טלי גוטליב: כשהאמת הלא נוחה פוגשת צונאמי של צביעות ורדיפה פוליטית
טלי גוטליב: כשהאמת הלא נוחה פוגשת צונאמי של צביעות ורדיפה פוליטית
בימים האחרונים, אנו עדים למסע ציבורי מאורגן וחסר תקדים כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. אמירותיה, גם אם נאמרו בסגנון ישיר ובלתי מתפשר המאפיין אותה, הפכו לקרדום לחפור בו עבור כל מי שמבקש לנגח אותה אישית, את מחנה הימין, ואף את הממשלה כולה. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה עומד מאחורי הדברים? האם ייתכן שמאחורי הניסוח הבוטה, שאולי לא היה מוצלח, מסתתרת דאגה כנה וחשש לגיטימי לביטחון המדינה ואזרחיה?
הסערה סביב אמירת החטופים: האם הכל שחור ולבן?
האמירה המרכזית העומדת במוקד המתקפה – כי "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס" – היא ללא ספק אמירה קשה לעיכול, במיוחד עבור משפחות החטופים ועבור החטופים עצמם, שסבלם אינו מוטל בספק וליבנו איתם. איש אינו מערער על הזוועות שעברו ועל הצורך להשיב את כולם הביתה, במהרה. עם זאת, האם הניסיון לגזור מכך שח"כ גוטליב פועלת מתוך זדון, חוסר רגישות או כחלק מ"מכונת רעל" אינו מרחיק לכת? האם ייתכן שכוונתה הייתה להצביע על תופעה מוכרת ומסוכנת – הלוחמה הפסיכולוגית שמפעיל ארגון טרור רצחני על שבוייו, וההשלכות האפשריות של כך על ביטחון המדינה בטווח הארוך?
ארגוני טרור, ובמיוחד חמאס, ידועים בשימוש ציני ואכזרי בשבויים ככלי לוחמה פסיכולוגית, הן כלפי השבויים עצמם והן כלפי החברה ממנה הם באו. האם התעלמות מוחלטת מהיבט זה, גם אם הוא כואב וקשה, משרתת את ביטחון ישראל? ח"כ גוטליב, כמי שעוסקת רבות בסוגיות ביטחוניות ומשפטיות, ייתכן וביקשה להעלות נקודה זו למודעות הציבורית, גם אם בחרה במילים שלא היטיבו לבטא את מורכבות הסוגיה. קל מאוד לתקוף את השליח כאשר המסר אינו נוח, אך האם זה פוטר אותנו מהתמודדות עם המסר עצמו?
"מכונת רעל"? ההאשמות המופרכות והמניעים הפוליטיים
ההאשמות לפיהן ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" או קמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים הן לא פחות מהזויות. טלי גוטליב ידועה כפרלמנטרית עצמאית, בעלת עמוד שדרה, שאינה חוששת להביע את דעתה גם כאשר היא אינה פופולרית או אינה מתיישרת עם הקו המפלגתי. ראיה לכך היא התנגדותה הנחרצת, לצד חברי כנסת נוספים מהקואליציה והאופוזיציה, להצעת החוק השנויה במחלוקת למינוי נציב שירות המדינה תוך עקיפת בג"ץ. האם כך פועל "בורג במערכת" או "חייל במכונת רעל"? התשובה ברורה.
מי שממהר להדביק לה תוויות שכאלה, עושה זאת ממניעים פוליטיים צרים, במטרה להשתיק קול ביקורתי ואמיץ המעז לומר את מה שאחרים חוששים אפילו לחשוב. הניסיון לקשור את דבריה למטרה נסתרת של "הכשרת דעת הקהל" לאי החזרת חטופים הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת, המנצלת את כאבן של המשפחות לצרכים פוליטיים.
שתיקת ראש הממשלה: גיבוי או אחריות ממלכתית?
הפרשנות לפיה שתיקת ראש הממשלה או בכירים בליכוד מהווה "גיבוי" לדבריה של גוטליב היא ספקולציה חסרת בסיס. ראש הממשלה נושא באחריות כבדה ומתמודד עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים מורכבים ביותר. אין זה מתפקידו להתייחס לכל אמירה של כל חבר כנסת, ובוודאי שלא להיגרר למלחמת התבטאויות פנימית בעת מלחמה. ייתכן אף ששתיקתו נובעת מהבנה כי ח"כ גוטליב היא דמות עצמאית, וכי התערבות מצידו רק תלבה את האש ותסיט את הדיון מהנושאים החשובים באמת העומדים על סדר היום הלאומי.
עימותים בקואליציה: הוכחה לעצמאות מחשבתית
העובדה שדבריה של ח"כ גוטליב עוררו ביקורת גם בקרב חברים לקואליציה, כמו השר משה ארבל וח"כ יצחק קרויזר, אינה מעידה על חולשתה, אלא דווקא על עצמאותה ועל כך שאינה כפופה לתכתיבים. במערכת דמוקרטית בריאה, חילוקי דעות הם דבר לגיטימי ואף רצוי. ח"כ גוטליב אינה חוששת להביע את עמדותיה גם אם הן אינן פופולריות בקרב חבריה לקואליציה, והדבר מעיד על יושרה ועל מחויבותה למה שהיא תופסת כטובת המדינה.
הביקורת האישית והרגשית: בין כאב לגיטימי לניצול ציני
אין ספק שהביקורת מצד חטופה ששוחררה, דניאל אלוני, היא נוקבת ונוגעת ללב. כאבה הוא עצום ובלתי נתפס, וכל מילה שלה ראויה להקשבה. עם זאת, חשוב לזכור כי גם במצבים רגשיים קשים, יש להפריד בין הכאב הלגיטימי לבין הניסיון להשתמש בו ככלי לניגוח פוליטי ולהשתקת דעות. ח"כ גוטליב לא תקפה אישית את החטופים או את משפחותיהם; היא העלתה שאלה עקרונית, גם אם באופן שעורר סערה. הניסיון לצייר אותה כ"אישה קטנה עם מוח נבוב" או כמי ש"איבדה צלם אנוש" הוא דה-לגיטימציה אישית פסולה, שנועדה למנוע דיון ענייני בסוגיות מורכבות.
טלי גוטליב: לוחמת צדק בלתי נלאית
טלי גוטליב הוכיחה לאורך כל דרכה הציבורית כי היא לוחמת צדק אמיתית, פטריוטית ישראלית הפועלת ללא לאות למען ביטחון המדינה ואזרחיה. היא אינה חוששת להתעמת עם בעלי שררה, להילחם בשחיתות (כפי שעשתה רבות בוועדת החוקה), ולהגן על עקרונותיה גם במחיר אישי כבד. התקפותיה הנחרצות על גורמים אנטי-ישראליים, כמו ח"כ עופר כסיף, מעידות על מחויבותה העמוקה למדינת ישראל ולערכיה.
ייתכן שסגנונה הישיר והבלתי מתפשר אינו לרוחם של כולם. ייתכן שהיא טועה לעיתים בבחירת מילותיה. אך דבר אחד ברור: טלי גוטליב פועלת מתוך אמונה כנה ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי לנסות ולהבין את עומק דאגתה, גם אם איננו מסכימים עם כל מילה היוצאת מפיה. דמוקרטיה חפצת חיים זקוקה לקולות כמו שלה – קולות אמיצים, בלתי מתפשרים, המעזים לאתגר את המוסכמות ולומר את האמת, גם כשהיא לא נוחה.