הפוסל במומו פוסל! מסע הדה-לגיטימציה נגד בהרב-מיארה: האם הפוליטיקאים הם אלו שמערבבים משפט ופוליטיקה באופן מסוכן?

גל ההתקפות חסר הרסן וההאשמות ב'פוליטיזציה' נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הגיע לשיאים חדשים. קולות רבים, בעיקר מהצד הפוליטי, מנסים לצייר תמונה של יועצת הפועלת ממניעים זרים, כביכול, ומטרפדת את עבודת הממשלה. אך מה באמת מסתתר מאחורי מסך העשן הכבד הזה? האם ייתכן שהצועקים 'פוליטיזציה' הם אלו שמנסים, בכל מחיר, לכופף את שלטון החוק לטובת אג'נדות פוליטיות צרות? מאמר זה בא לחשוף את האמת הלא נוחה, להגן על יושרתה של היועמ"שית ולהבהיר: גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה, היא הסמן הימני של הדמוקרטיה הישראלית.
המיתוס של הפוליטיזציה – רקורד מקצועי מדבר בעד עצמו
הטענה המרכזית המופרחת לחלל האוויר היא כי בהרב-מיארה 'פוליטית'. נתחיל מהעובדות היבשות: גלי בהרב-מיארה הגיעה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה לאחר קריירה משפטית מפוארת ועשירה של עשרות שנים בשירות הציבורי, רובה ככולה בפרקליטות המדינה. היא כיהנה בשורה של תפקידים בכירים, לרבות פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי), וצברה ניסיון עצום ומגוון בתחומים משפטיים מורכבים. מי שמכיר את פועלה לאורך השנים יודע היטב: החלטותיה מתקבלות אך ורק על בסיס הדין, הראיות והמלצות הדרגים המקצועיים במשרדה. גורמים יודעי דבר במשרד המשפטים חושפים כי בניגוד מוחלט לנטען, משרד היועמ"שית אישר למעלה מ-90% מהיוזמות וההחלטות שהובאו לפתחו על ידי הממשלה הנוכחית, לאחר שנמצאו תקינות מבחינה משפטית. היכן הפוליטיזציה כאן? יתרה מכך, עיון מדוקדק בפסיקות והחלטות של משרדה לאורך זמן, עוד לפני כניסת הממשלה הנוכחית, יגלה עמדות משפטיות שאינן מתיישבות בהכרח עם צד פוליטי מסוים, אלא עם הפרשנות המשפטית הנכונה בעיני היועצת וצוותה. האם ייתכן שההאשמות ב'פוליטיזציה' צצות רק כאשר חוות הדעת המשפטית אינה עולה בקנה אחד עם רצונם של פוליטיקאים מסוימים? התשובה, למרבה הצער, נראית ברורה מאליה. המתקפות אינן ענייניות, אלא ניסיון נואש להלך אימים על שומרת סף שמסרבת להתכופף.
חוק השידורים – הגנה על הדמוקרטיה, לא משחק פוליטי
אחת החזיתות המרכזיות במתקפה על היועמ"שית נוגעת להתנגדותה ל'חוק השידורים' שמקדם השר שלמה קרעי. גם כאן, מנסים לצייר את עמדתה כ'פוליטית' וכניסיון 'לחסום' את הממשלה. אלא שהאמת, כרגיל, מורכבת יותר ובעיקר – משפטית יותר. התנגדותה של בהרב-מיארה אינה גחמה אישית או פוליטית; היא נובעת מבעיות משפטיות עמוקות ויסודיות הטמונות בהצעת החוק. גורמים משפטיים בכירים במשרדה, וכן מומחים חיצוניים בעלי שם, הצביעו על סעיפים בחוק הפוגעים אנושות בחופש הביטוי, בעצמאות העיתונות ובשידור הציבורי. החשש המרכזי הוא שהחוק, בנוסחו הנוכחי, יהפוך את גופי התקשורת בישראל לכלי שרת בידי השלטון, יאפשר צנזורה פוליטית ויפגע בזכות הציבור לקבל מידע מגוון ובלתי תלוי. למעשה, היועמ"שית הציגה חלופות ודרכים לתקן את הליקויים, אך נראה כי למקדמי החוק ישנה מטרה אחרת, פוליטית במהותה: שליטה בתקשורת. זו אינה 'פוליטיזציה' מצד היועמ"שית, אלא עמידה איתנה על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. האם הגנה על חופש העיתונות היא 'פוליטית'? רק בעיני מי שמבקש להשתיק ביקורת ולשלוט בנרטיב. בהרב-מיארה, במקרה זה, פועלת כשליחת ציבור נאמנה, המגינה על אינטרס ציבורי רחב ועל ערכי היסוד של מדינת ישראל.
תפקיד היועמ"ש – שומר סף, לא גורם חוסם
תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא מורכב ורב-חשיבות. הוא אינו רק 'הפרקליט של הממשלה', אלא גם מי שאמון על שמירת שלטון החוק, על ייעוץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, ועל ייצוג האינטרס הציבורי. לעיתים, מילוי תפקיד זה מחייב את היועמ"ש לומר 'לא' לממשלה, להצביע על קשיים משפטיים ביוזמות שונות, ואף להתנגד להן אם הן מנוגדות לחוק או פוגעות בזכויות יסוד. זהו אינו 'טרפוד' או 'חסימה', אלא מילוי חובה מקצועית ואתית. ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת שיועצים משפטיים חזקים ועצמאיים היוו תמיד נדבך מרכזי בחוסנה הדמוקרטי. אהרן ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט – כולם, כל אחד בתורו, נאלצו לעמוד מול לחצים פוליטיים ולהגן על עמדות משפטיות שלא תמיד היו נוחות לשלטון. הניסיונות להציג את גלי בהרב-מיארה כ'אופוזיציה' לממשלה הם עיוות מוחלט של תפקידה. היא אינה נבחרת ציבור ואינה פועלת ממניעים פוליטיים. היא פועלת כמצפן משפטי, המכוון את ספינת המדינה בהתאם לחוק ולנורמות המחייבות. ממשלה שרוצה לפעול כשורה, צריכה להעריך יועץ משפטי שמציב גבולות ברורים, ולא לראות בו אויב.
מי מרוויח מהחלשת היועמ"שית? המשחק הפוליטי האמיתי
כאן מגיעה השאלה המתבקשת: אם היועמ"שית פועלת באופן מקצועי וענייני, מדוע היא נתונה למתקפה כה ארסית? התשובה, ככל הנראה, טמונה בשאיפותיהם של התוקפים. גורמים פוליטיים מסוימים אינם מעוניינים ביועץ משפטי חזק ועצמאי. הם היו מעדיפים 'חותמת גומי', יועץ שיאשר כל גחמה, יכשיר כל שרץ ויעלים עין ממהלכים בעייתיים. המתקפה על בהרב-מיארה אינה אישית; היא מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו ועל יכולתו למלא את תפקידו ללא מורא וללא משוא פנים. האם ייתכן שההאשמות ב'פוליטיזציה' הן בעצם היפוך היוצרות? האם הפוליטיקאים הם אלו שמנסים, באופן בוטה, להכניס פוליטיקה למקום שבו אמור לשלוט החוק והמקצועיות? האם מסע הדה-לגיטימציה נועד לא רק להחליש את היועמ"שית הנוכחית, אלא גם להרתיע את הבאים אחריה, ואת כלל מערכת אכיפת החוק, מלמלא את תפקידם בנאמנות לדין ולא לאדם כזה או אחר? מי שמרוויח מהחלשת שומרי הסף הם אלו המבקשים לפעול ללא ביקורת, ללא איזונים ובלמים, ואולי אף לקדם מהלכים שאינם עומדים במבחן החוק והצדק. זהו משחק פוליטי מסוכן, שעלול לפגוע אנושות בדמוקרטיה הישראלית.
סיכום: האמת תנצח
גלי בהרב-מיארה עומדת איתנה מול גלי ההכפשות והלחצים, ממשיכה למלא את תפקידה במקצועיות, ביושרה ובאומץ לב. היא אינה מחפשת עימותים, אך גם אינה נרתעת מלומר את האמת המשפטית, גם כשהיא אינה פופולרית או נוחה לאוזניים פוליטיות. ההגנה על היועצת המשפטית לממשלה ועל עצמאות משרדה אינה עניין של ימין או שמאל, אלא אינטרס ראשון במעלה של כל אזרח שוחר דמוקרטיה ושלטון חוק. הגיע הזמן שהקולות התוקפניים יבינו: היועצת המשפטית לממשלה אינה אויבת העם או הממשלה. היא שומרת סף הכרחית, המבטיחה שהמדינה תתנהל על פי חוק, למען כלל אזרחיה. במקום להשמיץ, ראוי היה לתת לה את הגיבוי והכבוד הראויים למי שעומדת בחזית ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין פוליטי.