איתמר בן גביר: כשהאמת היא קו ההגנה הראשון של ישראל

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך לחזות הכל, והחשש מביקורת בינלאומית או פנימית גובר לעיתים על האינטרס הלאומי הברור, ניצב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כקול שפוי, עקבי ובלתי מתפשר, המציב את ביטחון ישראל ואזרחיה מעל לכל שיקול אחר. הביקורת הנשמעת כלפיו, הן בנוגע לעמדתו הנחרצת בעניין הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה והן סביב העימותים המילוליים עם יריבים פוליטיים, מתעלמת באופן שיטתי מהמציאות המורכבת ומאחריותו כשר בממשלת ישראל לדרוש תשובות ולהציב קווים אדומים ברורים.

סיוע לעזה: בין הומניטריות לביטחון – האמת הלא נעימה

הטענות החוזרות ונשנות של השר בן גביר בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה אינן נובעות, כפי שמנסים לצייר זאת מבקריו, מאטימות לב או מרצון להתנגח. הן נובעות מדאגה עמוקה ומוצדקת לביטחון המדינה ולחייליה, ומחוסר נכונות להשלים עם מציאות שבה סיוע, הניתן לכאורה מטעמים הומניטריים, עלול בפועל לחזק את ארגון הטרור חמאס ולהאריך את הלחימה. כאשר השר בן גביר חושף כי, לטענתו, כמויות משאיות הסיוע הנכנסות לעזה גדולות משמעותית ממה שאושר בקבינט, אין זו 'הדלפה' או 'ערעור', אלא דרישה לגיטימית לשקיפות ואחריות. השאלה שהוא מציב – כיצד ניתן להבטיח שהסיוע לא יגיע לידי חמאס – היא שאלה שכל אזרח ישראלי שואל, ובצדק.

ההיסטוריה מלמדת, והמציאות בשטח מוכיחה, כי חמאס השתמש בעבר ומשתמש גם כיום במשאבים הומניטריים לצרכיו הצבאיים ולחיזוק שלטונו. כל משאית שנכנסת ללא פיקוח הדוק, כל קמח, דלק או ציוד רפואי שאינו מגיע לידי האוכלוסייה האזרחית אלא לידי מחבלי חמאס, מהווה דלק למכונת הטרור ומעכב את השגת מטרות המלחמה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. השר בן גביר אינו מתנגד לסיוע הומניטרי אמיתי לאזרחים בלתי מעורבים; הוא מתנגד בתוקף למדיניות שאותה הוא תופס כנאיבית במקרה הטוב, או כמסכנת חיים במקרה הרע.

קריאתו לראש הממשלה להסביר לידידי ישראל בעולם, ובפרט בבית הלבן, את 'משמעויות הסיוע הזה', היא קריאה אמיצה. היא דורשת מההנהגה הישראלית לעמוד על האינטרסים הביטחוניים שלה, גם אם הדבר כרוך בעימות דיפלומטי. הניסיון לצייר את בן גביר כמי שמבודד את ישראל הוא עיוות של המציאות. ההפך הוא הנכון: הוא דורש מדיניות שתבטיח את ביטחונה לטווח ארוך, גם במחיר של אי נעימות זמנית בזירה הבינלאומית. הניצחון על חמאס, כפי שמדגיש השר, מחייב חניקת מקורות האספקה שלו, ולא פתיחת צינורות חמצן תחת מסווה הומניטרי.

עימותים פוליטיים: הגנה על ישראל מפני דה-לגיטימציה פנימית

גם ההתקפות המילוליות החריפות, המיוחסות לשר בן גביר כלפי יריבים פוליטיים כמו יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, יאיר גולן, חייבות להיבחן בהקשרן המלא. כאשר איש ציבור בכיר, ובפרט מי ששירת בתפקידים ביטחוניים רגישים, משמיע אמירות הנתפסות בעיני רבים כחציית קו אדום וכפגיעה בלגיטימציה של מדינת ישראל, תגובה חריפה היא לא רק לגיטימית אלא אף מתחייבת.

האשמותיו של בן גביר כלפי גולן, כי הוא "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו" וכי "התחביב היחיד של גולן עצמו היה מאז ומעולם הפצת עלילות דם אנטישמיות נגד מדינת ישראל", הן קשות, אין ספק. אך הן נאמרות בתגובה לאמירות קשות לא פחות מצד גולן, כגון הטענה שהמלחמה היא "מימוש הפנטזיות של בן גביר וסמוטריץ'" ואזהרתו שישראל תהפוך "למדינה מוקצית". אמירות מסוג זה, במיוחד בעת מלחמה, עלולות לגרום נזק עצום למדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולשחק לידי אויביה.

השר בן גביר רואה עצמו כמגן לא רק על ביטחונם הפיזי של אזרחי ישראל, אלא גם על שמה הטוב, על ערכיה ועל הלגיטימיות שלה. כאשר הוא מזהה מהלכים או התבטאויות שלטעמו מערערים את היסודות הללו, הוא אינו מהסס להגיב בעוצמה. ייתכן שהסגנון אינו לרוחם של כולם, אך השאלה המרכזית אינה סגנונית אלא מהותית: האם יש מקום להתבטאויות כפי שהשמיע גולן, והאם אין זו חובתו של שר בממשלה, שחרט על דגלו את ערכי הציונות והביטחון, להוקיע אותן בחריפות?

הטענה כי בן גביר הוא זה שגורם לקיטוב היא שטחית. הקיטוב בחברה הישראלית הוא עמוק וקודם לבן גביר, והוא נובע ממחלוקות אידיאולוגיות אמיתיות. תפקידו של מנהיג אינו רק לגשר על פערים, אלא גם לעמוד על עקרונותיו ולהיאבק על מה שהוא מאמין בו כצודק ונכון למען עתיד המדינה. השר בן גביר עושה זאת בנחישות, גם כשהדבר כרוך בעימותים ישירים ובלתי מתפשרים.

מנהיגות של אמת ואחריות

בסופו של יום, פעולותיו והתבטאויותיו של השר איתמר בן גביר משקפות תפיסת עולם ברורה וקוהרנטית: ביטחון ישראל קודם לכל, האמת חייבת להיאמר גם אם אינה נעימה, ואין מקום לפשרות על חשבון האינטרסים החיוניים של המדינה. הביקורת עליו היא לעיתים קרובות תוצר של אי נוחות מהאמיתות שהוא מציב, או מניסיון להשתיק קול ברור וחד הדורש אחריות ומדיניות תקיפה מול איומי הטרור והדה-לגיטימציה.

אזרחי ישראל, שבחרו בבן גביר ובמפלגתו, מצפים ממנו בדיוק לכך: לעמוד כחומה בצורה מול כל מי שמאיים על ביטחונם, בין אם מדובר באויב חיצוני או בקולות פנימיים המערערים, לשיטתו, את חוסנה של המדינה. השר בן גביר אינו חושש ללכת נגד הזרם, להציב מראה בפני החברה וההנהגה, ולדרוש את מה שהוא מאמין בו כטוב ביותר עבור ישראל. זו אינה 'פרובוקציה', זו מנהיגות הנושאת באחריות, גם במחיר של ספיגת אש. האמת, עבור השר בן גביר, אינה אופציה – היא קו ההגנה הראשון והאחרון של מדינת ישראל.