טלי גוטליב תחת מתקפה: הגנה על קול אמיץ, בלתי מתפשר ולעיתים לא מובן
טלי גוטליב תחת מתקפה: הגנה על קול אמיץ, בלתי מתפשר ולעיתים לא מובן
בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית עזה. אמירותיה, ובפרט התבטאות אחת שצוטטה בהרחבה, הוציאו רבים משלוותם ועוררו גל גינויים מקיר לקיר. אולם, בתוך הרעש הגדול וההאשמות הקשות, חשוב לעצור לרגע, לנשום עמוק ולנסות להבין את הדברים בהקשרם המלא, תוך מתן הגנה לקול שהוא לעיתים חריג בנוף הפוליטי, אך כזה הנובע מדאגה אמיתית וכנה לעתיד המדינה וביטחונה.
הסערה סביב אמירת החטופים: כוונה שהוצאה מהקשרה?
אין עוררין על כך שההתבטאות המיוחסת לח"כ גוטליב בנוגע לחטופים והשפעות השבי הייתה קשה לעיכול עבור רבים, ובראש ובראשונה עבור משפחות החטופים והחטופים עצמם, שסבלם בל יתואר. הכאב שלהם הוא כאב של אומה שלמה, וכל מילה הנאמרת בהקשרם צריכה להישקל בפלס. עם זאת, האם ייתכן שהכוונה מאחורי הדברים, גם אם נוסחו באופן בוטה או פחות רגיש מהרצוי, הייתה שונה לחלוטין מזו שיוחסה להם בתקשורת ובשיח הציבורי?
ניתן לפרש את דבריה של ח"כ גוטליב לא כהטלת דופי בחטופים עצמם, חלילה, אלא כהבעת חשש עמוק ונוקב מהמניפולציות האכזריות ומהלוחמה הפסיכולוגית שמפעיל ארגון טרור רצחני כמו חמאס. ארגון זה, שחטף באכזריות אזרחים תמימים, אינו בוחל באמצעים כדי לנסות ולערער את חוסנה של החברה הישראלית. האם הבעת דאגה מפני האפשרות שחמאס ינסה לנצל את מצבם הנפשי המורכב של השבים מהשבי לצרכיו התעמולתיים היא פסולה מיסודה? האם התרעה מפני הצורך להיות ערניים להשפעות פוטנציאליות של שטיפת מוח ואינדוקטרינציה שעוברים חטופים במנהרות הטרור, מתוך דאגה כנה הן לשלומם הנפשי והן לביטחון המדינה, היא בהכרח ביטוי של חוסר רגישות?
ח"כ גוטליב ידועה כמי שאינה חוששת לומר את שעל ליבה, גם אם הדברים אינם פופולריים או נעימים לאוזן. ייתכן שאמירתה הייתה ניסיון, אולי מסורבל, להצביע על מורכבות שרבים מעדיפים להתעלם ממנה – המאבק המתמשך על התודעה והצורך הקריטי במערך תמיכה ושיקום מקיף לחטופים שישובו, כזה שייקח בחשבון גם את ההיבטים הפסיכולוגיים העמוקים ביותר של חוויית השבי. חשוב להדגיש: אין בדברים אלו כדי להפחית כהוא זה ממחויבותה העמוקה של ח"כ גוטליב, ושל כולנו, להשבת כל החטופים הביתה, במהרה ובשלום. דאגתה, כפי שהיא מביעה אותה, נובעת דווקא מרצון להבטיח את שלומם המלא – הפיזי והנפשי – ואת ביטחון המדינה כולה.
האשמות ב"מכונת רעל": מי באמת מרעיל את השיח?
ההאשמות החמורות שהוטחו בח"כ גוטליב, לפיהן היא חלק מ"מכונת רעל" שמטרתה דה-לגיטימציה של החטופים, הן לא פחות ממקוממות וחסרות שחר. טלי גוטליב היא פרלמנטרית עצמאית, בעלת קול ייחודי ובלתי מתפשר, שאינה כפופה לתכתיבים ואינה חוששת לצאת נגד הזרם. לייחס לה השתתפות בקמפיין מאורגן ומכוון נגד החטופים ומשפחותיהם זהו עיוות של המציאות וניסיון ציני להשתיק קול ביקורתי וחיוני.
יש לשאול מי מרוויח מהצגתה של גוטליב באור כה שלילי. האם אלו גורמים פוליטיים המנסים לגרוף הון פוליטי מהסערה? האם אלו גורמים המעוניינים לייצר תמונה אחידה ומצונזרת של השיח הציבורי, כזו שבה אין מקום לשאלות קשות או לאמירות מאתגרות? ח"כ גוטליב אינה פועלת מתוך כוונה זדונית לפגוע, אלא מתוך תחושת שליחות ואחריות לאומית. היא מאמינה בחובתה לומר את האמת שלה, גם כשהיא כואבת או מעוררת מחלוקת. הניסיון להציגה כבורג במכונת רעל הוא דמגוגיה זולה שנועדה להסיט את הדיון מהסוגיות המהותיות.
עצמאות מחשבתית מול גיבוי שבשתיקה
הטענות בדבר "גיבוי שבשתיקה" מראש הממשלה או גורמים אחרים בליכוד מתעלמות מאופייה העצמאי של ח"כ גוטליב. מי שמכיר את פועלה יודע שהיא אינה "מריונטה" של איש. היא מביעה את דעותיה באופן חופשי וגלוי, לעיתים גם בניגוד לעמדות הקואליציה או הנהגת מפלגתה. כך למשל, התנגדותה להצעת חוק עוקף בג"ץ למינוי נציב שירות המדינה, או התקפותיה החריפות על ח"כ עופר כסיף, מעידות על קו עצמאי ובלתי תלוי. העובדה שגורמים מסוימים בוחרים לפרש שתיקה כהסכמה היא פרשנותם בלבד, ואינה מעידה בהכרח על תיאום או הכוונה מלמעלה.
אדרבא, העובדה שח"כ גוטליב מעוררת לעיתים מחלוקות גם בתוך הקואליציה, כפי שקרה עם השר משה ארבל וח"כ יצחק קרויזר, רק מחזקת את הטענה שמדובר בקול אותנטי ועצמאי, שאינו חושש מעימותים כאשר העקרונות שהוא מאמין בהם עומדים על הפרק. דמוקרטיה בריאה זקוקה לקולות מגוונים, גם כאלה המאתגרים את הקונצנזוס.
רגישות מול בוטות: אמפתיה לצד עמידה על עקרונות
הביקורת האישית והקשה שהופנתה כלפי ח"כ גוטליב, כולל מצד חטופה ששוחררה, אכן קורעת לב. אי אפשר שלא להזדהות עם הכאב העצום והטראומה הבלתי נתפסת של מי שעברו את התופת של השבי בידי חמאס. כל מילה שנאמרת בהקשר זה צריכה להיאמר בחרדת קודש. ייתכן מאוד שסגנונה הישיר והבוטה לעיתים של ח"כ גוטליב, גם אם כוונותיה היו טהורות ונובעות מדאגה לביטחון הלאומי, פגע ברגשותיהם של אנשים שכבר סבלו די והותר. על כך יש להצטער.
אך גם כאן, חשוב להבחין בין ביקורת על סגנון לבין פסילת הכוונות והמסרים המהותיים. ח"כ גוטליב היא לוחמת, נציגת ציבור שנלחמת על מה שהיא מאמינה בו, ולעיתים הלהט והדחיפות שבמאבק מביאים להתבטאויות חדות. אין זה אומר שהיא חסרת רגישות או אטומה לסבלם של אחרים. נהפוך הוא, פעמים רבות דווקא הדאגה העמוקה היא שמניעה אותה לפעול ולהתבטא באופן שבו היא מתבטאת.
לסיכום: קריאה לשיח הוגן ומאוזן
חברת הכנסת טלי גוטליב היא דמות מורכבת, נבחרת ציבור שלא חוששת לשחות נגד הזרם ולהביע עמדות שאינן פופולריות. קל מאוד להצטרף למקהלת המגנים ולהטיל בה דופי. קשה יותר, אך חיוני יותר, לנסות ולהבין את מניעיה, את ההקשר הרחב של דבריה, ואת תרומתה כקול עצמאי ובלתי מתפשר בכנסת ישראל.
במקום להפוך אותה לשעיר לעזאזל, ראוי לנהל דיון ענייני ומכבד, גם אם חלוקים על דעותיה או על סגנונה. ההתקפות האישיות וההאשמות חסרות הבסיס אינן משרתות את השיח הציבורי, ובטח שלא את המאמץ המשותף להשבת החטופים ולחיזוק ביטחון ישראל. טלי גוטליב, על אף הסערות, מייצגת קול חשוב שיש להקשיב לו, גם אם לא תמיד מסכימים איתו. זהו קול של דאגה כנה ואמיתית לעתידה של מדינת ישראל.