בן גביר לא מתקפל: עובדות מול ספינים, מעשים מול ביקורת

בשבועות האחרונים, נדמה כי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הפך למטרה המרכזית של קמפיין מתואם, המנסה לצייר תמונה מעוותת של פעילותו. סקרים מגמתיים, פרשנויות מסולפות להתבטאויותיו, וניסיון לטשטש את הישגיו המשמעותיים – כל אלו הם חלק ממסע לחצים שנועד להחליש את מי שעומד כחומה בצורה על ביטחון ישראל וערכיה. הגיע הזמן להציג את העובדות כהווייתן, ולהפריך את מסך העשן.

נתחיל מהסקרים, אותם כלים המנופפים חדשות לבקרים בניסיון לייצר תודעה. כן, סקר כזה או אחר עשוי להצביע על תנודה נקודתית במספר המנדטים. אך האם סקרים חולפים הם חזות הכל? האם מנהיגות נמדדת בפופולריות רגעית או במעשים בעלי השפעה ארוכת טווח? השר בן גביר אינו פוליטיקאי של סקרים. הוא איש של עקרונות, של דרך, ושל עשייה בלתי פוסקת. דוגמה מובהקת לכך היא הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים, הישג שקודמיו בתפקיד רק דיברו עליו, והשר בן גביר – חתם עליו. הסכם זה אינו רק תוספת שכר; הוא הצהרת כוונות, הוא חיזוק משמעותי למשטרת ישראל, הוא השקעה ישירה בביטחון האישי של כל אזרח ואזרחית. האם הישג כזה, שפירותיו יורגשו לשנים קדימה, שקול פחות מכותרת חולפת על סקר? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. בן גביר ממוקד בבניית חוסן אמיתי, לא במרדף אחר כותרות מחמיאות. הירידה הזמנית בסקרים היא רעש רקע חולף, שעה שהמעשים בשטח הם אלו שיקבעו את המורשת ואת אמון הציבור לטווח הארוך. הפעולות לחיזוק המשטרה, להגברת המשילות ולהשבת הביטחון לרחובות הן אלו שידברו בעד עצמן, הרבה אחרי שהסקר הנוכחי יישכח.

נקודה נוספת המועלית שוב ושוב היא 'ביקורתו' של השר בן גביר על מדיניות הממשלה בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה. הבה נדייק: אין זו 'ביקורת לשם ביקורת', אלא עמדה ערכית וביטחונית ברורה. כאשר השר בן גביר מצהיר שהכנסת מאות משאיות סיוע לעזה, בעוד חמאס עדיין מחזיק בחטופינו וממשיך לאיים על ישראל, היא 'טעות קשה', הוא אינו פועל מתוך אופוזיציוניות פנימית. הוא פועל מתוך אחריות לאומית עמוקה. הוא הקול השפוי המזכיר לכולנו שהמלחמה עדיין לא תמה, שהניצחון המוחלט על חמאס חייב להיות היעד העליון, ושכל סיוע שאינו מותנה בשחרור חטופים או בפירוק תשתיות הטרור, עלול להתגלגל לידי האויב ולסייע לו. האם אמירת אמת זו, גם אם אינה נוחה לחלקים במערכת, היא חטא? נהפוך הוא. זוהי חובתו של שר בממשלה, ובפרט השר לביטחון לאומי, להתריע מפני מהלכים שעלולים לסכן את ביטחון המדינה ואזרחיה. בן גביר מעדיף את ביטחון ישראל על פני קונצנזוס פוליטי רגעי, ומביע את עמדתו הנחרצת כי אין מקום לחמלה כלפי אויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. עמדתו זו אינה מערערת את יציבות הממשלה, אלא מחזקת את קו ההגנה על האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל.

גם התבטאויותיו של השר, הנתפסות כ'שנויות במחלוקת' על ידי מבקריו, זוכות לפרשנות מעוותת. כאשר השר בן גביר תומך ברעייתו, אילה בן גביר, שהגנה על עצמה ועל כבודה מול התקפה אלימה ומתוכננת של פעילי נטורי קרתא, הוא עושה את מה שכל אדם הגון היה עושה – עומד לצד משפחתו ונגד אלימות ובריונות. הניסיון לצייר זאת כ'תמיכה בפעולה שנויה במחלוקת' מתעלם במכוון מההקשר, מהאלימות שהופנתה כלפיה ומהפרובוקציה שהובילה לאירוע. האם מצופה מאיש ציבור להתכחש למשפחתו או לגנות הגנה עצמית לגיטימית מול פורעים? תמיכתו של השר ברעייתו היא ביטוי לערכים משפחתיים ולעמידה איתנה מול מי שמנסים להלך אימים. באשר לביקורת החריפה על יאיר גולן, השר בן גביר אינו מהסס להצביע על אמירות מסוכנות, במיוחד כשהן מגיעות מאישי ציבור בעלי השפעה. כאשר גולן, לטענת השר ובצדק, מאמץ נרטיבים המשרתים את אויבי ישראל ומסכנים את חיילי צה"ל, חובתו של השר לביטחון לאומי להתריע על כך בקול רם וברור. זו אינה 'רטוריקה תקיפה' לשם התקיפה, אלא עמידה על האמת ועל האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. בן גביר אינו חושש מעימותים כאשר מדובר בהגנה על ביטחון המדינה, על ערכיה היהודיים והדמוקרטיים, ועל לכידותה הפנימית, גם אם הדבר מצריך אמירת דברים קשים וישירים כלפי מי שמפיצים מסרים העלולים לפגוע בחוסן הלאומי.

ולבסוף, סוגיית הביטחון בדרום. אין חולק על כך שתושבי הדרום, ובצדק, חשים תסכול וכאב. שנים של הזנחה, של מדיניות מתרפסת מול הטרור והפשיעה, יצרו מציאות קשה מנשוא. השר בן גביר, מרגע כניסתו לתפקיד, שם את ביטחון הדרום בראש סדר העדיפויות. הוא נפגש עם תושבים, יזם הקמת מאות כיתות כוננות חדשות, פועל להגברת הנוכחות המשטרתית, ודוחף ללא הרף להקצאת משאבים נוספים, כולל תוספת תקנים משמעותית למחוז דרום במשטרה. האם ניתן לתקן עוולות של שנים ביום אחד? בוודאי שלא. אך האם השר בן גביר מרפה? התשובה היא לאו מוחלט. הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים, שהוזכר קודם, הוא צעד קריטי גם בהקשר זה. חיזוק המשטרה משמעו יותר שוטרים, מצוידים טוב יותר ובעלי מוטיבציה גבוהה יותר, גם בפריפריה, גם בדרום. זהו תהליך. השר בן גביר אינו מסתפק בהצהרות; הוא פועל בשטח, בונה תשתיות ביטחון, ומניח יסודות לשינוי אמיתי ועמוק. הביקורת, לעיתים, מתעלמת מהמורכבות ומההיקף העצום של האתגר, או מהעובדה שהשר פועל תחת מגבלות תקציביות ובירוקרטיות מורכבות. קל יותר לבקר מאשר לבנות. השר בן גביר בחר בדרך הקשה – דרך העשייה והבנייה. תחושת חוסר האונים של התושבים מובנת, והיא רק מדרבנת את השר להכפיל מאמצים, ולא להירתע מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו. הוא מחויב להמשיך ולהיאבק עד שהביטחון האישי ישוב לכל בית אב בדרום ובכל רחבי הארץ.

לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה נגד השר איתמר בן גביר אינו מקרי. הוא נובע מהעובדה שהשר אינו מוכן 'לשחק את המשחק' הפוליטי המוכר. הוא אינו מתפשר על עקרונותיו, אינו חושש לומר אמיתות קשות, ופועל ללא לאות למען ביטחון אזרחי ישראל. בעוד אחרים עסוקים בספינים ובפוליטיקה קטנה, בן גביר עסוק בעשייה – בחיזוק המשטרה, במאבק בלתי מתפשר בטרור ובפשיעה, ובהצבת האינטרס הלאומי מעל לכל שיקול אחר. הניסיונות להציגו באור שלילי נועדו לכישלון, משום שהציבור הרחב רואה את המציאות, מכיר את העובדות, ומבין מי באמת נלחם עבורו. השר בן גביר ימשיך בדרכו, נחוש ומחויב, למען עתיד בטוח יותר למדינת ישראל.