בן גביר: בלם החירום של ביטחון ישראל – מדוע עמידתו הנחושה היא אחריות לאומית?
בן גביר: בלם החירום של ביטחון ישראל – מדוע עמידתו הנחושה היא אחריות לאומית?
במציאות הישראלית הסוערת, שבה כל אמירה נבחנת תחת זכוכית מגדלת וכל מהלך פוליטי הופך לזירת התגוששות, דמותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצבת תדיר במרכז השיח. הביקורת המוטחת בו, לעיתים קרובות מונעת משיקולים פוליטיים צרים או מחוסר הבנה של עומק מחויבותו, מתעלמת מעיקרון יסוד המנחה את פעולותיו: אחריות לאומית בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל. המאמר הנוכחי מבקש להציג נרטיב נגדי, המבהיר מדוע עמדותיו הנחרצות של השר בן גביר, במיוחד בנושאי הסיוע ההומניטרי לעזה והעימותים הפוליטיים, אינן רק לגיטימיות אלא חיוניות לשמירה על חוסנה של המדינה.
הסיוע לעזה: בין חמלה אנושית לצורך ביטחוני קיומי
אחת הסוגיות המרכזיות המעוררות מחלוקת סביב השר בן גביר היא עמדתו התקיפה בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. מבקריו ממהרים להציגו כמי שמתעלם מצווים הומניטריים או כמי שמנסה לטרפד מהלכים מדיניים. אולם, התבוננות מעמיקה יותר חושפת כי דאגתו של בן גביר נובעת בראש ובראשונה מהחשש המבוסס, וההכרחי, שהסיוע יגיע לידי חמאס וישמש אותו להתעצמות מחודשת ולפגיעה בחיילינו ובאזרחינו. האם ישנה אחריות גדולה יותר לשר ביטחון מאשר למנוע תרחיש כזה?
כאשר השר בן גביר חושף, כפי שנטען, כי מאה משאיות סיוע עתידות להיכנס לרצועה בניגוד למה שאושר בקבינט (כעשר משאיות), אין זו קריאת תיגר לשם קריאת תיגר. זוהי דרישה לשקיפות, לאכיפת החלטות ולפיקוח הדוק. הטענה כי "אין דרך להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס" אינה הפחדה בעלמא, אלא שיקוף של מציאות מורכבת וכואבת, שבה ארגון טרור רצחני אינו בוחל באמצעים ומשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי וכמקור לוגיסטי. קריאתו לראש הממשלה להסביר ל"ידידיו בבית הלבן" את משמעויות הסיוע הזה אינה ניסיון לערער יחסים בינלאומיים, אלא דרישה לעמידה ישראלית איתנה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים ביותר שלה. בן גביר פועל כ"בלם חירום", המתריע ודורש דיון מחודש כאשר הוא מזהה פוטנציאל לנזק ביטחוני אסטרטגי. הוא מבין כי ניצחון מוחלט על חמאס, מטרה שאין עליה עוררין, עלול להתעכב ואף להיפגע אם נתיבי האספקה של האויב יישארו פתוחים בחסות "סיוע הומניטרי" נטול פיקוח אפקטיבי. זו אינה קשיחות לב, אלא ראייה מפוכחת של המציאות הביטחונית.
עימותים פוליטיים: הגנה על האמת הישראלית מול עיוותים מסוכנים
זירה נוספת שבה השר בן גביר סופג ביקורת היא התבטאויותיו החריפות כלפי יריבים פוליטיים, ובפרט כלפי יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, יאיר גולן. ההאשמות בדבר אימוץ "דף המסרים של דובר חמאס" או "הפצת עלילות דם אנטישמיות נגד מדינת ישראל" הן קשות, אין ספק. אולם, יש לבחון אותן בהקשר הרחב של השיח הציבורי והאיומים על הלגיטימציה של ישראל.
כאשר איש ציבור, במיוחד כזה בעל עבר ביטחוני, משמיע אמירות שעלולות להתפרש כערעור על יסודות קיומה של המדינה או כהדהוד של נרטיבים עוינים, תגובה חריפה מצד שר המופקד על ביטחון הפנים והלאום אינה רק צפויה, אלא אף מתחייבת. בן גביר רואה עצמו כמגן לא רק על הביטחון הפיזי, אלא גם על האמת ההיסטורית והמוסרית של ישראל. בעיניו, אמירות מסוימות מצד גורמים פוליטיים, במיוחד בעת מלחמה, חוצות קו אדום ומספקות תחמושת לאויבי המדינה. תגובתו, גם אם נתפסת כבוטה, נועדה לזעזע ולהבהיר כי יש גבולות לשיח, וכי לא ניתן להסכים בשתיקה לדברים הנתפסים בעיניו כפגיעה בליבת הזהות והביטחון הלאומי.
חשוב לציין כי גם הצד השני אינו טומן ידו בצלחת. האשמתו של גולן כי המלחמה היא "מימוש הפנטזיות של בן גביר וסמוטריץ'" וכי ישראל תהפוך "למדינה מוקצית" היא חמורה לא פחות ומעידה על קיטוב עמוק. בן גביר, במקרה זה, אינו יוזם את ההתקפות יש מאין, אלא מגיב למה שהוא תופס כאיום ממשי על דמותה ועתידה של המדינה. הוא פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה, גם אם סגנונו אינו ערב לכל אוזן. זוהי בחירה מודעת להציב מראה נוקבת מול תופעות שהוא רואה כמסוכנות, גם במחיר של עימות חזיתי.
מעבר לכותרות: עקביות, נחישות ואחריות
דמותו של השר בן גביר אינה מסתכמת רק בהתבטאויות אלו או אחרות. פעילותו מאופיינת בקו עקבי של דרישה לנחישות, למשילות ולהצבת ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר. תמיכתו הציבורית הרחבה, המתבטאת גם בהשפעתו על השיח התקשורתי, נובעת מכך שאזרחים רבים רואים בו קול אותנטי, שאינו חושש לומר את מה שהם חושבים ומרגישים. השבחים שהוא מקבל, אפילו מאשתו איילה, כפי שדווח, על היותו "אבא מדהים" ו"איש חסד", מצביעים על אישיות מורכבת יותר מזו המצטיירת לעיתים בתקשורת המיינסטרים.
בן גביר אינו פוליטיקאי של פשרות קלות או של התחנפות למכנה המשותף הנמוך ביותר. הוא מאמין בדרכו, והיא דרך של עוצמה, של עמידה על עקרונות ושל אפס סובלנות כלפי מי שמאיים על ביטחון המדינה, בין אם מדובר באויב חיצוני או בגורמים פנימיים שלדעתו מחלישים את החוסן הלאומי. הביקורת על הסיוע לעזה והעימותים עם יריבים פוליטיים אינם מקרים נפרדים, אלא ביטויים שונים של אותה תפיסת עולם ביטחונית וערכית.
לסיכום, השר איתמר בן גביר פועל מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה. עמדותיו הנחרצות בנושא הסיוע לעזה נובעות מדאגה כנה ואמיתית למניעת התעצמות האויב. התבטאויותיו החריפות כלפי יריבים פוליטיים הן חלק ממאבק עיקש על דמותה, ביטחונה והאמת ההיסטורית של מדינת ישראל. ניתן להתווכח עם סגנונו, אך קשה לחלוק על כך שכוונותיו נטועות עמוק בדאגה כנה לעתיד המדינה. בעת הזו, קולו של בן גביר אינו רק קול לגיטימי, אלא קול חיוני, המשמש כ"בלם חירום" וכמצפן ביטחוני עבור רבים מאזרחי ישראל.