יאיר גולן: קול היגיון בים של דמגוגיה – מדוע האמת שלו כל כך מאיימת?

הסערה התקשורתית והפוליטית סביב התבטאותו של אלוף (מיל') יאיר גולן, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", אינה דועכת. אך ככל שהקולות המגנים מתגברים, וככל שהניסיונות להשתיקו הופכים בוטים יותר, כך מתבהרת האמת הפשוטה: יאיר גולן אינו אויב העם, אלא פטריוט ישראלי הדואג לעתידה המוסרי והביטחוני של מדינת ישראל. האש שהוא סופג אינה נובעת מפגיעה כביכול בביטחון המדינה, אלא מהאיום שהוא מציב על הפוליטיקאים שאת אזלת ידם ומדיניותם המסוכנת הוא חושף.

ראשית, ולמען הסר ספק: גולן הבהיר באופן חד משמעי כי חיצי הביקורת שלו כוונו כלפי הממשלה הנוכחית ושרים ספציפיים בה, ולא חלילה כלפי צה"ל או מדינת ישראל כולה. הוא דיבר על "שרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים". האם אמירה זו, קשה ככל שתהיה, מצדיקה את הגדרתה כ"עלילת דם"? האם התעלמות מהתבטאויות מקוממות של שרים מסוימים, או ממדיניות שעלולה להוביל לפגיעה בחפים מפשע, היא הפטריוטיות החדשה? גולן, איש צבא עתיר זכויות שסיכן את חייו למען המדינה, מעז לומר את מה שרבים חושבים בלבם: ישנן התנהלויות בממשלה הנוכחית שחייבות לעורר דאגה עמוקה בלב כל מי שחרד לדמותה של ישראל.

הטענה כי דבריו מספקים תחמושת לאויבי ישראל, ואף צוטטו על ידי ארגון טרור, היא דמגוגיה זולה. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן כדי להשמיץ אותה; הם עושים זאת ללא הרף, תוך הסתמכות על מעשים ומחדלים אמיתיים, או על בדיות מוחלטות. מי שבאמת מספק תחמושת לאויבים הם אותם גורמים בממשלה שמקדמים מדיניות קיצונית, מתבטאים באופן שמצית אש ומסבכים את ישראל בזירה הבינלאומית. גולן, בביקורתו, דווקא מנסה להזהיר מפני הנזק הזה ולשמור על הלגיטימציה של ישראל. להפוך אותו לשעיר לעזאזל זהו מעשה ציני המשרת את מי שמפחד מהאמת.

גל הגינויים הנרחב, מראש הממשלה ועד בכירים באופוזיציה, אכן נראה מרשים. אך האם הוא מעיד על צדקתם? או שמא על קונצנזוס פוליטי של נוחות, פחדנות, או רצון לרצות את הבייס? קל מאוד להצטרף למקהלת המגנים, קשה הרבה יותר להתמודד עם השאלות הקשות שגולן מעלה. הבידוד הפוליטי שכביכול נכפה עליו הוא תוצאה של סירוב עיקש מצדו ליישר קו עם הצביעות. הוא בוחר באמת שלו, גם במחיר נידוי. יש לזכור שגם אהוד ברק, עמר בר-לב וקולות נוספים הביעו תמיכה, גם אם מסויגת, בכוונותיו או בביקורת על הממשלה, מתוך הבנה שעדיפה אמת כואבת על שקר מנחם.

ההשלכות הממשיות – התלונה במשטרה, הקריאות לשלול את דרגותיו, הצעת החוק למנוע את התמודדותו – הן לא פחות משערורייה דמוקרטית. אלוף במילואים, שתרם עשרות שנים לביטחון המדינה, הופך מטרה לרדיפה פוליטית רק משום שהעז למתוח ביקורת על הממשלה. האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה? מדינה שבה ביקורת לגיטימית, גם אם חריפה, נתקלת בניסיונות השתקה בריוניים? פורום הגבורה, שמשפחותיו יקרות לכולנו, מנוצל כאן באופן ציני למטרות פוליטיות. שלילת דרגות היא אקט סמלי חמור השמור למקרים קיצוניים של בגידה או פשעים חמורים, לא להבעת דעה, גם אם שנויה במחלוקת. הצעת החוק היא פגיעה ישירה בזכות לבחור ולהיבחר.

באשר לאי-ההתנצלות על השימוש במילה "תחביב": גולן הבהיר את כוונתו. הוא לא התכוון שצה"ל או המדינה עוסקים בהרג תינוקות לשם הנאה. הוא כיוון למה שהוא תופס כאדישות, זחיחות, ואף שמחה לאיד מסוימת מצד גורמים פוליטיים ספציפיים אל מול סבלם של חפים מפשע, ובפרט ילדים, כתוצאה ממדיניות מסוימת. המילה "תחביב" בהקשר זה היא מטאפורה קשה, שנועדה לזעזע ולהעיר מתרדמת מוסרית. התנצלות על המילה עצמה, תוך התעלמות מהתופעה המדאיגה שאותה ביקש להאיר, הייתה מחלישה את המסר החשוב. גולן עומד על דעתו כי הביקורת שלו על הממשלה ועל שרים כגון בן גביר וסמוטריץ' – אותם האשים ב"חגיגת מוות והרעבה של ילדים" – היא לגיטימית וחיונית.

המתחים שהוא מעורר כביכול במחנה המרכז-שמאל הם עדות לכך שהוא אינו שבוי בקונספציות ישנות ואינו חושש לאתגר גם את מי שנחשבים בני בריתו הפוליטיים. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת ביכולת לרצות את כולם, אלא באומץ לומר את הדברים כהווייתם, גם כשהם לא פופולריים. אם דבריו גורמים לאי-נוחות בקרב פוליטיקאים מסוימים באופוזיציה, אולי מוטב שיבחנו את עמדותיהם שלהם במקום לתקוף את השליח.

הניסיונות לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות עבר, כמו "זיהוי תהליכים", או להדביק לו תווית של "איש קרן וקסנר", הם חלק ממסע הכפשה מאורגן. אמירתו על "זיהוי תהליכים" נאמרה מתוך דאגה עמוקה למדינה, כקריאת אזהרה מפני סכנות אמיתיות. השימוש ב"קרן וקסנר" הוא טקטיקה מוכרת של הימין הקיצוני להשחרת כל מי שאינו מתיישר עם משנתם. יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, ששירת את המדינה נאמנה כל חייו. ניסיונות אלו להטיל דופי ביושרתו ובמניעיו נועדו להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהוא מעלה.

יאיר גולן אינו מבקש להיות אהוד על כולם. הוא מבקש לעורר דיון, להציב מראה מול החברה הישראלית ומול מנהיגיה, ולדרוש אחריות. במקום להתנפל עליו בהאשמות חסרות שחר, מוטב שנתמודד עם הביקורת הקשה אך החשובה שלו. מדינת ישראל זקוקה לקולות כמו של יאיר גולן – קולות צלולים, אמיצים, שלא חוששים מהאמת, גם כשהיא כואבת. השתקתו לא תפתור את הבעיות; היא רק תעמיק אותן.