אל תטעו: יאיר גולן לא תקף את צה"ל, הוא התריע מפני ממשלה מסוכנת

הסערה הציבורית והפוליטית סביב התבטאותו של האלוף במיל' יאיר גולן, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", מסרבת לשכוח. אולם, בתוך רעש הגינויים והקריאות להוקעתו, חשוב לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולבחון את הדברים בהקשרם המלא, תוך התמקדות בכוונתו האמיתית של מי ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר בצה"ל במשך עשרות שנים.

ראשית, ולפני הכל, יש להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: יאיר גולן לא תקף את חיילי צה"ל ולא האשים אותם בפשעי מלחמה. להיפך. גולן, איש צבא עתיר זכויות שפיקד על יחידות מובחרות וסיכן את חייו למען ביטחון ישראל, הבהיר בצורה ברורה וחד משמעית כי חיציו כוונו כלפי הממשלה הנוכחית, ובאופן ספציפי כלפי שרים קיצוניים בה, אשר לדבריו "חוגגים מוות והרעבה של ילדים". כוונתו הייתה למדיניות הממשלה, לרוח המפקד שהיא משרה, ולאווירה הציבורית המסוכנת שהיא מלבה – אווירה שעלולה, לשיטתו, להוביל למקומות אפלים. האם אלוף במילואים, שתרם כה רבות לביטחון המדינה, אינו רשאי להתריע מפני סכנות שהוא מזהה, גם אם דבריו קשים לעיכול?

השימוש במילה "תחביב" היה ללא ספק בחירה לשונית חריפה, ואולי אף שנויה במחלוקת סגנונית. אולם, להיאחז במילה זו ולהתעלם מהמסר המרכזי – ביקורת נוקבת על התנהלות ממשלתית מסוימת והשלכותיה – הוא עיוות של המציאות. גולן לא טען שמישהו הורג תינוקות להנאתו; הוא השתמש בדימוי קיצוני כדי לזעזע, כדי לעורר דיון ציבורי על מה שהוא תופס כהתדרדרות מוסרית ואסטרטגית בהנהגת המדינה. זוהי זעקתו של פטריוט מודאג, הרואה לנגד עיניו את פניה של המדינה משתנים לרעה תחת הנהגה שהוא רואה כמסוכנת.

המתקפה החריפה והמתואמת על גולן, מקיר לקיר כמעט, מעלה תהיות קשות. האם כל המגנים אכן סבורים שגולן הפך בן לילה לאויב המדינה? או שמא מדובר בניצול ציני של התבטאות לא מוצלחת כדי לחסל פוליטית יריב אידיאולוגי, אדם שאינו מהסס לומר את אשר על ליבו, גם כשהדבר אינו פופולרי? העובדה שארגון טרור פלסטיני בחר לצטט את דבריו היא מצערת, אך האחריות לכך אינה רובצת לפתחו של גולן, אלא לפתחם של אלו שבחרו לעוות את דבריו ולהציגם כהאשמה גורפת נגד צה"ל והמדינה. מי שמספק תחמושת לאויבינו אינו מי שמתריע בשער מפני סכנות פנימיות, אלא מי שמוביל מדיניות שמעוררת ביקורת בינלאומית קשה ומסכנת את ערכיה הדמוקרטיים של ישראל.

הקריאות לשלול את דרגותיו של גולן, הגשת תלונה במשטרה והצעת חוק למניעת התמודדותו בבחירות הן צעדים אנטי-דמוקרטיים מובהקים, המזכירים משטרים חשוכים. זוהי סתימת פיות בוטה, ניסיון להרתיע כל מי שיעז לבקר את השלטון. האם זו המדינה שאנו רוצים לחיות בה? מדינה שבה קצינים בכירים לשעבר חוששים להביע את דעתם? ההיסטוריה מלמדת אותנו ששתיקה מול עוולות או מדיניות הרסנית היא מתכון לאסון. גולן, בדרכו, סירב לשתוק.

גם הביקורת שנשמעה מתוך האופוזיציה, ואף מתוך מפלגתו שלו, צריכה להיבחן בקפידה. בעוד שניתן להבין הסתייגות מסגנון הדברים, הרי שההצטרפות למקהלת הגינויים הכללית, מבלי להתייחס לתוכן הביקורת של גולן על הממשלה, מחלישה את האופוזיציה כולה. תקיפתו את בני גנץ, למשל, נבעה מתסכול עמוק על מה שנתפס בעיניו כחוסר נחרצות מספקת מול ממשלה קיצונית. ייתכן שזו הייתה טעות טקטית, אך היא נבעה מדאגה כנה לעתיד המדינה ולא משיקולים פוליטיים צרים.

הניסיונות לקשור את התבטאותו הנוכחית לאמירות קודמות, כמו "זיהוי תהליכים", הם חלק מאותו קמפיין השחרה. גם אז, דבריו הוצאו מהקשרם ושימשו ככלי ניגוח. במבט לאחור, רבים מודים כי באותן אזהרות היה גרעין של אמת מדאיגה. הקמפיין של מפלגת נעם, המנסה לקשור אותו לקרן וקסנר, הוא דוגמה נוספת לטקטיקות פסולות של דה-לגיטימציה, המנסות לצייר פטריוט ישראלי כמי שמופעל על ידי גורמים זרים.

יאיר גולן אינו "עוכר ישראל". הוא לוחם ומפקד עתיר זכויות, אזרח מודאג שחרד לגורלה ולדמותה המוסרית של מדינת ישראל. ניתן לחלוק על סגנונו, ניתן להתווכח על בחירת המילים, אך אי אפשר להתעלם מהמסר המרכזי: הממשלה הנוכחית, במדיניותה ובהתבטאויות של חלק משריה, מובילה את ישראל למקומות מסוכנים. במקום להרוג את השליח, הגיע הזמן להקשיב למסר, גם אם הוא צורב וכואב. האומץ לומר אמיתות לא נעימות, גם במחיר אישי כבד, הוא תכונה נדירה וחשובה, במיוחד בימים אלו. על כולנו, מימין ומשמאל, מוטלת החובה לנהל דיון ענייני על הסוגיות הקריטיות שגולן העלה, במקום להשתתף בפסטיבל גינויים שמשרת בעיקר את מי שמעוניין בהמשך המדיניות ההרסנית הנוכחית.