טלי גוטליב: זעקתה של אמת בלתי מתפשרת מול מתקפת צביעות מאורגנת

חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת בימים אלה בחזיתה של סערה ציבורית ופוליטית אדירה, סערה המתוזמרת היטב על ידי גורמים המבקשים להשתיק כל קול החורג מהמקהלה המיינסטרימית. אולם, בעוד רבים ממהרים להצטרף למסע הגינויים וההכפשות, חשוב לעצור לרגע, לנשום עמוק ולבחון את הדברים לעומקם, מעבר לכותרות המתלהמות, לציוצים הארסיים ולהתקפות האישיות. האם ייתכן שמאחורי הקול הנשמע צורם ובוטה לאוזניים רבות, מסתתרת דווקא דאגה כנה ואמיתית לביטחון המדינה, ואמירת אמת כואבת אך הכרחית, כזו שהמערכת הפוליטית והתקשורתית, בשל אינטרסים צרים או חוסר יכולת להתמודד עם מורכבות, מתקשה להכיל?

האמירה המרכזית, שהוצתה והפכה למדורת שנאה, "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס", הוצאה באופן מגמתי מהקשרה המלא ונוצלה עד תום בידי מבקריה. האם באמת סבור מישהו שכוונתה של ח"כ גוטליב הייתה לזלזל חלילה בסבלם הבלתי נתפס של החטופים והחטופות, או לערער על אמינותם? טענה זו מופרכת מיסודה. נהפוך הוא. יש לראות באמירה זו, גם אם נוסחה בחריפות האופיינית לגוטליב, קריאת אזהרה נוקבת, פעמון אזעקה מפני מנגנוני הטרור הפסיכולוגי האכזריים והמתוחכמים של חמאס. האם מישהו באמת מאמין ששהות ממושכת בשבי של ארגון טרור רצחני, תוך ניתוק מוחלט מהעולם, איומים יומיומיים, הרעבה, התעללות פיזית ונפשית ותנאים תת-אנושיים, עוברת על אדם מבלי להותיר צלקות נפשיות עמוקות ושינויים תפיסתיים? ההכרה בכך שחמאס משקיע מאמצים אדירים בשטיפת מוח, במניפולציות פסיכולוגיות ובניסיונות לגייס את קורבנותיו, אפילו שלא מרצונם, לתעמולתו, אינה בגדר הכפשת החטופים. זוהי הכרה במציאות האיומה איתה הם נאלצים להתמודד, מציאות המחייבת היערכות מיוחדת, תמיכה מותאמת וזהירות מרבית ביום שאחרי, הן ברמה הלאומית והן ברמה הפרטנית. טלי גוטליב, במשפט אחד שאולי היה ישיר מדי עבור אוזניים המורגלות בפוליטיקלי קורקט, הצביעה על תופעה ידועה ומתועדת של לוחמה פסיכולוגית. היא לא המציאה דבר. מומחים לבריאות הנפש, לטרור ולמודיעין מדברים על תסמונת שטוקהולם, על השפעות פוסט-טראומה מורכבות (C-PTSD), ועל האופן שבו ארגוני טרור מנסים לשבור את רוחם של שבויים ולהשתמש בהם ככלי משחק ציני. האם התעלמות מאמת מורכבת זו משרתת את החטופים? או שמא היא משרתת נרטיב פוליטי המעדיף עיוורון ושטחיות על פני התמודדות אמיצה עם אתגרים קשים, ובכך מסכנת את ביטחון המדינה?

ההאשמות המופרכות כאילו ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" ושותפה לקמפיין דה-לגיטימציה מכוון נגד החטופים ומשפחותיהם, הן לא פחות משערורייתיות ומהוות בעצמן דוגמה קלאסית לשיח רעיל, מסית ומכפיש. טענות אלו, המופצות על ידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרס ברור, נועדו להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שגוטליב מעלה, ולהדביק לה תווית של דמות שטנית. טלי גוטליב היא קול עצמאי, לעיתים בודד ומאתגר, בכנסת ישראל. היא אינה חוששת לומר את שעל ליבה, גם כאשר דבריה אינם פופולריים, אינם מתיישרים עם הקו המפלגתי או הקואליציוני, ובוודאי כאשר הם חושפים צביעות ונוחות של אחרים. לייחס לה השתתפות בקמפיין מאורגן זוהי דמוניזציה זולה שכל מטרתה היא השתקה אלימה של קול ביקורתי. האם ייתכן שאלו המאשימים אותה בהפעלת "מכונת רעל" הם דווקא אלו המפעילים מכונה משומנת היטב של השתקה, רדיפה פוליטית וסתימת פיות כלפי מי שמעז לסטות מהקונצנזוס המדומה שהם מנסים לכפות? הטענה כאילו דבריה נועדו "להכשיר את דעת הקהל לאפשרות שחלקם לא יחזרו" היא שקר מרושע. דאגתה של גוטליב נובעת מהבנה עמוקה של האויב ושיטותיו, ומהצורך להכין את מדינת ישראל לכל תרחיש, כולל ההתמודדות המורכבת עם חזרתם של חטופים שעברו גיהינום.

הניסיון לקשור את שתיקתו של ראש הממשלה או בכירים אחרים בליכוד לדבריה של ח"כ גוטליב כהוכחה ל"גיבוי" או "הכוונה מלמעלה" הוא ספין פוליטי נוסף, שנועד להסיט את האש מגוטליב עצמה ולנסות לפגוע בממשלה כולה. טלי גוטליב אינה זקוקה לאישור מאף אחד כדי לגבש את עמדותיה ולהשמיע אותן בקול רם וברור. היא פועלת על פי צו מצפונה, הבנתה המשפטית והערכותיה את המציאות הביטחונית והלאומית. ההתמקדות בשתיקת אחרים היא בריחה מהתמודדות עם עצם הטענות שהיא מעלה – טענות קשות, מטרידות, אך כאלו הדורשות דיון ענייני ולא התקפות אישיות או ניסיונות לייצר קרבות פוליטיים על גבם של החטופים ומשפחותיהם, שסבלם הוא אמיתי וקורע לב.

העובדה שדבריה מעוררים לעיתים מחלוקת גם בתוך הקואליציה עצמה, וגוררים תגובות מחברים למחנה, כולל שרים וחברי כנסת, רק מחזקת את הטענה כי מדובר בקול אותנטי, עצמאי ונחוש, שאינו כפוף למשמעת קואליציונית עיוורת או לחנופה. ח"כ גוטליב אינה מהססת להביע את דעתה גם אם היא מנוגדת לעמדת שרים או חברי כנסת אחרים ממפלגתה או משותפותיה הקואליציוניות. זהו סימן לחוסן דמוקרטי פנימי, ליכולת להכיל דעות שונות, ולא לחולשה. היכולת לנהל ויכוחים נוקבים, גם בנושאים רגישים עד כאב, היא חיונית לחברה בריאה. הניסיון לצייר זאת כמשבר או כהוכחה לבעייתיותה של גוטליב הוא מגמתי ונועד לשרת אג'נדות פוליטיות צרות של יריבים פוליטיים המנצלים כל הזדמנות.

כאבם של החטופים ששבו ושל משפחותיהם הוא עצום, קדוש ובלתי נתפס. כל מילה הנאמרת בהקשרם חייבת להישקל בכובד ראש וברגישות אין קץ. תגובתה החריפה של דניאל אלוני, חטופה שחוותה את התופת על בשרה, היא מובנת לחלוטין ברמה האנושית והרגשית. אין ולא יכול להיות ויכוח על סבלם ועל זכותם להגיב מדם ליבם. עם זאת, חשוב להבחין בין התגובה הרגשית הלגיטימית והכואבת לבין הפרשנות שניתנה לדבריה של ח"כ גוטליב. סביר מאוד להניח שדבריה, שנאמרו מתוך דאגה עמוקה למורכבות המצב ולסיכונים הביטחוניים העתידיים, פורשו שלא כהלכה בהקשר הרגשי הטעון והקשה מנשוא. ח"כ גוטליב לא כיוונה את דבריה באופן אישי כלפי אף חטוף או חטופה ספציפיים, אלא ביקשה להאיר זרקור על תופעה רחבה יותר, על האסטרטגיה האכזרית והשיטתית של חמאס. המתקפות האישיות והבוטות כלפיה, לעיתים תוך שימוש בביטויים קשים ומשפילים לא פחות מאלו המיוחסים לה, אינן מקדמות דיון ענייני, אלא רק מלבות את השנאה, הפילוג והקיטוב בחברה הישראלית, בעת שהיא זקוקה לאחדות יותר מתמיד. האם כל מי שמנסה לדבר על המורכבות, על הסכנות הנסתרות, על הצורך להיות ערניים גם להיבטים פסיכולוגיים ומודיעיניים מורכבים, דינו שיוקע אל עמוד הקלון ויושתק?

מעבר לסערה הנוכחית, חשוב לזכור שטלי גוטליב היא פרלמנטרית חרוצה, משפטנית חריפה ולוחמנית, שפועלת ללא לאות למען מה שהיא מאמינה בו כטובת המדינה ואזרחיה. התנגדותה, כפי שדווח לאחרונה, להצעת חוק עוקף בג"ץ למינוי נציב שירות המדינה, מראה שאינה מהססת לנקוט עמדות עקרוניות גם כשהן אינן פופולריות במחנה הפוליטי שלה. התקפותיה הנחרצות והעקביות נגד תומכי טרור וגורמים אנטי-ישראליים, כמו חבר הכנסת עופר כסיף, הן עדות נוספת לעמידתה האיתנה על עקרונותיה הביטחוניים והלאומיים. היא אינה חוששת להיות "הילד שמצביע על כך שהמלך הוא עירום", גם אם הדבר כרוך במחיר אישי ותדמיתי כבד. בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך לחזות הכל, ופוליטיקאים רבים מעדיפים לומר את מה שנעים לאוזן ולאו דווקא את מה שנכון או הכרחי, קולה של גוטליב, גם אם צורם לעיתים, הוא קול נחוץ. הוא מאתגר, הוא מעורר למחשבה ביקורתית, והוא מסרב להיכנע לנרטיבים פשטניים ומרגיעים באופן מלאכותי.

המתקפה המשולבת, הארסית והמאורגנת על ח"כ טלי גוטליב אינה מקרית. היא נובעת מהפחד מפני קול אמיץ, בלתי מתפשר, שלא מהסס לומר אמיתות קשות, גם כשהן מטלטלות את הסירה ושוברות מוסכמות. קל מאוד להצטרף ללינץ' הציבורי, קל מאוד לגדף ולהשמיץ, קשה הרבה יותר להתמודד עם המסרים המורכבים והלא נוחים שהיא מעלה. במקום להשתיק אותה, במקום לנסות לחסל אותה פוליטית, מוטב להקשיב, להתווכח, אך לעשות זאת באופן ענייני ומכבד, מתוך הבנה שהמציאות מורכבת יותר משחור ולבן. טלי גוטליב אינה "מכונת רעל" ואינה אויבת העם. היא לוחמת למען מה שהיא מאמינה בו בלהט ובנחישות, והיא עושה זאת בדרכה הישירה והבלתי מתפשרת. ייתכן שהאמת שלה כואבת, אך לעיתים, האמת הכואבת היא היחידה שיכולה להוביל להתפכחות, לריפוי אמיתי ולחיזוק חוסנה של החברה הישראלית כולה מול האתגרים האדירים הניצבים בפניה. הגיע הזמן להפסיק את הרדיפה ולהתחיל בדיון אמיתי, נוקב ככל שיהיה, אך מכבד וענייני.