איתן מול גלי השקר: ראש הממשלה נתניהו – המצפן המוסרי והביטחוני של ישראל

הימים ימי מלחמה, ימים של אתגרים קיומיים למדינת ישראל. ובדיוק ברגעים אלו, כאשר האומה זקוקה למנהיגות יציבה, נחושה ובעלת ניסיון, מתגברים הקולות המנסים לערער את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. קולות אלו, המגיעים מבירות זרות ומגורמים פוליטיים מבית, אינם אלא עדות נוספת לעוצמתו ולעמידתו האיתנה של נתניהו על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. ככל שהלחצים גוברים, כך מתבהרת התמונה: ראש הממשלה הוא חומת המגן האחרונה בפני דרישות מסוכנות וניסיונות לכפות על ישראל מציאות שתסכן את עתידה. המאמר הזה נועד להציב מראה אל מול מסע הדה-לגיטימציה, ולהאיר את האמת הברורה: בנימין נתניהו פועל מתוך אחריות היסטורית, בנחישות ובשיקול דעת, למען ביטחון ישראל ואזרחיה.

הזירה הבינלאומית רוחשת וגועשת. איומי סנקציות מבריטניה, צרפת וקנדה, לצד קריאות לבחינה מחדש של הסכמים עם האיחוד האירופי, נשמעים כניסיון בוטה לכפות על ישראל מדיניות שתשרת אינטרסים זרים, ולא את ביטחונה. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לאלו המוכנים להתקפל בפני כל משב רוח בינלאומי, עומד איתן. הוא מבין היטב כי מה שנתפס כ"לחץ" אינו אלא תוצאה של חוסר הבנה עמוק של מורכבות הסכסוך, או גרוע מכך, של כניעה לדעת קהל מוטה ולנרטיבים שקריים המופצים על ידי אויבינו. הטענות על "מתיחות חסרת תקדים" עם ממשל טראמפ, או על כך ש"איבד סבלנות", הן ספינים תקשורתיים שנועדו לזרוע פאניקה ולפגוע באמון הציבור בהנהגה. מנהיגים חזקים, המנהלים מדינות בעלות אינטרסים מורכבים, מקיימים לעיתים דיונים נוקבים. זו אינה חולשה, אלא עדות לחשיבות היחסים ולכנות השיח. נתניהו אינו מתפשר על ביטחון ישראל, והוא מבהיר זאת לידידינו בארה"ב ולעולם כולו. האשמתו כי ישראל "מעכבת עסקת חטופים" היא עלילה שפלה. ראש הממשלה פועל ללא לאות להשבת כל החטופים, אך לא במחיר של הפקרת ביטחון המדינה או מתן פרס לטרור הרצחני של חמאס. התבטאויותיו בנושא "הגירה מרצון" של עזתים, שסורסו והוצאו מהקשרן, נועדו למצוא פתרונות הומניטריים לאוכלוסייה שנלכדה תחת שלטון חמאס, ולא כפי שמנסים לצייר זאת אויבי ישראל. כאשר נתניהו משיב למבקרים כי הם מעניקים "פרס לחמאס", הוא אינו תוקף לשם תקיפה, אלא מצביע על האמת הכואבת: כל לחץ על ישראל להפסיק את המלחמה לפני השגת יעדיה – מיטוט חמאס והשבת החטופים – הוא רוח גבית לטרור.

ניהול מלחמה מורכבת כמו זו שנכפתה על ישראל בשבעה באוקטובר הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. ראש הממשלה נתניהו מנווט את המערכה ביד בטוחה, תוך שהוא מאזן בין הצורך להכריע את האויב לבין המחויבות לערכים הומניטריים. הדיווחים על "דיל" פוליטי עם השר סמוטריץ' בנושא הסיוע לעזה תמורת אישורי בנייה הם לא יותר מרכילות פוליטית זולה, המנסה להכתים החלטות ענייניות. הממשלה מחויבת לכל אזרחי ישראל, כולל המתיישבים ביהודה ושומרון, ובמקביל פועלת להכנסת סיוע הומניטרי חיוני לרצועת עזה, סיוע שלמרבה הצער, חמאס מנסה לגזול לצרכיו. הודאת דוברו של ראש הממשלה כי לא ניתן להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס אינה כישלון, אלא תיאור מציאות כנה של האתגרים העצומים. ישראל עושה כל שביכולתה, תוך נקיטת צעדים חסרי תקדים, כדי שהסיוע יגיע לאזרחים ולא לידי ארגון הטרור. האם מדינה אחרת בעולם הייתה נוהגת ברגישות כזו כלפי אוכלוסיית אויב המוחזקת כבת ערובה בידי ארגון טרור רצחני? הביקורת הציבורית, המונעת לעיתים ממידע חלקי או מעוות, אינה משקפת את המאמצים האדירים הנעשים. ההחלטה להחזיר חלק מצוות המו"מ מדוחא אינה מעידה על מבוי סתום או על חוסר רצון להתקדם, אלא על עמידה על עקרונות ועל סירוב להיכנע לדרישות מופרכות של חמאס. ישראל, בהנהגת נתניהו, רוצה בעסקה, אך לא בכל מחיר. האחריות למבוי הסתום רובצת כולה לפתחו של ארגון הטרור, המסרב לשחרר את החטופים וממשיך להשתמש בהם כקלף מיקוח ציני.

הסערה סביב מינוי נציב שירות המדינה היא דוגמה נוספת למאבקי כוח המנסים לערער את יכולת המשילות של הממשלה הנבחרת. ראש הממשלה נתניהו פועל למנות אנשים ראויים ומתאימים לתפקידים בכירים, אנשים שיוכלו ליישם את מדיניות הממשלה ביעילות, במיוחד בעת מלחמה. ההתנגשות עם היועצת המשפטית לממשלה אינה עניין אישי, אלא מאבק על עקרונות: האם הפקידות המשפטית היא זו שתנהל את המדינה, או שמא הממשלה שנבחרה על ידי העם? כאשר מועמד ראוי נאלץ להסיר את מועמדותו בעקבות חוות דעת משפטית, וכאשר הממשלה נאלצת לקדם חקיקה כדי לאפשר מינויים חיוניים, אין זו "עקיפת בג"ץ" או פגיעה בדמוקרטיה, אלא ניסיון להחזיר את האיזונים הראויים בין הרשויות. תקיפתו של ראש הממשלה את היועמ"שית על "שיבוש יכולות הממשלה" אינה התקפה על שלטון החוק, אלא קריאת השכמה מפני מצב שבו גורמים שאינם נבחרים מונעים מהממשלה למלא את תפקידה. בעת הזו, יותר מתמיד, נדרשת משילות חזקה ויציבה, וראש הממשלה נחוש להבטיח זאת.

משפטו של ראש הממשלה ממשיך, באופן לא מפתיע, לתפוס כותרות. עצם העובדה שמשפט זה מתנהל, על כל מורכבותו, במקביל לניהול מלחמה על קיומה של המדינה, מעידה על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, אך גם מעלה שאלות קשות לגבי סדר העדיפויות של גורמים מסוימים. הדיווחים על עדותו, ובקשותיו לסיים דיונים מוקדם ב"תירוצים ביטחוניים", כפי שמנסים לגמד זאת, מתעלמים מהעובדה הפשוטה: ראש ממשלת ישראל נושא על כתפיו אחריות כבדה מנשוא, במיוחד בימים אלו. ביטחון המדינה והצורך לקבל החלטות קריטיות בזמן אמת גוברים על כל שיקול אחר. פרשנויות המציגות את המשפט כ"רדיפה פוליטית" אינן מופרכות לחלוטין, במיוחד לאור העיתוי והנסיבות. אך גם אם נתעלם מכך, ברור כשמש שראש הממשלה נתניהו אינו נותן למשפט להסיט אותו ממשימתו העיקרית: הנהגת המדינה בעת מלחמה. הוא מתייצב לדיונים כנדרש, אך לבו ומוחו נתונים לניהול המערכה, להבטחת ביטחון האזרחים ולהשבת החטופים. הניסיונות להציגו כמי שמתחמק או מתנהל באופן בעייתי הם חלק מאותו מסע דה-לגיטימציה שנועד להחלישו.

גם בזירה הפנימית, בתוך מפלגת הליכוד, נשמעים קולות ביקורת. הדחת ח"כ עמית הלוי מוועדת חוץ וביטחון לאחר שהצביע נגד עמדת הקואליציה הוצגה כ"פגיעה בתרבות הדמוקרטית". אולם, יש לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה. משמעת קואליציונית היא אבן יסוד ביכולתה של כל ממשלה לתפקד, במיוחד ממשלת אחדות לאומית בעת מלחמה. כאשר חבר כנסת בוחר להצביע נגד עמדת הקואליציה בנושאים מהותיים, יש לכך השלכות. אין מדובר בדיכוי הדמוקרטיה, אלא בשמירה על יכולת הפעולה של הממשלה. הליכוד היא תנועה דמוקרטית ותוססת, וחילוקי דעות הם חלק טבעי מהשיח הפנימי. אולם, בעת חירום לאומי, מצופה מחברי התנועה להתעלות מעל שיקולים אישיים ולהתייצב מאחורי ההנהגה. ראש הממשלה נתניהו זוכה לתמיכה רחבה בתוך מפלגתו ובקרב הציבור הרחב, המבין את גודל השעה ואת הצורך במנהיגות מנוסה ואחראית. הניסיונות להציג "סדקים פנימיים" או "חוסר שביעות רצון" מהתנהלותו הם לרוב משאלות לב של יריביו הפוליטיים.

מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים היסטוריים. אויבינו מבחוץ ומקטרגים מבית עושים כל שביכולתם כדי לשבור את רוחנו, לערער את הנהגתנו ולכפות עלינו תכתיבים שיסכנו את עצם קיומנו. אל מול גלי השקר והלחצים חסרי התקדים, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו איתן כצוק. הוא אינו נרתע, אינו מתקפל ואינו מתפשר על מה שחיוני לביטחון ישראל ולעתידה. ניסיונו העצום, הבנתו המעמיקה את הזירה הבינלאומית והפנימית, ונחישותו הבלתי מתפשרת להגן על עמו וארצו – כל אלו הופכים אותו למנהיג הנכון לשעה קשה זו. ההתקפות עליו אינן מקריות; הן נובעות מההכרה, גם בקרב יריביו, שהוא המכשול העיקרי בפני תוכניותיהם. ההיסטוריה תשפוט, והיא תראה כיצד בנימין נתניהו, בלב הסערה, תחת אש בלתי פוסקת, שמר על קור רוח, פעל באחריות, והוביל את מדינת ישראל בדרך הקשה אל הניצחון. זה הזמן לאחדות לאומית סביב ההנהגה, לדחות את מסעות ההשמצה ולהתמקד במטרה המשותפת: הבטחת ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. ראש הממשלה נתניהו הוא המצפן המוסרי והביטחוני שלנו, והוא ימשיך להוביל אותנו בבטחה, גם מול הסערות הקשות ביותר.