יאיר גולן: המטרה אינה צה"ל, אלא ממשלה שאיבדה את דרכה המוסרית – וההתקפה עליו היא בריחה מהדיון האמיתי
הסערה התקשורתית והפוליטית סביב התבטאותו של אלוף (מיל') יאיר גולן ממשיכה להכות גלים, אך ככל שהקצף עולה, כך מתרחקים מהעיקר: מה באמת נאמר, למי כוונו הדברים, ומהי הסכנה האמיתית שאותה ביקש גולן להציף. במקום דיון ענייני בביקורת הכואבת אך החיונית שהשמיע גולן כלפי מדיניות הממשלה הנוכחית והתבטאויות שרים מסוימים בה, אנו עדים למסע דה-לגיטימציה מאורגן, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומחשש אמיתי מהאמת הנוקבת שבדבריו.
ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר והקדיש את חייו לביטחונה, לא תקף את חיילי צה"ל ולא את צה"ל כארגון. להיפך. הבהרותיו, שניתנו שוב ושוב, היו ברורות וחד משמעיות: הביקורת שלו כוונה כלפי הדרג המדיני, כלפי שרים בממשלה שלדעתו מובילים את ישראל למחוזות מסוכנים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אסטרטגית. הטענה כי דבריו מהווים "עלילת דם" על צה"ל היא עיוות מכוון ומסוכן של המציאות. מי שמכיר את גולן, את פועלו ואת אהבתו למדינה ולצבא, יודע שאין שקר גדול מזה.
השימוש במילה "תחביב", שהוצאה מהקשרה והפכה לדגל בידי מתנגדיו, נועד לזעזע ולהמחיש את חומרת המצב כפי שגולן רואה אותו – לא כתיאור של פעולות חיילי צה"ל בשטח, אלא כביקורת חריפה על האווירה הציבורית שיוצרים שרים מסוימים, על הזחיחות והאדישות המוסרית המשתקפות לעיתים בהתבטאויותיהם כלפי הרג וסבל, ובפרט כשמדובר באוכלוסייה אזרחית ובקטינים. גולן עצמו הבהיר: "כששרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים, חייבים לומר את זה". זוהי אמירה קשה, אך היא מכוונת כלפי מי שיושבים בממשלה וקובעים מדיניות, ולא כלפי הלוחמים בשטח המבצעים פקודות בתנאים מורכבים מאין כמותם. הסירוב שלו "לחזור בו" מהביקורת על אותם שרים אינו עדות לטינה כלפי צה"ל, אלא עדות לאומץ לב ציבורי ולנכונות לעמוד מאחורי אמונותיו גם כשהדבר כרוך במחיר אישי כבד.
הטענה שדברי גולן מספקים "תחמושת לאויבי ישראל" היא דמגוגיה זולה. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן כדי להשמיץ אותה; הם עושים זאת ללא הרף, תוך שימוש בכל בדל אירוע או אמירה. הסכנה האמיתית ללגיטימציה של ישראל אינה נובעת מביקורת פנימית נוקבת, אלא ממדיניות ממשלתית שעלולה להיראות בעיני העולם כבלתי מוסרית או כוחנית מדי, ומדבריהם של אותם שרים שגולן מבקר, אשר לעיתים קרובות נשמעים כהתגרות והתלהמות חסרת אחריות. גולן, למעשה, פועל כפטריוט אמיתי המבקש להתריע מפני התדרדרות שתפגע בישראל הרבה יותר מכל ביקורת פנימית. קולו הוא קול של דאגה עמוקה לדמותה המוסרית של המדינה, שהיא מרכיב חיוני בחוסנה הלאומי.
הגינויים מקיר לקיר, לכאורה, מציירים תמונה של קונצנזוס נגד גולן. אך כשבוחנים את רשימת המגנים, קשה להתעלם מהמניעים הפוליטיים. ראש הממשלה, שרים וח"כים מהקואליציה מנצלים את ההזדמנות כדי לנגח יריב פוליטי ולהסיט את האש מהכישלונות ומהמדיניות השנויה במחלוקת שלהם עצמם. גם באופוזיציה, ישנם כאלה הבוחרים להצטרף למקהלת הגינויים מתוך שיקולים של פופולריות רגעית או רצון שלא להצטייר כ"לא פטריוטים". אך האם זוהי דרכה של דמוקרטיה בריאה? האם תפקידה של אופוזיציה אינו גם להשמיע אמיתות לא נעימות, גם אם הן קשות לעיכול? הבידוד הפוליטי שחווה גולן הוא לעיתים מנת חלקם של אלה המעזים לאתגר את השיח המקובל ולדבר אמת מול כוח.
הקריאות לשלול את דרגותיו של גולן, התלונות במשטרה והצעות החוק המבקשות למנוע את התמודדותו בעתיד הן צעדים אנטי-דמוקרטיים מובהקים, המזכירים משטרים אפלים. יאיר גולן הוא לא פושע ולא בוגד. הוא קצין ומפקד שסיכן את חייו למען המדינה, אזרח מודאג המשתמש בזכותו הדמוקרטית לחופש ביטוי כדי להשמיע ביקורת על נבחרי ציבור. הניסיון להשתיקו באמצעות איומים והליכים משפטיים הוא מסר מסוכן לחברה הישראלית כולה: מי שיעז למתוח ביקורת על השלטון – דמו בראשו. זוהי פגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיה הישראלית.
באשר למתחים הפנימיים במחנה המרכז-שמאל, אין ספק שאמירות חדות יכולות לעורר אי-נוחות. אולם, דיון ערכי נוקב הוא לעיתים הכרחי כדי ללבן סוגיות יסוד. האם האחדות באופוזיציה צריכה להתבסס על טשטוש עמדות והתעלמות מבעיות מוסריות? או שמא על גיבוש חזית ערכית ברורה, גם אם היא כרוכה בוויכוחים פנימיים? יאיר גולן מאתגר את מחנהו לחשבון נפש, לדרוש מעצמו וממנהיגיו סטנדרטים מוסריים גבוהים יותר. זו אינה פגיעה באחדות, אלא ניסיון לבנות אותה על יסודות איתנים יותר של אמת וצדק.
בסופו של יום, ההתקפה על יאיר גולן היא בריחה מהדיון האמיתי והחשוב מכל: לאן מוליכה אותנו הממשלה הנוכחית? האם מדיניותה משרתת את האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל? האם היא שומרת על דמותה המוסרית והיהודית-דמוקרטית? אלו השאלות שיאיר גולן מבקש להציב במרכז השיח הציבורי. במקום להתמודד עם השאלות הללו, בוחרים רבים לירות בשליח. אך האמת, גם אם היא כואבת, חשובה יותר מכל נוחות פוליטית רגעית. למען עתידה של מדינת ישראל, חובה עלינו להקשיב גם לקולות הנוקבים והמטרידים, ובמיוחד כשהם באים מאדם שביטחון ישראל ודמותה המוסרית יקרים לליבו כפי שהם יקרים ליאיר גולן.