יאיר גולן: זעקת אמת של פטריוט במבחן – על מה באמת הסערה?

בימים האחרונים, מדינת ישראל סוערת סביב התבטאות של האלוף במיל' יאיר גולן. אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הוצאה מהקשרה, נוסחה מחדש כנשק פוליטי, והפכה למוקד למתקפה חסרת תקדים על איש שכל חייו הוקדשו לביטחון ישראל. אך האם מישהו באמת עצר לשאול מה עומד מאחורי המילים הקשות? האם ייתכן שזעקתו של גולן איננה "עלילת דם" כפי שממהרים לצייר אותה מבקריו, אלא קריאת השכמה נואשת של פטריוט מודאג עד עמקי נשמתו? הגיע הזמן להסיר את מסך ההסתה ולבחון את הדברים לעומקם.

ראשית, חשוב להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: יאיר גולן לא תקף את חיילי צה"ל ולא את מדינת ישראל. גולן, לוחם ומפקד עתיר זכויות, סגן הרמטכ"ל לשעבר, אדם שסיכן את חייו אין ספור פעמים למען המדינה, הוא האחרון שיטיל דופי במוסריותו של צה"ל או בלגיטימיות של מדינת ישראל. כפי שהבהיר בעצמו, חיצי הביקורת שלו כוונו באופן חד וברור אל שרים ספציפיים בממשלה הנוכחית – אותם שרים שהוא מאשים ב"חגיגת מוות והרעבה של ילדים". האם אמירה זו, קשה ככל שתהיה, מצדיקה את הדה-לגיטימציה המוחלטת שעובר גולן?

השימוש במילה "תחביב" היה ללא ספק פרובוקטיבי, חריף, ואולי אף שנוי במחלוקת. אך האם הוא באמת מתאר מצב שבו חיילי צה"ל, או מדינת ישראל כמכלול, עוסקים בהרג תינוקות לשם הנאה? ברור שלא. גולן השתמש בדימוי קיצוני כדי לזעזע, כדי לעורר דיון ציבורי נוקב על מה שהוא תופס כהתבטאויות והתנהלות של גורמים קיצוניים בממשלה, שבעיניו דוחפים את ישראל למקום מסוכן, מוסרית ומדינית. זוהי זעקת שבר של מי שרואה את הבית עולה בלהבות ומרגיש חובה להתריע, גם אם צעקתו צורמת לאוזניים מסוימות.

המתקפה על גולן אינה תמימה. היא משרתת אינטרסים פוליטיים ברורים. גורמים בקואליציה, ואף באופוזיציה, מצאו הזדמנות פז לנגח יריב פוליטי, להשתיק קול ביקורתי חריף ובלתי מתפשר, ולהסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות איתן מתמודדת ישראל. הקריאות לשלול את דרגותיו, התלונה במשטרה, והצעת החוק למנוע את התמודדותו בבחירות – כל אלו אינם אלא ניסיונות בוטים לסתימת פיות, המהווים סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית. האם זו הדרך להתמודד עם ביקורת, קשה ככל שתהיה, במדינה דמוקרטית?

חשוב לזכור כי גולן אינו לבד בתחושותיו הקשות. קולות רבים בחברה הישראלית, גם אם אינם מתבטאים באותה חריפות, מביעים דאגה עמוקה מהכיוון אליו צועדת הממשלה הנוכחית. הביקורת על התנהלות המלחמה, על הפגיעה בחפים מפשע, על ההתבטאויות הקיצוניות של שרים מסוימים, ועל המחיר הבינלאומי הכבד שישראל משלמת – כל אלו נושאים לגיטימיים לדיון ציבורי. גולן, באומץ לב ובנחרצות, מעז לומר בקול רם את מה שרבים חושבים בלבם.

טענות כי דבריו של גולן מספקים תחמושת לאויבי ישראל הן ציניות ומתעלמות מהמציאות. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן כדי להכפיש את המדינה. הם עושים זאת ללא הרף, תוך שימוש בכל בדל אירוע או התבטאות. למעשה, דווקא ההתנהלות של גורמים קיצוניים בממשלה, ההתבטאויות שלהם והמדיניות שהם מקדמים, הם אלו שמספקים תחמושת אמיתית לאויבינו ומזיקים לישראל בזירה הבינלאומית הרבה יותר מכל אמירה ביקורתית של גולן.

הניסיון לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות קודמות, כמו "זיהוי תהליכים", הוא חלק מאותה אסטרטגיה של דה-לגיטימציה. גם אז, גולן לא השווה את ישראל לגרמניה הנאצית, אלא התריע מפני תהליכים חברתיים מסוכנים שהוא זיהה, מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה. פטריוטיות איננה רק הנפת דגלים ושירת התקווה; פטריוטיות היא גם היכולת להביט במראה, לזהות פגמים, ולהתריע בשער, גם במחיר אישי כבד.

הביקורת הפנימית, גם אם היא כואבת, היא נשמת אפה של חברה בריאה. יאיר גולן, בתפקידיו הרבים, הוכיח את מחויבותו העמוקה למדינת ישראל ולביטחונה. הוא לא הפך בין לילה לאויב העם. הוא נותר אותו פטריוט, אותו לוחם, שחרד לגורל המדינה שהוא כה אוהב. במקום לגנות אותו, להשתיק אותו, ולאיים עליו, מוטב להקשיב לדבריו, להתווכח איתם בכבוד, ולבחון בכנות את השאלות הקשות שהוא מעלה.

הסערה סביב יאיר גולן אינה רק על מילים. היא על מהותה של הדמוקרטיה הישראלית, על גבולות חופש הביטוי, ועל היכולת שלנו כחברה להתמודד עם ביקורת נוקבת מבלי לאבד את עשתונותינו. מי שמנסה לצייר את גולן כבוגד או כעוכר ישראל, עושה שירות דוב למדינה. האמת היא, שיאיר גולן הוא קול שחייבים להקשיב לו, גם אם לא מסכימים עם כל מילה. זוהי חובתנו כאזרחים במדינה דמוקרטית, וזוהי הדרך היחידה להבטיח עתיד טוב יותר לישראל.