בן גביר: קול אמיץ במערכה על האמת – מדוע התעקשותו על ביטחון ישראל היא צו מוסרי ולא פוליטי

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצב פעם נוספת במרכז הסערה הציבורית והתקשורתית. אין זה מקרי. בתקופה שבה האתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל מורכבים ורבי-פנים מאי פעם, קולו הברור והנחרץ של השר בן גביר מהדהד אמיתות שלא תמיד נעים לשמוע, אך הן חיוניות מאין כמותן. הוא אינו חושש להתעמת, לדרוש, ולחשוף את מה שאחרים אולי מעדיפים לטאטא תחת השטיח, במיוחד כאשר ביטחון אזרחי המדינה וקיומה עומדים על הפרק. מאמר זה לא יתחמק מהמחלוקות, אלא יצלול לתוכן כדי להגן במפורש על עמדותיו של השר בן גביר ולהבהיר מדוע הן לא רק לגיטימיות, אלא קריטיות לעתידה של ישראל.

סוגיית הסיוע ההומניטרי: בין שקיפות ביטחונית לצביעות מסוכנת

אחת החזיתות המרכזיות בהן פועל השר בן גביר נוגעת לסיוע ההומניטרי המוכנס לרצועת עזה. הביקורת שהוא משמיע אינה נובעת, חלילה, מאטימות לב או מרצון להרעיב אוכלוסייה אזרחית. היא נובעת מדאגה עמוקה ומוצדקת לביטחון ישראל, לחיילי צה"ל הלוחמים בעזה, ולגורל החטופים המוחזקים עדיין בידי חמאס. כאשר השר בן גביר חושף, כפי שטען לאחרונה, כי בפועל נכנסות לרצועה 100 משאיות סיוע ביום, בניגוד לדיווחים על כ-10 משאיות שאושרו לכאורה בקבינט, אין זו "התקפה על הממשלה" – זוהי קריאת השכמה ודרישה לשקיפות. הציבור הישראלי, ששלח את בניו ובנותיו לחזית, זכאי לדעת את האמת המלאה על היקף הסיוע ועל יעדיו.

הטענה המרכזית של השר, לפיה אין דרך אפקטיבית להבטיח שהסיוע הנדיב הזה לא יגיע לידי מחבלי חמאס, היא לב ליבו של הדיון הביטחוני. האם מישהו באמת מאמין שארגון טרור רצחני, ששולט ברצועה ביד ברזל, יאפשר למזון ולציוד לחלוף על פניו מבלי לקחת את חלק הארי לעצמו, לשיקום כוחו ולהמשך הלחימה נגדנו? ההיגיון הפשוט, וניסיון העבר המר, מלמדים אחרת. לכן, התעקשותו של בן גביר על כך שסיוע הומניטרי בלתי מבוקר ובכמויות כאלו מעכב את הניצחון ועלול לחזק את חמאס איננה דמגוגיה פוליטית, אלא הערכה ביטחונית סבירה ואחראית. היא משקפת את תחושתם של רבים בציבור וגם בקרב גורמי ביטחון, גם אם הם אינם אומרים זאת בקול רם.

קריאתו לראש הממשלה להסביר לידידינו בבית הלבן את "משמעויות ה'סיוע' הזה" אינה מהלך פזיז או אנטי-אמריקאי. נהפוך הוא, זוהי דרישה לגיטימית שעליה מושתתת כל מערכת יחסים בריאה בין בנות ברית: הצגת עמדה ברורה ועמידה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. האם על ישראל להתפשר על ביטחונה כדי לרצות גורמים חיצוניים, יהיו ידידותיים ככל שיהיו? השר בן גביר סבור שלא, ובצדק. תפקידו כשר לביטחון לאומי מחייב אותו להתריע כאשר הוא מזהה פער מסוכן בין החלטות מתקבלות לבין המציאות בשטח, שתיקה במקרה כזה אינה אופציה – היא הפקרות.

העימות עם יאיר גולן: הגנה על ישראל מפני דה-לגיטימציה פנימית

זירה נוספת שבה השר בן גביר אינו מהסס להשמיע את קולו היא מול התבטאויות קשות של יריבים פוליטיים, ובפרט אלו של יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, יאיר גולן. כאשר בן גביר מאשים את גולן כי הוא "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו" או כי "התחביב היחיד של גולן עצמו היה מאז ומעולם הפצת עלילות דם אנטישמיות נגד מדינת ישראל", אין מדובר בהתקפות אישיות גרידא, אלא בתגובה חריפה, גם אם בוטה, לאמירות שנתפסות בעיני השר (ורבים אחרים) כמסוכנות ופוגעניות כלפי מדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה.

יש לבחון את דבריו של בן גביר בהקשר לדבריו של גולן עצמו. כאשר גולן טוען שהמלחמה הנוכחית היא "מימוש הפנטזיות של בן גביר וסמוטריץ'" וכי אם יממשו אותן, ישראל תהפוך "למדינה מוקצית", הוא למעשה מאמץ נרטיב שמשרת את אויבי ישראל. האם ניתן לצפות מהשר לביטחון לאומי, שחרד לגורל המדינה ולתדמיתה, לשתוק מול אמירות כאלה? התגובה של בן גביר, גם אם חריפה, נובעת מתפיסה שדברי גולן חוצים קו אדום של לגיטימיות בשיח הפוליטי הישראלי, במיוחד כאשר הם נאמרים על ידי מי שרואה עצמו מועמד להנהגה.

ההאשמה ב"אימוץ דף המסרים של חמאס" אינה טוענת שגולן הוא סוכן חמאס. היא מצביעה בכאב על כך שאמירות מסוימות, הנאמרות מפי ישראלי בכיר, עלולות לתת רוח גבית לתעמולת האויב ולערער את הלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה. באשר לטענה הקשה על "עלילות דם אנטישמיות", יש להבינה כזעקתו של השר בן גביר מול מה שהוא תופס כתהליך מתמשך של דה-לגיטימציה חריפה נגד ישראל מצד גולן. לשיטתו של בן גביר, הצגת ישראל באופן שיטתי ככוח דורסני, תוך התעלמות מאיומי הטרור הקיומיים עליה, והאשמתה במימוש "פנטזיות אפלות", מהדהדת, גם אם שלא במודע, מוטיבים אנטישמיים היסטוריים של דמוניזציה. זוהי פרשנות קשה, אך היא משקפת את עומק הזעזוע של השר מאמירות שהוא רואה כמסכנות את עצם זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית.

השאלה הנשאלת היא מי באמת תורם להפיכתה של ישראל ל"מדינה מוקצית"? האם זהו השר הדורש ניצחון מוחלט על ארגון טרור נאצי שביצע טבח נורא באזרחינו, או שמא מי שמפיץ בעולם, תוך כדי מלחמה על הבית, טענות על "פנטזיות" ועל סכנה להפיכתה של ישראל למצורעת? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו וטובת המדינה לנגד עיניו.

קול שלא ניתן להשתיק: מחויבות לאמת ולביטחון

השר איתמר בן גביר אינו פוליטיקאי "נוח" לממסד או לתקשורת המיינסטרים. הוא אינו מחפש קונצנזוס מלאכותי או נעימות דיפלומטית בכל מחיר. מחויבותו הראשונה והעליונה היא לאמת כפי שהוא רואה אותה, לביטחון אזרחי ישראל, ולציבור הרחב שנתן בו את אמונו. הביקורת החריפה המוטחת בו לעיתים קרובות היא תוצאה ישירה של אי-הנוחות שאמיתות אלו מייצרות אצל מי שמעדיף להתעלם מהן.

במציאות הישראלית המורכבת והמסוכנת, קולו של השר בן גביר אינו רק לגיטימי – הוא הכרחי. הוא משמש כתזכורת מתמדת לכך שאין פתרונות קסם ואין קיצורי דרך במאבק המתמשך על ביטחון המדינה ועל זכותנו לחיות כאן בשלום ובבטחה. הוא מוכן לשלם את המחיר הפוליטי והתקשורתי על אמירת האמת, גם כשהיא קשה וכואבת. עמידתו האיתנה על עקרונותיו, דרישתו הבלתי מתפשרת לביטחון, והתעקשותו על שקיפות ואחריות, אינן נובעות משיקולים פוליטיים צרים, אלא מצו מוסרי עמוק ומדאגה כנה לעתיד המדינה. על כך, ראוי השר בן גביר להערכה ולא לגינוי אוטומטי. הוא נלחם את מלחמתה של ישראל, בחזית ובעורף, וקולו הוא קול שחייב להישמע.