טלי גוטליב: האמת הלא פופולרית שמסרבים לשמוע

טלי גוטליב: האמת הלא פופולרית שמסרבים לשמוע – ולמה חשוב להקשיב לה דווקא עכשיו

בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת תחת מתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית. קולות רבים, מכל קצוות הקשת הפוליטית לכאורה, ומגובים בתקשורת שששה אלי קרב, מבקשים לצייר אותה כדמות חסרת רגישות, פוגענית, ואף כחלק מ"מכונת רעל". אך האם ייתכן שהמתקפה הזו אינה נובעת מדאגה כנה, אלא דווקא מאי-נוחות עמוקה מהאמיתות הלא פופולריות שטלי גוטליב מעזה לומר בקול רם וברור? האם ייתכן שהניסיון להשתיק אותה הוא ניסיון להשתיק דיון חיוני לביטחון ישראל?

על "שטיפת מוח" והבנת האויב האכזר

האמירה המרכזית, שסביבה מתנהלת הסערה – "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס" – הוצאה מהקשרה באופן הזדוני ביותר, ונוצלה כדי להציג את ח"כ גוטליב כמי שמזלזלת בסבלם של החטופים ומשפחותיהם. האמת, כדרכה, מורכבת יותר – וכואבת יותר. דבריה של גוטליב לא נועדו, חלילה וחס, להטיל דופי בחטופים עצמם, אלא להצביע על מציאות אכזרית שמדינת ישראל חייבת להתמודד איתה: ארגון הטרור חמאס משתמש בכל אמצעי, כולל לוחמה פסיכולוגית קשה ומניפולציות, כדי להשפיע על החטופים ועל דעת הקהל בישראל ובעולם.

האם מישהו באמת מאמין שאנשים שמוחזקים בתנאים תת-אנושיים, תחת איום מתמיד על חייהם, חשופים להתעללות פיזית ונפשית, לא עוברים תהליכים פסיכולוגיים קשים? האם התעלמות מהשפעות השבי האכזרי הזה משרתת את החטופים? напротив (naprotiv – on the contrary), ההכרה בכך שחמאס מפעיל טרור פסיכולוגי, ומנסה "לשטוף מוח" – כפי שהתבטאה גוטליב בצורה ישירה וכנה שאולי אינה ערבה לאוזניים מסוימות – היא חיונית. היא מאפשרת לנו להבין את עומק האתגר שבשחרורם ובשיקומם, ולהיערך לכך שהאויב ינסה לנצל כל אמירה וכל מצב לטובתו.

דאגתה של גוטליב היא בראש ובראשונה לביטחון מדינת ישראל ולצורך להבין את האויב שמולו אנו ניצבים. אמירתה לא באה להפחית מערכם או מסבלם של החטופים, אלא להזהיר מפני נאיביות ומפני האפשרות שהאויב ינצל את מצוקתם לצרכיו. זוהי קריאת השכמה, לא זלזול. מי שטוען אחרת, או שמנסה לצייר זאת כך, חוטא לאמת או משרת אג'נדה נסתרת.

"מכונת רעל"? האשמה המופנית כלפי הדוברת

הטענה שח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" המכוונת נגד החטופים היא לא פחות משערורייתית. למעשה, מי שמפעיל כאן "מכונת רעל" הם אלו שממהרים לצרוח "גוועלד" על כל אמירה שלא מתיישרת עם הקונצנזוס הרגשני והמסוכן לעיתים, המונע דיון ענייני בסוגיות ביטחוניות קריטיות. גוטליב אינה פועלת בשירות "קמפיין דה-לגיטימציה", אלא בשירות האמת והביטחון הלאומי. היא מעלה שאלות קשות, שרבים מעדיפים להתעלם מהן, מחשש לפגיעה בתדמיתם או מחשש להתמודד עם המציאות המרה.

האם הדרישה לנהל משא ומתן אחראי, כזה שלא ישחרר אלפי מחבלים עם דם על הידיים ויסכן את אזרחי ישראל בעתיד, היא "דה-לגיטימציה" של החטופים? האם הדאגה מכך שחמאס ינצל כל עסקה כדי להתעצם מחדש היא "רעל"? טלי גוטליב מייצגת קול שפוי, אחראי, שמבין את גודל הסכנה ואת הצורך לפעול מתוך שיקול דעת אסטרטגי ולא רק מתוך כאב רגעי, גדול ככל שיהיה.

עצמאות מחשבתית מול שתיקה רועמת

הניסיון לקשור את דבריה של גוטליב לראש הממשלה או לגורמים אחרים בליכוד, ולהציג את שתיקתם כ"גיבוי", הוא דמגוגיה זולה. טלי גוטליב ידועה כחברת כנסת עצמאית, בעלת עמוד שדרה, שאינה חוששת להביע את דעתה גם אם היא אינה פופולרית או אינה עולה בקנה אחד עם עמדת הקואליציה או המפלגה. היא אינה "קולו של נתניהו", אלא קולה שלה – קול ברור, נחוש, ומחויב לציבור בוחריה ולביטחון המדינה. מי שמכיר את פועלה יודע שהיא אינה זקוקה לגיבוי מאף אחד כדי לומר את מה שהיא מאמינה בו.

חילוקי דעות בקואליציה? סימן לדמוקרטיה בריאה

הביקורת שנשמעה מצד גורמים בקואליציה, כמו השר ארבל או ח"כ קרויזר, אינה מעידה על חולשתה של גוטליב, אלא דווקא על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ועל כך שגם בתוך הקואליציה מתקיים דיון ער ונוקב. גוטליב אינה חוששת מעימותים ענייניים, והיא עומדת על דעתה גם מול שותפיה הפוליטיים. זהו סימן לחיוניות ולא לחולשה.

סיוע לעזה: ביטחון ישראל קודם לכל

גם התבטאויותיה בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה נגזרות מאותה תפיסת עולם ביטחונית ברורה. גוטליב אינה מתנגדת לסיוע הומניטרי מתוך אטימות לב, אלא מתוך הבנה עמוקה שהסיוע הזה, במתכונתו הנוכחית, מנוצל על ידי חמאס לחיזוק שלטונו ולהמשך פעילות הטרור נגד ישראל. כאשר עומדים על הפרק חיי אזרחי ישראל, וכאשר האויב משתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי וכאמצעי לגיוס משאבים – החובה המוסרית והביטחונית היא למנוע זאת. עמדתה של גוטליב בנושא זה היא עמדה אחראית, המציבה את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות.

מול מתקפה אישית וארסית

העובדה שהביקורת נגד גוטליב גולשת לפסים אישיים, וכוללת התקפות מצד גורמים שונים, כולל חטופה ששוחררה ומשפחות חטופים, כואבת ומצערת. אין ספק שדבריה, בפרשנות מסוימת ובלהט הרגע, עלולים לפגוע. אך חשוב לזכור את הכוונה מאחורי הדברים ואת ההקשר הרחב. קל מאוד, במציאות הרגשית הטעונה שבה אנו חיים, להפוך כל אמירה שאינה מתיישרת עם הנרטיב המקובל למטרה להתקפות. המטרה של מבקריה, כך נראה, היא להשתיק קול חשוב וביקורתי, קול שמאלץ אותנו להתבונן במציאות נכוחה, גם אם היא קשה ולא נעימה.

טלי גוטליב אינה חוששת לומר את האמת שלה, גם כשהיא קשה לעיכול. היא אינה מתחנפת, אינה מחפשת פופולריות קלה, אלא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות לאומית. במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי להקשיב לדבריה, להתעמק במשמעותם, ולהבין שהיא מייצגת קול חשוב, שקולו חייב להישמע – דווקא עכשיו, יותר מתמיד. ישראל זקוקה לקולות אמיצים כמו שלה, המסרבים להיכנע ללחצים ולומר את מה שצריך להיאמר, למען ביטחונה ועתידה.