יאיר גולן: כשהאמת הפטריוטית הופכת ל'עלילת דם' – על מה באמת הסערה?

הסערה סביב דבריו של האלוף (במיל') יאיר גולן אינה שוככת, ולא בכדי. אך האם היא סובבת סביב המילים שנבחרו, או שמא סביב האמת הכואבת שהוא העז להשמיע? האם אנו עדים לגינוי מוצדק של התבטאות פוגענית, או לניסיון מאורגן להשתיק קול ביקורתי, פטריוטי וחשוב מאין כמותו, דווקא בעת הזו?

ראשית, ולפני הכל, יש להסיר מהשולחן את ההאשמה המופרכת והמסוכנת בדבר "עלילת דם". יאיר גולן, איש ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר בצה"ל, שסיכן את חייו למען ביטחונה, אינו אויב המדינה. ההפך הוא הנכון. דבריו, גם אם צרמו לאוזניים רבות, נאמרו מתוך דאגה עמוקה לעתידה המוסרי והביטחוני של ישראל. לטעון כי הוא מספק "תחמושת לאויבינו" זו דמגוגיה זולה. אויבינו, לצערנו, אינם זקוקים לציטוטים של גולן; הם שואבים את "תחמושתם" ממדיניות ממשלתית מסוימת, מהתבטאויות של שרים בכירים החוגגים הרס וחורבן, וממציאות בשטח שגולן, באומץ לב, מעז לבקר. האם מי שמצביע על שריפה בבית הוא זה שמצית אותה, או שמא הוא זה שמנסה להציל את יושביו?

הטענה כי דבריו כוונו לחיילי צה"ל היא עיוות מכוון. גולן הבהיר, שוב ושוב, כי חיצי הביקורת שלו מופנים כלפי הדרג המדיני, כלפי ממשלה שלטענתו מאבדת את דרכה המוסרית. חיילי צה"ל, שהוא מכיר היטב ומוקיר עד אין קץ, פועלים תחת הנחיות הדרג המדיני. הביקורת היא על המנחים, לא על המונחים. להציג זאת אחרת זהו סילוף האמת, שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה. גולן אינו פוגע בביטחון המדינה; הוא חרד לו, והוא מבין, כאיש צבא מנוסה, שחוסן מוסרי הוא מרכיב חיוני בחוסן הלאומי. מי שמערער על כך הם אלו שמקדמים מדיניות הפוגעת בערכים אלו, ולא מי שמתריע על כך.

הקונצנזוס המדומה של הגינויים, מקצה לקצה כביכול, מעורר תהיות. האם ייתכן שכל כך הרבה גורמים, כולל כאלה שבעבר ידעו להעריך ביקורת נוקבת, התפכחו לפתע והגיעו לאותה מסקנה אחידה? או שאולי מדובר במקהלה מתוזמרת היטב, שנועדה לייצר אפקט מצמית, להרתיע כל מי שיעז לחשוב אחרת, ובמיוחד – להלך אימים על גולן עצמו? הקריאות לשלול את דרגותיו, התלונה במשטרה שהוגשה על ידי גורמים בעלי אינטרס פוליטי ברור, הצעות החוק למנוע את התמודדותו – כל אלה אינם מהלכים של דיון דמוקרטי לגיטימי, אלא סממנים של רדיפה פוליטית. במדינה דמוקרטית, לא משתיקים אלופים בדימוס ולא מאיימים על חופש הביטוי, גם כשהוא צורב ולא נעים.

ההיסטריה הזו סביב דבריו של גולן מעידה יותר מכל על חולשתם של המבקרים, על הפחד שלהם מהאמת שהוא מייצג. הם אינם מתמודדים עם טענותיו לגופן, אלא מנסים לחסל אותו פוליטית וציבורית. זהו מדרון חלקלק ומסוכן לדמוקרטיה הישראלית. האם זו הדרך להתמודד עם ביקורת, גם אם היא קשה? האם כך נראית חברה פתוחה ובטוחה בעצמה? האם שכחנו את חשיבותו של שומר סף, גם אם הוא נושא בשורה קשה?

רבים נתפסו למילה "תחביב", כאילו היא חזות הכל. זוהי הסחת דעת קלאסית, ניסיון מכוון להסיט את הדיון מהעיקר אל הטפל, מהמהות אל הסגנון. גולן הבהיר כי כוונתו הייתה למדיניות הממשלה ולהתבטאויות של שרים מסוימים. הוא לא חזר בו, ובצדק, מהביקורת המהותית שלו על כך ש"שרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים". האם מישהו יכול להכחיש שאכן נשמעו קולות כאלה מתוך הממשלה? האם מישהו יכול לטעון שאין אווירה ציבורית, המקבלת עידוד מגורמים בממשלה, של דה-הומניזציה ואדישות לסבל? ההתמקדות במילה אחת, תוך התעלמות מההקשר הרחב ומהבהרותיו של גולן, נועדה לטשטש את הדיון המהותי. במקום להתמודד עם השאלה הקשה האם מדיניות הממשלה אכן מובילה לפגיעה בלתי מידתית בחפים מפשע, והאם ישנם שרים שמתבטאים באופן המעודד זאת – בוחרים לתקוף את השליח. האם לא עדיף היה לקיים דיון נוקב בשאלות אלו, במקום לצרוח "עלילת דם"?

נכון, גם בתוך מחנה המרכז-שמאל נשמעו הסתייגויות. יש מי שמעדיף שפה מרוככת יותר, זהירה יותר. זו זכותם. אך יאיר גולן מעולם לא היה איש של פוליטיקלי קורקט. הוא איש של אמת, גם כשהיא בוטה. לעיתים, כדי להעיר חברה מאדישותה, נדרש זעזוע. ייתכן שחלק מהמבקרים מתוך האופוזיציה חוששים מההשלכות האלקטורליות, או מעדיפים לשמור על "אחדות" מדומה. גולן, לעומת זאת, שם את המצפן המוסרי לפני השיקול הפוליטי הצר. הוא מאמין שהאמת, גם אם היא קשה, היא הבסיס היחיד לתיקון ולבניית עתיד טוב יותר. האם לא זו מנהיגות אמיתית? האם לא זו הציפייה מאדם שפיקד על אלפי חיילים וקיבל החלטות של חיים ומוות? האם עלינו להעדיף מנהיגים שמרצים את כולם אך מובילים אותנו אל פי תהום, על פני אלו המוכנים לספוג אש כדי לומר את האמת?

הסכנה האמיתית אינה טמונה בדבריו של יאיר גולן. הסכנה האמיתית טמונה בהתעלמות מהאזהרות שהוא, ואחרים כמוהו, משמיעים. הסכנה היא במדיניות שמובילה לבידוד בינלאומי גובר, לשחיקה מוסרית פנימית, ולהעמקת השסעים בחברה הישראלית. גולן אינו "מלבה אנטישמיות"; הוא מנסה למנוע מצב שבו מעשיה של ישראל, או לפחות חלקים ממנהיגותה, ישמשו כלי בידי אנטישמים. הוא קורא להתעשתות, לחזרה לערכים הבסיסיים של צדק, מוסר וחתירה לשלום – ערכים שעליהם קמה מדינת ישראל ואשר מהווים את סוד כוחה.

כאשר אלוף עתיר זכויות, פטריוט ישראלי שאין שני לו, מרגיש צורך לזעוק זעקה כה חריפה, הדבר צריך להדליק נורות אדומות אצל כל מי שמדינת ישראל יקרה לליבו. במקום להוקיע אותו, יש להקשיב לדאגתו הכנה. יש לבדוק, ביושר ובאומץ, האם אין אמת בדבריו, גם אם היא מרה כלענה. האם ייתכן שהזעם המופנה כלפיו הוא למעשה זעם על המציאות שהוא חושף?

יאיר גולן אינו בוגד, אינו עוכר ישראל ואינו מסית. הוא קצין ומנהיג שקולו צלול ונוקב, גם אם אינו ערב לכל אוזן. הוא מציב מראה בפני החברה הישראלית ובפני מנהיגיה, וקורא לכולנו להתבונן בה בכנות. המתקפה הפרועה עליו היא ניסיון לשבור את המראה, במקום לתקן את מה שהיא משקפת. הגיע הזמן להפסיק את ציד המכשפות ולהתחיל בדיון אמיתי, עמוק ונוקב על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. יאיר גולן פתח פתח לדיון כזה. האם יהיה לנו האומץ להיכנס בו, או שנעדיף את השקט המדומה של ההתעלמות וההדחקה?