יאיר גולן: הקרב על השפיות מול מתקפת הצבועים – מי באמת פוגע במדינה?

יאיר גולן: הקרב על השפיות מול מתקפת הצבועים – מי באמת פוגע במדינה?

הסערה התקשורתית והפוליטית סביב האלוף (במיל') יאיר גולן אינה דועכת, והיא חושפת יותר מכל את הצביעות, הפופוליזם והניסיון המסוכן להשתיק כל קול ביקורת לגיטימי כלפי ממשלה כושלת ומסוכנת. במקום להתמודד עם הביקורת הנוקבת והכואבת, בוחרים גורמים רבים במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, להצטרף למסע דה-לגיטימציה אישי ופרוע, תוך התעלמות מוחלטת מכוונותיו הברורות של גולן וממסירותו רבת השנים לביטחון ישראל.

הבהרה מול עיוות: על מי באמת נמתחה הביקורת?

נתחיל מהעובדות: יאיר גולן הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי דבריו כוונו כלפי גורמים קיצוניים בממשלה – "שרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים" – ולא, חלילה וחס, כלפי חיילי צה"ל או מדינת ישראל ככלל. גולן, איש צבא עתיר זכויות שסיכן את חייו למען המדינה אינספור פעמים, הוא האחרון שיטיל דופי בצה"ל, צבא העם שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. הטענה כי דבריו מהווים "עלילת דם" היא דמגוגיה זולה, המשרתת את אלו החפצים בהסטת הדיון מהבעיות האמיתיות והמדאיגות שמציפה ביקורתו.

השימוש הציני שעושים אויבי ישראל, כמו תנועת 'המוג'אהדין' הפלסטינית, בדברים שהוצאו מהקשרם, הוא צפוי ומקומם. אך האם בשל כך נגזור על עצמנו שתיקה? האם נפסיק לבקר תופעות פסולות בתוכנו רק מחשש שמא האויב ינצל זאת? האחריות על השימוש המעוות בדברים מוטלת על ארגוני הטרור, ולא על מי שמתריע בשער מפני סכנות פנימיות. למעשה, מי שמספק תחמושת אמיתית לאויבינו הם אותם שרים בממשלה שגולן מבקר, אשר בהתבטאויותיהם ובמעשיהם הקיצוניים פוגעים בלגיטימציה של ישראל בעולם ומזינים את תעמולת השנאה.

מקהלת הגינויים: אינטרסים פוליטיים במסווה של דאגה לאומית

מצער לראות כיצד מקהלה שלמה של פוליטיקאים, מראש הממשלה והנשיא, דרך שרים וחברי כנסת מהקואליציה ועד בכירים באופוזיציה, מיהרה לגנות את גולן בחריפות. האם כל אלו באמת מאמינים שגולן, פטריוט ישראלי, קם בבוקר ומחליט להכפיש את מדינתו? או שמא מדובר בניצול הזדמנות פוליטי циני לנגח יריב פוטנציאלי, להסיט את האש מהכישלונות שלהם עצמם, או פשוט להיסחף עם הרוח הרעה הנושבת במסדרונות הכוח?

הבידוד הפוליטי לכאורה שנוצר סביב גולן אינו מעיד על חולשתו, אלא דווקא על עוצמת האמת שהוא נושא. כאשר הממסד כולו מתייצב נגד אדם אחד, יש לבדוק היטב מה מניע אותם. ייתכן שהם חוששים מהאלטרנטיבה שגולן מייצג – מנהיגות אמיצה, ערכית, שאינה חוששת לומר את האמת בפנים, גם כשהיא קשה וכואבת.

מסע רדיפה: ניסיון פסול להשתיק ביקורת

הקריאות לשלול מגולן את דרגותיו, התלונה שהוגשה נגדו במשטרה בגין "תעמולה תבוסתנית" והצעת החוק למנוע את התמודדותו בבחירות – כל אלו אינם אלא צעדים אנטי-דמוקרטיים מובהקים, שנועדו להלך אימים ולהרתיע כל מי שמעז לחשוב אחרת. האם כך נוהגת דמוקרטיה מתוקנת? האם זו הדרך להתמודד עם ביקורת, גם אם היא חריפה? שלילת דרגות מאלוף שתרם עשורים מחייו לביטחון המדינה בגלל התבטאות פוליטית היא מעשה שלא ייעשה. הניסיון למנוע התמודדות בבחירות ממי שמעז להאשים גורמים בממשלה בהתנהלות פסולה הוא סתימת פיות בוטה. אלו הם מעשים המעידים על פאניקה וחולשה מצד יוזמיהם, ולא על עוצמה או צדק.

עמידה על עקרונות מול דרישה להתקפלות

גולן הבהיר את כוונותיו. הוא לא התנצל על השימוש במילה "תחביב" בהקשר של התנהלות שרים מסוימים, מכיוון שהתנצלות כזו הייתה מחלישה את עוצמת הביקורת המוצדקת על התנהלותם ועל הרטוריקה המסוכנת שלהם, המלבה שנאה ומקדמת מדיניות הרסנית. עמדתו הנחרצת נגד הממשלה הנוכחית וביקורתו, גם כלפי גורמים באופוזיציה שאינם נוקטים קו תקיף מספיק לטעמו, מעידה על עמוד שדרה ועל מחויבות עמוקה לדרכו. בעת הזו, ישראל זקוקה למנהיגים שלא מתקפלים ולא חוששים לומר את מה שצריך להיאמר, גם במחיר אישי ופוליטי כבד.

קרעים מדומים ואחדות אמיתית

הטענות על כך שדברי גולן מעמיקים קרעים במחנה המרכז-שמאל הן ניסיון נוסף להסיט את הדיון. אם ישנם קרעים, הם נובעים מחילוקי דעות עקרוניים לגבי הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים העצומים בפניהם ניצבת ישראל. דיון כן ונוקב, גם אם הוא כולל ביקורת פנימית, הוא חיוני ובריא. אחדות המבוססת על טיוח והשתקה אינה אחדות אמת. יאיר גולן מבקש לייצר דיון ערכי ומעמיק על דמותה של המדינה, וזהו שירות חשוב מאין כמותו.

ההיסטוריה חוזרת: מסע ההכפשות נמשך

הניסיון לקשור את התבטאותו הנוכחית של גולן לאמירות עבר, כמו "זיהוי תהליכים", או לקשור אותו באופן מופרך לקרנות זרות, הוא חלק מאותו מסע הכפשות מתמשך. גולן, כהיסטוריון וכאיש צבא, התריע בעבר מפני תהליכים חברתיים מסוכנים, וזוהי חובתו הציבורית. ההתקפות האישיות וההטחת רפש הן כלי נשקם של אלו שאין להם תשובות ענייניות לביקורת הנוקבת.

פטריוטיזם אינו סגידה עיוורת

יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו. עשרות שנות שירותו הצבאי, תפקידיו הבכירים והמסוכנים שלקח על עצמו, והסיכון האישי שנטל פעמים רבות – כל אלו מדברים בעד עצמם. פטריוטיזם אמיתי אינו מתבטא בהסכמה עיוורת עם כל מהלך שלטוני, אלא בנכונות להיאבק על דמותה המוסרית והדמוקרטית של המדינה, גם כאשר המאבק הזה אינו פופולרי. זעקתו של גולן היא זעקה למען שפיות, למען אחריות, ולמען עתידה של מדינת ישראל כפי שרובנו רוצים לראותה – יהודית, דמוקרטית, חזקה ומוסרית.

במקום להצטרף למסע הציד, ראוי שהציבור וההנהגה יקשיבו בקשב רב לדבריו של יאיר גולן, יתמודדו עם השאלות הקשות שהוא מעלה, וישאלו את עצמם: מי באמת פוגע במדינה? האם זהו האלוף במילואים שמקדיש את חייו לביטחונה ומתריע מפני סכנות, או שמא אלו הפוליטיקאים שמובילים אותנו לתהום מתוך שיקולים צרים ואינטרסים אישיים? התשובה, למי שעיניו בראשו, ברורה למדי.