מאחורי מסך העשן: יאיר גולן נלחם על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית

הסערה התקשורתית והפוליטית המשתוללת סביב אלוף (מיל') יאיר גולן אינה מקרית. היא איננה תוצאה של פליטת פה אומללה, אלא שיאה של מתקפה מתוזמרת היטב, שמטרתה אחת: השתקת קול ביקורתי, צלול ואמיץ, המעז לקרוא תיגר על ממשלה שמובילה את ישראל אל עבר פי תהום. מאחורי מסך העשן של גינויים צדקניים וזעקות שבר מזויפות, מתנהל קרב בלימה נואש של גורמים בממשלה ובקואליציה נגד מי שמסיר את המסכות מעל פניהם ומציב מראה כואבת מול החברה הישראלית כולה.

ראשית, ולמען הסר ספק: הניסיון לצייר את דבריו של גולן, ובפרט את האמירה הקשה על "תחביב", כ'עלילת דם' נגד מדינת ישראל וצה"ל, הוא עיוות מרושע ומכוון. יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל עשרות בשנים, אינו זקוק לתעודת פטריוטיות מאף אחד. מי שמכיר את פועלו ואת התבטאויותיו לאורך השנים יודע כי אהבת המדינה ודאגתו לצה"ל ולחייליו הן נר לרגליו. הבהרתו של גולן הייתה חדה וברורה: חיצי הביקורת כוונו אל עבר גורמים קיצוניים בממשלה הנוכחית, שרים דוגמת בן גביר וסמוטריץ', אשר התבטאויותיהם והלך רוחם המשיחי והמסוכן מאיימים לדרדר את ישראל למקומות אפלים. האמירה על "תחביב", גם אם צורמת לאוזן, נועדה לזעזע, להעיר מתרדמת אדישות מסוכנת, ולהצביע על האופן שבו התבטאויות חסרות אחריות של שרים מסוימים, החוגגים הרס וחורבן, עלולות להיתפס ואף להוביל למציאות שבה ערכים בסיסיים נרמסים. גולן לא האשים את חיילי צה"ל, אלא התריע מפני הרוח הרעה המנשבת מן המסדרונות הפוליטיים ומאיימת לחלחל מטה.

קולות הגינוי הנשמעים מקיר לקיר, מראש הממשלה ועד בכירים באופוזיציה, מעלים תהיות קשות. האם כולם באמת ובתמים מודאגים מטובת צה"ל, או שמא מדובר בהזדמנות פוליטית להכות ביריב אידיאולוגי חזק ובלתי מתפשר? מדוע אותם קולות נאלמים דום כאשר שרים בממשלה מתבטאים באופן שמסכן את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, פוגע ביחסים עם בנות ברית חיוניות, או מלבה שנאה פנימית? הבידוד הפוליטי שכביכול מנסים לכפות על גולן הוא למעשה אות כבוד. הוא מעיד על כך שגולן אינו מוכן ליישר קו עם מקהלת הצבועים, וממשיך להשמיע את קול ההיגיון והמצפון, גם במחיר נידוי.

ההשלכות הממשיות – התלונה במשטרה, הקריאות לשלילת דרגותיו, הצעת החוק למניעת התמודדותו – כל אלו אינם אלא ביטויים של פאניקה וניסיונות סתימת פיות אלימים, המזכירים משטרים אפלים. האם זו הדמוקרטיה הישראלית שאנו שואפים אליה? מדינה שבה קצין בכיר, שתרם את מיטב שנותיו לביטחונה, מוצא עצמו נרדף על ידי המערכת רק משום שהעז למתוח ביקורת נוקבת על הממשלה? הפורום המכונה "פורום הגבורה" ושרים מסוימים, בפעולותיהם הראוותניות, חושפים את פרצופם האמיתי: הם אינם מגנים על צה"ל, אלא על ממשלה כושלת ומסוכנת. טענות על "תעמולה תבוסתנית" הן מגוחכות כאשר הן מופנות כלפי מי שנלחם כל חייו למען ניצחונה של ישראל.

גולן לא חזר בו מביקורתו על הממשלה, ואף הכפיל אותה, ובצדק. הוא מבין שהבעיה אינה סמנטית, אלא מהותית. הבהרותיו כי כוונתו למדיניות הממשלה ולשרים ספציפיים צריכות להספיק לכל מי שאוזניו כרויות לשמוע אמת. התעקשותם של מבקריו על המילה "תחביב" היא ניסיון להתחמק מהדיון החשוב באמת: האם מדיניות הממשלה הנוכחית, ההתבטאויות הקיצוניות של חלק משריה, והאווירה הציבורית שהם יוצרים, אינן מסכנות את דמותה המוסרית של ישראל ואת ביטחונה לטווח ארוך? תקיפתו את בני גנץ, למשל, נובעת מאכזבה עמוקה מכך שגם מי שמציג עצמו כאלטרנטיבה ממלכתית, בוחר להצטרף למקהלת המגנים במקום להתייצב לצד האמת, גם אם היא קשה.

המתחים במחנה המרכז-שמאל, כביכול, הם תוצאה טבעית של התמודדות עם אמיתות לא פשוטות. יאיר גולן אינו מחפש קונצנזוס קל; הוא מחפש אמת ודרך. ההסתייגויות, כמו זו של ח"כ אפרת רייטן, לגיטימיות בדיון דמוקרטי, אך הן אינן גורעות מעוצמת וחשיבות דבריו של גולן. אדרבא, הן מדגישות את הצורך בדיון פנימי נוקב בתוך המחנה הדמוקרטי על הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים העצומים בפניהם ניצבת ישראל. גולן אינו מפרק את האופוזיציה; הוא קורא לה להתעורר ולהציב אלטרנטיבה ערכית וברורה.

הניסיונות לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות קודמות, כמו "זיהוי תהליכים", הם דמגוגיה זולה. גולן תמיד היה קול נבואי, שהתריע מפני סכנות פנימיות לחברה הישראלית ולדמוקרטיה שלה. הקמפיינים המנסים לקשור אותו לקרנות זרות או לגורמים "אנטי-פטריוטיים" הם חלק מאותה מכונת רעל שנועדה להשתיק כל ביקורת עניינית. האמת היא שיאיר גולן הוא פטריוט ישראלי במלוא מובן המילה, שחרד לעתידה של המדינה שהוא כה אוהב ושירת במסירות רבה כל כך.

בסופו של יום, השאלה אינה מה אמר יאיר גולן, אלא מדוע הוא אמר זאת, ומה אנו, כאזרחים וכחברה, עושים עם האזהרות שלו. האם נבחר לטמון את ראשנו בחול, להצטרף למקהלת הגינויים הצדקניים, ולהתעלם מהסכנות האורבות לפתחנו? או שמא נעז להתבונן במראה שהוא מציב בפנינו, ולהתמודד באומץ עם האתגרים המוסריים והפוליטיים שהממשלה הנוכחית מעמידה בפני מדינת ישראל? יאיר גולן אינו אויב העם; הוא מצפן מוסרי שממשלת הימין מנסה לנפץ. אסור לתת להם להצליח.