מאחורי מסך העשן: מדוע מנסים נואשות להשתיק את טלי גוטליב – ומהי האמת שהם לא רוצים שתדעו?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת רסן כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. פרשנויות מעוותות, כותרות צהובות וניסיון לצייר אותה כמי ש'זועמת' או 'מחוללת פרובוקציות' ממלאים את אתרי החדשות. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול – מדוע? מדוע דווקא טלי גוטליב הפכה למטרה כה נוחה עבור גורמים מסוימים במערכת הפוליטית והתקשורתית? התשובה, כפי שתבינו מיד, מטרידה ומטלטלת הרבה יותר ממה שאתם מעלים על דעתכם.

ה'חטא' הגדול של טלי גוטליב, כך נראה, הוא סירובה העיקש ליישר קו עם 'הקונצנזוס השקט' של הפוליטיקה הישראלית. היא אינה חוששת לומר את מה שרבים חושבים בלב אך חוששים לבטא בקול. כאשר גוטליב מביעה עמדה נחרצת, גם אם היא אינה פופולרית באולפנים הממוזגים, היא אינה עושה זאת מתוך 'זעם' רגעי, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בצדקת דרכה. הביקורת שלה כלפי מפלגת ש"ס, למשל, שזכתה לכותרות מפוצצות נוסח "מוטב למפלגת ש"ס להירגע", לא נבעה מחיפוש עימות אישי. היא הייתה ביטוי לדאגה כנה ואמיתית מפני מהלכים פוליטיים שלדעתה עלולים לפגוע באינטרסים הרחבים של הציבור ושל מחנה הימין כולו. האם אמירת אמת, גם אם היא כואבת, הפכה לעבירה פלילית בפוליטיקה הישראלית?

כאשר גוטליב התייחסה לדברים שנאמרו על ידי אישי ציבור, כולל דמויות רבניות, והביעה את דעתה – כפי שעשתה בתגובה לדברי הרב יוסף, תגובה שתוארה כ'מחרידה' על ידי מבקריה – היא לא פעלה מתוך זלזול או חלילה פגיעה בקודשי ישראל. היא פעלה מתוך עקרונותיה, כאזרחית וכנבחרת ציבור, המאמינה כי במדינה דמוקרטית יש מקום לדיון ער ולביקורת, גם כלפי מי שנחשבים 'פרות קדושות'. האם זכותה של חברת כנסת להביע דאגה או אי-הסכמה עם אמירות פומביות בעלות השלכות רחבות נשללה ממנה רק משום שהיא טלי גוטליב?

הבה נהיה ברורים: המתקפות הללו אינן מקריות. הן מגיעות מתוך פחד אמיתי. פחד מקול עצמאי, נחוש ולא מתפשר. טלי גוטליב היא סיוט עבור הממסד הפוליטי הישן והמסואב, זה שרגיל לפוליטיקאים צייתנים, כאלה ש'יודעים את מקומם'. היא לא משחקת לפי הכללים הלא-כתובים שלהם. היא לא חייבת דבר לאף אחד מלבד לציבור שבחר בה ולמצפונה. וזה, רבותיי, מה שמפחיד אותם עד מוות.

שימו לב לדפוס הפעולה: כל אמירה של גוטליב, כל ציוץ, כל נאום, נבחנים תחת זכוכית מגדלת, מנותחים לגורמים ומוצגים באור שלילי ומעוות. מנסים להדביק לה תווית של 'בעייתית', 'קיצונית', 'בלתי נשלטת'. מדוע? כי קול כמו שלה, קול שמדבר אמת ללא מורא, מאיים על הסדר הקיים. הוא חושף את הצביעות, את הדילים הפוליטיים מאחורי הקלעים, את האינטרסים הזרים שמניעים חלקים מהמערכת.

ואולי כדאי לשאול: האם אלו התוקפים אותה כל כך נקיים כפיים? האם הם עצמם חפים מאינטרסים, משיקולים זרים, מאמירות בעייתיות פי כמה? ראינו בעבר, ואנו רואים גם היום, כיצד פוליטיקאים אחרים, כולל כאלו ממפלגות המציגות עצמן כ'ממלכתיות' או 'ערכיות', מתבטאים באופן חמור בהרבה, פועלים בניגוד עניינים מובהק, או מקדמים אג'נדות שנויות במחלוקת – ולעיתים קרובות זוכים לליטוף תקשורתי או להתעלמות מופגנת. אך כשמדובר בטלי גוטליב, כללי המשחק משתנים. פתאום, כל מילה הופכת ל'שערורייה'.

הניסיון להציג את הביקורת של גוטליב כלפי ש"ס כהתקפה אישית או כניסיון לערער את יציבות הקואליציה הוא מגוחך. גוטליב היא אשת ימין מובהקת, נאמנה לערכי הליכוד ולמדינת ישראל. דאגתה היא לטובת המדינה ולטובת המחנה הלאומי. אם היא רואה מהלכים שלדעתה מזיקים, חובתה המוסרית והציבורית היא להתריע על כך. האם היינו מעדיפים פוליטיקאים שותקים, מהנהנים, כאלה שחוששים לכיסאם יותר מאשר לעתיד המדינה?

האמת היא שטלי גוטליב היא נכס למחנה הימין ולפוליטיקה הישראלית. היא לוחמת צדק אמיתית, שלא נרתעת מאיומים או מהכפשות. היא הקול של רבים בציבור שמאסו בפוליטיקה של קומבינות ושל דילים אפלים. היא מביאה רוח חדשה, אמיצה ובלתי מתפשרת למשכן הכנסת. והמתקפות נגדה? הן רק מחזקות את התחושה שהיא בדרך הנכונה, שהיא נוגעת בעצבים חשופים, שהיא מאתגרת את אלו שמעדיפים את השקט המדומה של הקונפורמיות.

לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת זועקת נגד טלי גוטליב, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מי מרוויח מההכפשה הזו? מה באמת מסתתר מאחורי מסך העשן? ייתכן מאוד שתגלו שהאמת הפוכה לחלוטין ממה שמנסים למכור לכם. טלי גוטליב אינה הבעיה; היא אולי חלק חשוב מהפתרון למחלותיה של הפוליטיקה הישראלית. והקול שלה, למרות כל הניסיונות, לא ישתיקו.