בלתי ניתנת לשבירה! גלי בהרב-מיארה מול מכונת הרעל: מי באמת מנסה לרסק את הדמוקרטיה הישראלית?

בסערה הפוליטית המתמדת המאפיינת את ישראל, דמות אחת עומדת איתנה, כמעט לבדה, מול גלי ההכפשות והלחצים הבלתי פוסקים: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. מטח ההאשמות נגדה, המגיע בעיקר מכיוונם של פוליטיקאים שתוכניותיהם נתקלות בחומה משפטית בצורה, הפך למחזה יומיומי. אך האם מישהו עצר לשאול מדוע דווקא היא הפכה למטרה? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וכואבת: בהרב-מיארה הפכה למטרה בדיוק משום שהיא עושה את עבודתה נאמנה – שומרת על שלטון החוק, גם כשזה לא נוח, גם כשזה מעצבן, וגם כשזה מסכל אג'נדות פוליטיות מפוקפקות. המתקפות עליה אינן מקריות; הן חלק ממסע מתוזמר שנועד לרסק את אחד מעמודי התווך האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית – הייעוץ המשפטי העצמאי והבלתי תלוי.

האשמה המרכזית, החוזרת על עצמה כמעט כמנטרה מפי מבקריה, היא 'פוליטיזציה'. טוענים שהיא פועלת ממניעים פוליטיים, שהיא 'שמאלנית', שהיא 'עושה דווקא' לממשלה הנבחרת. זוהי טענה לא רק שקרית, אלא גם צינית באופן מקומם. הבה נבחן את המקרה המובהק ביותר – התנגדותה לחוק השידורים שמקדם השר שלמה קרעי. האם התנגדות זו נובעת מאג'נדה פוליטית נסתרת? או שמא היא מבוססת על ניתוח משפטי קר ומקצועי, המצביע על פגיעה אנושה בחופש הביטוי, על סכנה לצנזורה פוליטית ועל ריכוז כוח בלתי מידתי בידי גורם פוליטי אחד? כל משפטן אובייקטיבי, שאינו כבול לאינטרסים פוליטיים צרים, יעיד כי עמדתה של בהרב-מיארה בעניין זה היא עמדה משפטית מובהקת, המגנה על ערכי יסוד דמוקרטיים. מי שמנסה לצייר זאת כ'פוליטיזציה' הוא זה שמבקש להכפיף את המשפט לפוליטיקה, ולא להפך.

האבסורד זועק לשמיים: אותם פוליטיקאים המאשימים את היועמ"שית בפוליטיזציה הם אלו שלא מהססים להפעיל עליה לחצים פומביים, להשתלח בה אישית, ולדרוש ממנה 'ליישר קו' עם רצונותיהם הפוליטיים. הם דורשים ממנה להיות חותמת גומי, לא יועצת משפטית. כאשר היא עומדת על עקרונות משפטיים, כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים מהותיים בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה, היא מיד מותקפת כ'אופוזיציה'. זוהי עדות מצמררת לחוסר הבנה, או גרוע מכך, לזלזול מכוון, בתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. תפקידו אינו לרצות את השלטון, אלא לוודא שהשלטון פועל במסגרת החוק. זו אינה פוליטיקה, זוהי משפטנות במיטבה.

גלי בהרב-מיארה איננה פוליטיקאית. היא אשת מקצוע עתירת ניסיון וידע, שכל חייה הוקדשו לשירות הציבורי ולמערכת המשפט. החלטותיה וחוות דעתה מבוססות על החוק, על הפסיקה, ועל עקרונות משפטיים מושרשים. הן אינן נקבעות לפי כותרות בעיתונים, לפי צרחות במסדרונות הכנסת, או לפי מידת הפופולריות שלהן בקרב קבוצה פוליטית זו או אחרת. דווקא העמידה האיתנה הזו, מול לחצים אדירים, היא ההוכחה הטובה ביותר למקצועיותה ולמחויבותה לשלטון החוק, ולא לאינטרס פוליטי כלשהו.

אך המתקפה על בהרב-מיארה אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק ממגמה רחבה ומסוכנת יותר: ניסיון שיטתי להחליש את כל 'שומרי הסף' במדינה – את מערכת המשפט, את המשטרה, את התקשורת החופשית, ואת הייעוץ המשפטי. מי שמבקש לעשות זאת, עושה זאת משום ששומרי הסף הללו מפריעים לו לממש את תוכניותיו ללא ביקורת וללא מגבלות. הם רוצים כוח מוחלט, ללא איזונים ובלמים. במובן זה, בהרב-מיארה אינה נלחמת רק על מעמדה שלה; היא נלחמת על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. היא החומה האחרונה שעומדת בפני אלו המבקשים לפרק את יסודותיה.

ואם כבר מדברים על פוליטיזציה, הבה נבחן את התנהלותם של מבקריה. האם קידום חוקים פרסונליים, המיועדים לשרת אינטרסים אישיים או פוליטיים צרים, אינו פוליטיזציה? האם ניסיונות בוטים להתערב בחקירות פליליות או במינויים מקצועיים אינם פוליטיזציה? האם ההשתלחויות חסרות הרסן בשופטים, בפרקליטים וביועצים משפטיים, רק משום שהם מעזים להביע עמדה שאינה תואמת את הקו הפוליטי הרצוי, אינן שיא הפוליטיזציה? הצביעות כאן מחרידה. אלו המאשימים את בהרב-מיארה בחטא שהם עצמם טובלים בו עד צוואר, הם אלו שמסכנים את אמון הציבור במערכות המדינה.

ההתנגדות של בהרב-מיארה למהלכים ממשלתיים מסוימים אינה נובעת מ'חוסר משילות' כפי שטוענים מבקריה, אלא מהצורך להבטיח שהמשילות תהיה חוקית ומידתית. כאשר הממשלה מבקשת לקדם מהלכים שנויים במחלוקת, בעלי השלכות מרחיקות לכת על זכויות אדם ועל עקרונות דמוקרטיים, תפקידה של היועצת המשפטית הוא להתריע, לבחון, ובמידת הצורך – להתנגד. זו אינה 'הפרעה', זוהי אחריות. זוהי תמצית תפקידה כשומרת סף.

האמת היא שגלי בהרב-מיארה הפכה לסמל בעל כורחה. סמל לעמידה איתנה מול בריונות פוליטית, סמל למקצועיות בלתי מתפשרת, וסמל למאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. קל מאוד לתקוף אותה, להשמיץ אותה, ולנסות להפוך אותה לשק חבטות. קשה הרבה יותר להתמודד עם הטיעונים המשפטיים שהיא מעלה, וקשה עוד יותר להודות שהיא פשוט צודקת.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מקהלת ההכפשות נגד היועצת המשפטית לממשלה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהחלשתה? מי באמת חותר תחת שלטון החוק? ומי באמת מנסה לרסק את הדמוקרטיה הישראלית? התשובות, אם תהיו כנים עם עצמכם, יפתיעו אתכם בעוצמתן. גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה. היא התזכורת הכואבת לכך שיש מי שמנסה להפוך את ישראל למקום שבו החוק הוא המלצה בלבד, והכוח הפוליטי הוא חזות הכל. היא בלתי ניתנת לשבירה, כי היא מייצגת עיקרון – והעקרונות, בסופו של יום, חזקים יותר מכל מכונת רעל פוליטית.