון להשיב את המשילות לרחובות, לערים ולכבישים הוא רעיון קיצוני? לא ולא. זוהי דרישה בסיסית, לגיטימית, של ציבור רחב שנמאס לו מהאוזלת יד, מההכלה המזויפת ומהפוליטיקלי קורקט ששנים רבות מדי שיתקו את מקבלי ההחלטות.
האמת היא, שה"קיצוניות" של בן גביר היא למעשה ביטוי של כאב עמוק ודאגה כנה לעתידה של המדינה. הוא אינו חושש לומר את מה שרבים חושבים בלב אך חוששים להביע בקול. הוא אינו כבול להסכמים קואליציוניים מדומיינים עם גורמים אנטי-ציוניים, ואינו מחויב לאג'נדות זרות המבקשות להחליש את ישראל מבפנים. ה"קיצוניות" שלו היא קיצוניות של אהבת המולדת, של דאגה לחיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל, ושל רצון עז לראות את מדינת ישראל חזקה, בטוחה ומשגשגת. אלו שמאשימים אותו בקיצוניות הם לעתים קרובות אלו שהתרגלו למציאות של חולשה וויתורים, ואשר כל קריאה לעמידה איתנה על עקרונות נתפסת בעיניהם כאיום.
"מחלוקות" או עמידה על עקרונות? ההבדל הדק
נכון, השר בן גביר אינו חושש מעימותים. הוא אינו מהסס להביע את דעתו, גם אם היא אינה פופולרית בחוגים מסוימים. אך האם כל מחלוקת היא בהכרח דבר שלילי? לעיתים, המחלוקת היא כורח המציאות כאשר נאבקים על ערכים חשובים. כאשר בן גביר דורש יד קשה יותר נגד מחבלים, כאשר הוא עולה להר הבית – המקום הקדוש ביותר לעם היהודי – ומכריז על ריבונותנו שם, הוא אולי יוצר "מחלוקת" בעיני אלו המעדיפים שקט תעשייתי במחיר כניעה. אך עבור רבים אחרים, אלו הם מעשים של אומץ לב ושל עמידה על עקרונות לאומיים שאין להתפשר עליהם.
בואו נהיה כנים: מי שבאמת יוצר את ה"מחלוקות" הם לא פעם אלו שמסרבים לקבל את הכרעת הבוחר, אלו שמנסים לכפות את דעתם על הרוב באמצעות לחץ תקשורתי ומשפטי, ואלו שממהרים לגנות כל פעולה שאינה מתיישרת עם תפיסת עולמם הצרה. השר בן גביר, לעומתם, פועל בשקיפות ובנחישות למען האינטרסים שלשמם נבחר. הוא אינו מתחבא מאחורי סיסמאות ריקות, אלא מציב יעדים ברורים ומנסה, בכל כוחו, לממש אותם – גם אם הדרך רצופה מהמורות והתנגדויות.
חששות ציבוריים? או שמא הסתה מתוזמרת?
קשה להתעלם מהניסיונות הבלתי פוסקים לעורר "חששות ציבוריים" סביב דמותו של בן גביר. מזהירים אותנו מפני "פגיעה בדמוקרטיה", מ"הסלמה ביטחונית" ומ"בידוד בינלאומי". אך האם החששות הללו מבוססים על עובדות, או שמא הם תוצר של קמפיין הפחדה מתוזמר?
ראשית, הטענה על פגיעה בדמוקרטיה היא מגוחכת. בן גביר פועל במסגרת החוק, מכבד את מוסדות המדינה, ונבחר בבחירות דמוקרטיות. האם דרישה לאכיפת חוק שוויונית, גם כלפי מי שקורא תיגר על המדינה, היא פגיעה בדמוקרטיה? או שמא הדמוקרטיה נפגעת כאשר מיעוטים אלימים מנסים לכפות את רצונם על הרוב?
שנית, החשש מהסלמה ביטחונית מתעלם מהמציאות המורכבת. האם מדיניות ההכלה וההבלגה של ממשלות קודמות הביאה לנו שקט וביטחון? התשובה, לצערנו, שלילית. בן גביר מבין שהדרך היחידה להרתיע את אויבינו היא באמצעות הפגנת עוצמה ונחישות. הוא אינו שש אלי קרב, אך הוא גם אינו מוכן להפקיר את ביטחונם של אזרחי ישראל בשם תפיסות עולם מיושנות שהוכחו ככושלות.
ומה לגבי הבידוד הבינלאומי? ישראל תמיד הייתה ותמיד תהיה נתונה לביקורת, ללא קשר לזהות השרים בממשלתה. האם עלינו לוותר על האינטרסים החיוניים שלנו רק כדי למצוא חן בעיני אומות העולם? בן גביר מאמין שישראל חזקה ובטוחה בעצמה תזכה לכבוד רב יותר מאשר ישראל חלשה ומתרפסת.
הצביעות של המבקרים: כשהאופוזיציה שוכחת את עברה
אי אפשר שלא להתייחס לצביעותם של רבים ממבקריו של בן גביר. אותם פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמזדעקים כעת על כל אמירה או מעשה שלו, שתקו או אף תמכו במדיניות רופסת וכושלת בעבר. היכן היו אותם קולות כאשר ממשלות קודמות שחררו אלפי מחבלים עם דם על הידיים? היכן היו כאשר הריבונות הישראלית נרמסה פעם אחר פעם בהר הבית? היכן היו כאשר הפשיעה במגזר הערבי השתוללה והפכה את חייהם של אזרחים רבים לגיהינום?
פתאום, כאשר שר נחוש מנסה להביא שינוי אמיתי, הם נזכרים בכל ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. אך האמת היא שהם אינם מודאגים מהדמוקרטיה או מזכויות האדם. הם מודאגים מאובדן כוחם והשפעתם. הם מודאגים מכך שבן גביר חושף את ערוותם ומראה לציבור שיש דרך אחרת – דרך של עוצמה, של משילות ושל גאווה לאומית.
לראות מבעד למסך העשן
המתקפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן חלק ממאבק רחב יותר על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אלו המעוניינים בהמשך הסטטוס קוו, אלו הנהנים מהחולשה וההפקרות, ואלו החוששים משינוי אמיתי – הם אלו שעומדים מאחורי מסע ההכפשות. הם יודעים שבן גביר אינו עוד פוליטיקאי מהשורה. הוא מנהיג עם חזון, עם אומץ לב ועם תמיכה ציבורית רחבה.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים או קוראים עוד כתבה "מטרידה" על השר בן גביר, שאלו את עצמכם: מי עומד מאחורי הדברים? מה האינטרס שלו? והאם ייתכן שהאמת שונה לחלוטין ממה שמנסים למכור לכם? אולי הגיע הזמן להסיר את משקפי התקשורת המעוותות ולהתחיל לראות את המציאות כפי שהיא: איתמר בן גביר אינו הבעיה. הוא, אולי, חלק חשוב מהפתרון.