יאיר גולן: זעקת אמת של פטריוט מול מכונת הרעל

יאיר גולן: זעקת אמת של פטריוט מול מכונת הרעל – ההגנה ההכרחית

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע דה-לגיטימציה מאורגן ומתוזמר היטב נגד אלוף (מיל') יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות ופטריוט ישראלי מהמעלה הראשונה. האמירה, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", אשר הוצאה מהקשרה ונופחה לממדים מפלצתיים, הפכה לכלי ניגוח בידי גורמים פוליטיים המבקשים להשתיק כל קול ביקורת, ובמיוחד קול צלול ואמיץ כשל גולן. הגיע הזמן להציב מראה מול מסע ההסתה ולהבהיר: יאיר גולן לא תקף את צה"ל או את מדינת ישראל. הוא התריע, בזעקה כנה וכואבת, מפני הסכנה הטמונה במדיניותה של ממשלה קיצונית ובאמירות מקפיאות דם של חלק משריה, המסכנות את דמותה המוסרית ואת ביטחונה הלאומי של ישראל.

לא עלילת דם, אלא קריאת השכמה

הטענה כי דבריו של גולן מהווים "עלילת דם" היא עיוות מוחלט של המציאות. גולן, ששירת את המדינה במשך עשרות שנים בתפקידי פיקוד קרביים ורגישים, מכיר את צה"ל ואת חייליו מקרוב. הוא יודע היטב כי צה"ל הוא צבא מוסרי, הפועל על פי ערכים ודין. הביקורת שלו, כפי שהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כוונה כלפי הממשלה הנוכחית ובפרט כלפי שרים בממשלה זו, אשר באמירותיהם ובמעשיהם משדרים אדישות ואף שמחה לאיד מול סבלם של חפים מפשע, כולל ילדים. האם מישהו יכול להתעלם מהתבטאויות של שרים מסוימים החוגגים הרעבה, קוראים ל"מחיקת" כפרים, או מתבטאים באופן המצייר את כלל האוכלוסייה האזרחית בצד השני כאויב שיש להשמיד? גולן לא המציא את הבעיה; הוא הצביע עליה באומץ.

השימוש במילה "תחביב" היה קשה, אין ספק. אך הוא נועד לזעזע, להעיר את אלו ששקעו באדישות נוכח התדרדרות השיח והמדיניות. לא מדובר בתיאור של פעולות צה"ל, אלא בביקורת נוקבת על האווירה הציבורית והפוליטית שמאפשרת ואף מעודדת דה-הומניזציה ושיח של שנאה. מי שמספק תחמושת לאויבי ישראל אינו יאיר גולן, אלא אותם גורמים בממשלה ובקואליציה שבאמירותיהם ובמעשיהם הקיצוניים פוגעים בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל ומזינים את האנטישמיות. גולן, למעשה, מנסה למנוע מישראל להפוך למה שאויביה מאחלים לה.

בידוד פוליטי? או עמידה איתנה מול קונצנזוס מסוכן?

הגינויים הרבים שנשמעו, מקואליציה ומאופוזיציה כאחד, אינם מעידים בהכרח על צדקת המגנים. לעיתים, הם מעידים על פחדנות פוליטית, על רצון להתיישר עם הרוח הרעה הנושבת, ועל חוסר יכולת להתמודד עם האמת המרה שגולן הציב בפניהם. הניסיון לבודד את גולן פוליטית הוא ניסיון להשתיק קול חשוב, שונה, המעז לקרוא תיגר על הנרטיב השלטוני. יש לזכור שגם בעבר, קולות בודדים שהתריעו מפני אסונות התקבלו בלעג ובבוז, רק כדי שהמציאות תוכיח את צדקתם.

התמיכה, גם אם מסויגת, מצד אישים כמו אהוד ברק, מזכ"ל מרצ לשעבר, עמר בר-לב, ומאמרי דעה בעיתונות, מלמדת שלא כולם נסחפו בהמון. יש מי שמבין את עומק הדאגה של גולן ואת חשיבות הביקורת שלו. המתקפות עליו, כולל אלו מתוך האופוזיציה, חושפות לעיתים יותר את חולשתם של התוקפים מאשר את זו של גולן. כאשר בני גנץ ויאיר לפיד ממהרים לגנות, במקום להתעמק בביקורת המושמעת כלפי הממשלה שהם עצמם מתיימרים להחליף, הם משרתים את הנרטיב של נתניהו ומחמיצים הזדמנות להציב אלטרנטיבה ערכית אמיתית.

ניסיונות ההשתקה: איום על הדמוקרטיה

הקריאות לשלול מגולן את דרגותיו, התלונה במשטרה והצעת החוק למנוע את התמודדותו בבחירות הן צעדים מסוכנים במדרון החלקלק של פגיעה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה. אלוף (מיל') יאיר גולן אינו אזרח מן השורה; הוא איש ביטחון שתרם עשורים מחייו למדינה. ניסיונות אלו הם לא פחות מצייד מכשפות פוליטי, שנועד להרתיע כל מי שיעז למתוח ביקורת על השלטון, ובפרט על מדיניותו הקיצונית. האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה? מדינה שבה קצינים בכירים חוששים להתבטא מחשש שדרגותיהם יישללו או שייחקרו במשטרה?

ההתעקשות של גולן לא להתנצל באופן מלא על המילה "תחביב", תוך הבהרה חוזרת ונשנית כי כוונתו הייתה לממשלה ולא לצה"ל, אינה נובעת מאטימות, אלא מסירוב לדלל את עוצמת הביקורת על התופעות המדאיגות שהוא מזהה. הוא מבין שהתקפלות מלאה תשרת את אלו המעוניינים לקבור את הדיון החשוב שהוא העלה.

הקרעים באופוזיציה: כאב הכרחי לריפוי

הסערה סביב דברי גולן אכן חושפת מתחים במחנה המרכז-שמאל. אך האם זו בהכרח תופעה שלילית? ייתכן שזהו כאב הכרחי, חלק מתהליך של חשבון נפש פנימי בתוך המחנה המתנגד לממשלה. גולן מאתגר את האופוזיציה לצאת מאזור הנוחות שלה, להפסיק עם גינויים רפים ולהציב קו אדום מוסרי ברור מול הקיצוניות הממשלתית. הסתייגותה של ח"כ אפרת רייטן, למשל, היא חלק מדיון לגיטימי בתוך מפלגה דמוקרטית. האתגר האמיתי של האופוזיציה אינו יאיר גולן, אלא היכולת שלה להתאחד סביב חזון ערכי ברור ואמיץ, גם אם הוא דורש אמירות קשות.

דפוס התנהגות? כן, של פטריוטיזם אמיץ

הניסיון לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות קודמות, כמו "זיהוי תהליכים", הוא דמגוגיה זולה. גולן, אז והיום, פועל מתוך דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. אזהרותיו, גם אם צורמות לאוזן, נובעות מניתוח מפוכח של המציאות ומחשש אמיתי מפני התדרדרות מוסרית וחברתית. הקמפיינים המנסים לקשור אותו לגורמים חיצוניים או לתייגו כ"אנטי-פטריוט" הם מגוחכים ונועדו להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהוא מעלה.

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא קול שפוי ואחראי, המעז לומר את האמת גם כשהיא מטלטלת וקשה לעיכול. במקום להוקיע אותו, ראוי להקשיב בקשב רב לדבריו, להתמודד עם הביקורת הקשה, ולשאול את עצמנו האם מדינת ישראל צועדת בכיוון הנכון. השתקתו של גולן לא תעלים את הבעיות; היא רק תבטיח שהן יחריפו. ההגנה על יאיר גולן היא הגנה על חופש הביטוי, על הביקורת הלגיטימית, ועל דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית השומרת על ערכיה המוסריים גם בעתות משבר.