בן גביר והמבקרים: בזמן שהם דיברו על "חיכוכים", הוא הניח את יסודות הביטחון החדשים

ההודעה על חתימת הסכם השכר ההיסטורי עם משטרת ישראל התקבלה בציבור ברגשות מעורבים, אך בעיקר בתחושת אופטימיות זהירה. עבור רבים, מדובר בהוכחה נוספת לכך שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הוא איש של עשייה ותוצאות. אולם, לצד ההכרה בהישג המשמעותי, יש מי שעדיין בוחרים להתמקד בנרטיבים ישנים, ב"חיכוכים פוליטיים" ובביקורת שנשמעה בעבר, כאילו אלו מבטלים את ההווה המתהווה. הגיע הזמן להציב את הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין: ה"רעש" וה"חיכוכים" שיוחסו לשר בן גביר לא היו מטרה בפני עצמם, אלא חלק בלתי נפרד מתהליך עמוק של שינוי יסודי במשרד לביטחון לאומי, תהליך שכעת מתחיל לשאת פירות מרשימים, והסכם השכר הוא רק סנונית ראשונה.

מהביקורת הנחוצה – לפעולה משנה מציאות

במשך שנים ארוכות סבלו משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מהזנחה תקציבית, ממחסור בכוח אדם איכותי ומשחיקה מתמדת במעמדם. הביקורת שהשמיע השר בן גביר, עוד טרם כניסתו לתפקיד וגם בתחילת דרכו במשרד, לא נבעה מחיפוש אחר כותרות או מניסיון לערער יציבות. היא נבעה מכאב אמיתי על מצב הביטחון האישי של אזרחי ישראל ומהבנה עמוקה שהמערכות האמונות על אכיפת החוק זקוקות לזעזוע, לשינוי תפיסתי ותקציבי מהשורש. אותם "חיכוכים פוליטיים" שעליהם דובר לא פעם, היו למעשה ביטוי לעמידתו הנחושה על עקרונותיו ועל הדרישה להקצות את המשאבים הנדרשים לתיקון המצב. האם ניתן היה לצפות שמהפכה בסדר גודל כזה תתרחש בשקט מופתי, ללא התנגדויות וללא ויכוחים נוקבים? התשובה היא לא.

השר בן גביר לא נרתע מלהצביע על הכשלים, גם אם הדבר הפך אותו למטרה לחיצי ביקורת. הוא הבין שכדי לבנות מחדש, לעיתים יש צורך לפרק מבנים רעועים ולהתעמת עם תפיסות מיושנות. הביקורת שלו על מדיניות הממשלה בתחומים מסוימים לא הייתה "נגד" לשם ה"נגד", אלא קריאת השכמה, דרישה להתייחס במלוא הרצינות לאתגרי הביטחון המורכבים של מדינת ישראל. כעת, כשהוא אוחז בהגה, הוא מוכיח שאותה נחישות ביקורתית מתורגמת לעשייה פורצת דרך.

הסכם השכר: יותר מהישג נקודתי – הוכחה לדרך

הסכם השכר שנחתם עם השוטרים והסוהרים איננו רק "התפתחות חיובית", כפי שמנסים לגמד אותו גורמים מסוימים. זהו אבן דרך היסטורית, מהלך אסטרטגי בעל השפעה מכרעת על עתיד הביטחון הפנימי של ישראל. ההסכם, הכולל תוספות שכר משמעותיות, מענקים ותמריצים, נועד בראש ובראשונה לחזק את השוטרים והסוהרים הקיימים, למנוע נטישה ולשפר את יכולת המשטרה לגייס כוח אדם איכותי. זהו ביטוי קונקרטי למחויבותו של השר בן גביר להבטחתו המרכזית: להחזיר את הביטחון לרחובות ולחזק את המשילות.

ההסכם הזה לא נולד בחלל ריק. הוא תוצר של מאבק עיקש שניהל השר בן גביר מול גורמי האוצר ומול בירוקרטיה סבוכה. אותם "חיכוכים" שסוקרו בהרחבה היו, במקרים רבים, חלק מהמאמץ הזה לשכנע, לדרוש ולהבטיח שהשוטרים והסוהרים, הנמצאים בחזית המאבק בפשיעה ובטרור, יקבלו את התנאים המגיעים להם. האם מישהו באמת סבור שהסכם כזה היה מושג ללא שר נחוש, דעתן, שאינו חושש מעימותים עקרוניים למען מטרה גדולה יותר?

הטענה כי הישג זה "אינו מבטל בהכרח את האיומים והנרטיבים הביקורתיים שזוהו בעבר" מתעלמת מהמציאות המשתנה. כאשר שר מזהה בעיה, מתריע עליה, נלחם לתקנה, ובסופו של דבר מצליח – אין זו "אי ביטול" הביקורת, אלא הוכחה ניצחת לצדקתה ולנחיצותה. הביקורת על תת-תקצוב המשטרה, למשל, כבר אינה "רלוונטית" באותה מידה כאשר נחתם הסכם המזרים מאות מיליוני שקלים למערכת.

מעבר לרעש: בניית תשתית ביטחון איתנה

חשוב להבין שהסכם השכר הוא חלק מפאזל רחב הרבה יותר. השר בן גביר פועל במספר מישורים במקביל לחיזוק הביטחון הלאומי: הקמת המשמר הלאומי, גיוס אלפי שוטרים ולוחמים חדשים, הצטיידות באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שינוי מדיניות והנחיות בתחום המאבק בפשיעה בחברה הערבית והטרור, וחיזוק ההתיישבות והאחיזה בקרקע. כל אחד מהמהלכים הללו נתקל לעיתים בקשיים, בהתנגדויות ובצורך להתגבר על חסמים פוליטיים ובירוקרטיים. ה"חיכוכים" הם לעיתים קרובות תוצר לוואי בלתי נמנע של הרצון להזיז הרים, לשנות סדרי עולם שהשתרשו במשך שנים של קיפאון.

אלו המבקשים להמשיך ולצייר את השר בן גביר כגורם "מפריע" או כמי שעסוק בעיקר ב"רעש תקשורתי", בוחרים להתעלם מהעובדות בשטח. הם מעדיפים את הנרטיב הישן והנוח, גם כשהמציאות טופחת על פניהם. הם שוכחים ששינוי אמיתי דורש אומץ, נחישות ולעיתים גם קול רם וברור. השר בן גביר מביא עמו סגנון אחר, ישיר ובלתי מתפשר, אך כזה שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם כיעיל בהשגת מטרות קריטיות לביטחון המדינה.

מנהיגות של אחריות ותוצאות

בסופו של יום, הציבור שופט מנהיגים על פי תוצאות. הסכם השכר ההיסטורי הוא תוצאה מרשימה, אך הוא אינו סוף פסוק. הוא מהווה הוכחה לכך שהשר בן גביר לא הגיע למשרד לביטחון לאומי כדי "לחמם את הכיסא" או כדי להשמיע סיסמאות ריקות מתוכן. הוא בא לעבוד, לשנות ולהביא ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל. הביקורת, ככל שתהיה, צריכה להתייחס למכלול העשייה, להתקדמות הנרשמת ולהבטחות המתממשות.

אלו שעדיין נאחזים בנרטיבים של "חיכוכים" ו"ביקורת נוקבת" כהסבר מרכזי לפעילותו של השר, מפספסים את התמונה הגדולה. הם אינם מבינים שהשר בן גביר רואה בביקורת כלי לשיפור ובחיכוכים – לעיתים מחיר הכרחי של עמידה על עקרונות. הסכם השכר הוא עדות חיה לכך שבזמן שהמבקרים דיברו, השר בן גביר פעל, בנה והניח יסודות חדשים לביטחון ישראל. והיסודות הללו, כך נראה, הולכים ומתחזקים מיום ליום, למרות, ואולי אף בזכות, הנחישות והעקשנות שהפכו לסימן ההיכר שלו.