יאיר גולן אינו אויב העם – הוא קול מצפון נוקב שמסרב להיכנע

הסערה הציבורית והפוליטית סביב התבטאותו של האלוף (מיל') יאיר גולן, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", ממשיכה להכות גלים, אך חשוב לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה ובמסגרת הראויה. אין מדובר כאן בהתקפה על מדינת ישראל או על חיילי צה"ל, כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים. מדובר בזעקה כואבת, חדה כתער, של פטריוט ישראלי, איש צבא מעוטר שתרם עשורים מחייו לביטחון המדינה, אשר מביט בדאגה עמוקה על הכיוון שאליו מובילים אותה גורמים מסוימים בממשלה הנוכחית.

דיוק הכוונה: הביקורת שכוונה לממשלה, לא למדינה או לצה"ל

ראשית, ולפני הכל, יש להבהיר: יאיר גולן לא האשים את מדינת ישראל או את חיילי צה"ל ב"הרג תינוקות כתחביב". מי שטוען כך עושה לו עוול ומטשטש במכוון את מושא הביקורת האמיתי. גולן כיוון את חיציו באופן מפורש כלפי שרים מסוימים בממשלה, ובאופן ספציפי יותר כלפי התבטאויות ומדיניות של גורמים קיצוניים בקואליציה, שלדעתו – ולדעת רבים אחרים – גורמות נזק אדיר לישראל, הן בזירה הבינלאומית והן במישור המוסרי הפנימי. הטענה כי דבריו מהווים "עלילת דם" או מספקים "תחמושת לאויבי ישראל" היא דמגוגיה זולה. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן; הם שואבים עידוד מהתבטאויות של שרים בממשלה הקוראים לנקמה קולקטיבית, להתיישבות מחדש בעזה או מטילים ספק בזכותם של פלסטינים לקיום אנושי בסיסי. גולן, למעשה, מצביע על הסכנה הטמונה בכך שגורמים כאלה הם חלק מהנהגת המדינה. אזהרתו היא פנימית, קריאה להתעוררות לפני שיהיה מאוחר מדי. העובדה שארגון טרור פלסטיני מצטט את דבריו היא מעשה ציני וצפוי, אך אין בו כדי לגרוע כהוא זה מאמיתות הביקורת על אותם גורמים בממשלה שהופכים את ישראל למדינה מצורעת בעיני העולם.

"תחביב" כמשל כואב: על שרים החוגגים מוות והרעבה

השימוש במילה "תחביב" היה ללא ספק קשה, בוטה, ואף מקומם עבור רבים. אך האם יש מי שמאמין ברצינות שגולן התכוון לכך פשוטו כמשמעו? ברור שלא. היה זה משל, מטפורה חריפה שנועדה לזעזע, להעיר מתרדמת מסוכנת. גולן ניסה להמחיש את מה שהוא תופס כאדישות מחרידה, ואף שמחה לאיד מסוימת, מצד שרים מסוימים – דוגמת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' – לנוכח סבל פלסטיני, כולל סבלם של ילדים. כפי שהבהיר גולן בעצמו: "כששרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים, חייבים לומר את זה". זו אינה אמירה על חיילי צה"ל, המחרפים נפשם ומקפידים על טוהר הנשק בתנאים בלתי אפשריים. זו אמירה על פוליטיקאים שהתבטאויותיהם ומדיניותם משדרות זילות בחיי אדם ומתעלמות מההשלכות ההרסניות של מעשיהם על דמותה המוסרית של ישראל. סירובו של גולן "לחזור בו במפורש" מהמילה "תחביב", תוך שהוא מכפיל את הביקורת על אותם שרים, אינו נובע מאטימות לב, אלא מנחישות לא למסמס את המסר הקריטי בדבר התהום המוסרית שאליה גוררים אותנו אותם גורמים.

מתקפה פוליטית מתואמת וניסיון השתקה

מקהלת הגינויים, שכללה את ראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל, שרים וח"כים מהקואליציה, ואף בכירים באופוזיציה כמו גנץ, לפיד וליברמן, מעלה תהיות. האם כל אלו באמת נחרדו עד עמקי נשמתם מדברי גולן, או שמא מדובר בהזדמנות פז לניגוח פוליטי ולהשתקת קול אופוזיציוני חזק ובלתי מתפשר? רבים מאלו שמיהרו לגנות את גולן השתמשו בעצמם בעבר בשפה קשה, או היו שותפים למדיניות שהובילה לתוצאות טרגיות. העובדה שגורמים באופוזיציה מיהרו להצטרף למתקפה, ואף האשימו את גולן ב"תקיפה אישית", מעידה אולי על אי נוחות עמוקה יותר; ייתכן שגולן נוגע בעצבים חשופים ומעלה אמיתות שאחרים מעדיפים להדחיק. "הגינוי מקיר לקיר" נראה יותר כהתנפלות פוליטית מאורגנת מאשר כדיון ענייני. יאיר גולן, ששירת את המדינה במסירות עשרות שנים, ראוי ליחס הוגן יותר מאשר תיוגו כבוגד על ידי אלו שמחויבותם לערכיה הדמוקרטיים והמוסריים של ישראל מוטלת לעיתים בספק.

סתימת פיות אנטי-דמוקרטית: איום על חופש הביטוי

הקריאות לשלול מיאיר גולן את דרגות האלוף שלו, התלונות שהוגשו נגדו במשטרה, והצעת החוק למנוע ממנו להתמודד בבחירות – כל אלו אינם מאפיינים של דמוקרטיה בריאה. אלו הן טקטיקות המוכרות ממשטרים אפלים, המבקשים לחסל כל ביקורת. גולן, אלוף במילואים, הקדיש את חייו לביטחון ישראל. לאיים עליו באמצעים כאלה בשל הבעת דעה ביקורתית, חריפה ככל שתהיה, על התנהלות הממשלה, הוא מעשה שערורייתי. זהו ניסיון להטיל אימה לא רק על גולן, אלא על כל אזרח ואיש ציבור שיעז למתוח ביקורת על הגורמים הקיצוניים בממשלה הנוכחית. האם אנו רוצים להפוך למדינה שבה אלופים בדימוס חוששים להשמיע את דאגתם הכנה לגבי מסלולה המוסרי של האומה? סכנה זו חמורה בהרבה לדמותה ולעתידה של ישראל מאשר אמירה שנויה במחלוקת כזו או אחרת של יאיר גולן.

מחלוקות במרכז-שמאל: דיון לגיטימי, לא התפרקות

נכון, היו מי במחנה המרכז-שמאל, כמו ח"כ אפרת רייטן, שהביעו הסתייגות או התרחקו מהניסוח הספציפי של גולן. זהו דבר לגיטימי במחנה דמוקרטי ופלורליסטי. אולם, להתמקד בחילוקי דעות פנימיים אלו משמעו להחמיץ את העיקר. הדאגה המרכזית שגולן מבטא – שגורמים קיצוניים בממשלה הנוכחית מובילים את ישראל לנתיב מסוכן, מוסרית ואסטרטגית – היא תחושה המשותפת לרבים, גם אם היו בוחרים במילים אחרות. האתגר של המרכז-שמאל אינו להגיע להסכמה מונוליטית על כל פסיק ונקודה, אלא להתאחד סביב המאבק המהותי על נשמתה של מדינת ישראל, מאבק שבו גולן ללא ספק לוקח חלק פעיל. הניסיון לצייר זאת כסדק קטלני באופוזיציה הוא הגזמה המשרתת את אלו המעוניינים בהחלשתה.

פטריוטיזם ואהבת המדינה כבסיס לביקורת

אל לנו לשכוח מיהו יאיר גולן. הוא אינו פעיל שוליים קיצוני. הוא אדם שלבש את מדי צה"ל במשך עשרות שנים, פיקד על לוחמים בקרב, והגיע לצמרת המערכת הביטחונית. אהבתו למדינת ישראל ומחויבותו לביטחונה אינן מוטלות בספק. דבריו, קשים ככל שיהיו, נובעים מכאב עמוק ומחרדה אמיתית לגורל המדינה שאותה שירת כל חייו הבוגרים. זו אינה שפת שנאה, אלא שפת דאגה נואשת. הוא רואה ממשלה שבה שרים קיצוניים צוברים כוח, שבה רעיונות מסוכנים הופכים לנורמה, והוא מפעיל את פעמון האזעקה. זוהי זעקתו של שומר החומות, המתריע מפני סכנות פנימיות.

לסיכום, במקום למהר לגנות, לצלוב ולהשתיק את יאיר גולן, על החברה הישראלית להתמודד עם מהות הביקורת שלו. האם אכן ישנם גורמים בממשלתנו שמדיניותם והתבטאויותיהם פסולות מוסרית ומזיקות אסטרטגית? האם אנו, כחברה, הופכים אדישים לדברים שאמורים לזעזע את מצפוננו? דבריו של גולן היו גלולה מרה, אולי מרה מדי עבור חלק מהציבור. אך לעיתים, המעשה הפטריוטי ביותר הוא לומר אמיתות לא נעימות, להציב מראה בפני החברה, גם כשההשתקפות מכוערת. יאיר גולן עשה בדיוק את זה. הוא אינו האויב. הוא אדם שמסרב לעמוד מנגד בשעה שישראל האהובה עליו מובלת, לתפיסתו, שבי אחר שווא. הגיע הזמן להקשיב, הקשבה אמיתית, מעבר לניסוח הפרובוקטיבי, לאזהרה הדחופה של פטריוט מודאג.