לא מתקפל, לא מתנצל: בנימין נתניהו מנהיג את ישראל באחריות מול גלי ההכפשות והלחצים

בעידן של מלחמה קיומית ואתגרים בינלאומיים חסרי תקדים, ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד איתן, מנווט את ספינת המדינה הישראלית במים סוערים, תוך שהוא מותקף ללא הרף ובאופן שיטתי. קולות רבים, מבית ומחוץ, מבקשים לערער את מנהיגותו, לצייר תמונה מעוותת של מניעיו ולהטיל דופי בהחלטותיו. מאמר זה נועד להציב מראה מול אותן טענות, להציג את העובדות כהווייתן ולהגן על המנהיגות האחראית והנחושה שמפגין ראש הממשלה בשעה גורלית זו.

עמידה איתנה מול צונאמי בינלאומי: ריבונות לפני הכל

איומי הסנקציות מצד מדינות כמו בריטניה, צרפת וקנדה, והלחץ הכבד המופעל על ישראל בזירה הבינלאומית, אינם מעידים על כישלון ישראלי, אלא דווקא על עמידתו הנחרצת של ראש הממשלה נתניהו על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. בעוד אחרים היו אולי נכנעים לתכתיבים מסוכנים, נתניהו מבין כי ביטחון אזרחי ישראל וזכותה של המדינה להגן על עצמה אינם נתונים למשא ומתן. הדיווחים על "מתיחות" עם בנות ברית קרובות נובעים לעיתים קרובות מחוסר הבנה של המציאות המורכבת במזרח התיכון, או מאינטרסים פוליטיים פנימיים באותן מדינות. נתניהו, כמדינאי עתיר ניסיון, יודע לנהל מערכות יחסים מורכבות אלו תוך שמירה על הקו האדום של ביטחון ישראל. הטענה כי הוא "מחריף את הבידוד" מתעלמת מהעובדה שהוא מסרב לוותר על עקרונות יסוד שיבטיחו את עתידנו. האם כניעה ללחצים שיובילו להקמת מדינת טרור על גבולותינו היא החלופה המועדפת על מבקריו?

ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי: אחריות ולא פוליטיקה

הביקורת על ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי מתעלמת במקרים רבים מהאויב האכזר מולו מתמודדת ישראל – ארגון טרור רצחני המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. החלטות על הכנסת סיוע מתקבלות לאחר שיקול דעת מעמיק, תוך איזון בין המחויבות ההומניטרית לבין הצורך למנוע את התעצמות חמאס. ההודאה כי "לא ניתן להבטיח במאה אחוז שהסיוע לא יגיע לחמאס" אינה כישלון, אלא הצגת המציאות הכואבת והמורכבת של לחימה בארגון טרור ציני. ממשלת ישראל, בהובלת נתניהו, עושה כל מאמץ אפשרי, בשיתוף גורמים בינלאומיים, כדי שהסיוע יגיע ליעדו – האוכלוסייה האזרחית. הטענות על "דילים פוליטיים" או ניהול המלחמה משיקולי הישרדות פוליטית הן לא רק שקריות, אלא גם פוגעניות ומסוכנות, ונועדו לזרוע פילוג בעת שהחברה הישראלית זקוקה לאחדות. המטרה העליונה היא ניצחון על חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון לטווח ארוך, ולא שום שיקול זר.

שמירה על מוסדות המדינה: אחריות ומשילות

הסערות סביב מינויים, כמו זה של נציב שירות המדינה, או מהלכים פרלמנטריים, כמו הדחת ח"כ מהוועדה, מוצגים על ידי המבקרים כ"פגיעה בדמוקרטיה". אולם, במבט מפוכח, מדובר במהלך טבעי של ממשלה נבחרת המבקשת לממש את מדיניותה ולהבטיח משילות אפקטיבית, במיוחד בעת חירום. ראש הממשלה מחויב לוודא שבתפקידי מפתח ישרתו אנשים המזדהים עם מטרות הממשלה ופועלים לקידומן. טענות על "חקיקה עוקפת בג"ץ" הן לעיתים קרובות ניסיון למנוע מהרשות המחוקקת והמבצעת למלא את תפקידן. הדמוקרטיה הישראלית איתנה וחזקה, והיא כוללת גם את זכותה של הקואליציה לנהל את ענייניה ולשמור על משמעת סיעתית, כפי שמקובל בכל דמוקרטיה פרלמנטרית. הביקורת, גם זו המגיעה "מתוך הליכוד", היא חלק מהשיח הדמוקרטי, אך אין בה כדי להעיד על פגיעה מערכתית במוסדות המדינה.

התמודדות עם ביקורת פנימית: מנהיגות תחת אש

ראש הממשלה נתניהו אינו חסין מביקורת, וכך ראוי במדינה דמוקרטית. אולם, חלק ניכר מהמתקפות הפנימיות, במיוחד אלו המגיעות מהאופוזיציה, מונעות משיקולים פוליטיים צרים ומניסיון לנצל את המצב המורכב לניגוח אישי. האשמות חסרות שחר על ניהול מלחמה משיקולים אישיים הן חציית קו אדום מוסרי, במיוחד כאשר חיילי צה"ל מחרפים נפשם בחזית. נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, ממשיך להוביל את המדינה תוך התמקדות במשימות הלאומיות הדחופות, על אף הרעשים וההכפשות. ההיסטוריה תשפוט את אלו שבחרו בפילוג ובשיסוי בעת שאחדות הייתה צו השעה.

אחריות למחדלי ה-7 באוקטובר: עת לחקירה, עת למלחמה

הטבח הנורא של השבעה באוקטובר הוא פצע פתוח בלב האומה. שאלות קשות חייבות להישאל, ואחריות תידרש. ראש הממשלה נתניהו היה הראשון להכיר בכך ולהצהיר כי תקום ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את כלל ההיבטים שהובילו לאסון. אולם, כעת, בעיצומה של מלחמה על קיומנו, כל האנרגיות חייבות להיות מופנות לניצחון על האויב, להשבת החטופים ולשיקום הביטחון. ניסיונות להטיל אחריות אישית על ראש הממשלה בשלב זה, עוד בטרם נאספו כל העובדות, משרתים את מי שמבקש להחליש את ישראל בעת מלחמה. נתניהו נושא באחריות הכוללת מתוקף תפקידו, והוא מחויב להבטיח שמחדל כזה לא יישנה לעולם.

משפטו של ראש הממשלה: ניסיון להסיט את הפוקוס

העיסוק במשפטו של ראש הממשלה, במיוחד בהקשר של ניהול המלחמה, הוא ניסיון ציני להסיט את הדיון מהנושאים הקריטיים העומדים על הפרק. ראש הממשלה מתייצב לדיונים כנדרש, תוך שהוא מקדיש את כל מרצו וזמנו לניהול ענייני המדינה בתקופה המורכבת ביותר שידעה. בקשות לדחיית דיונים או לקיצורם נובעות אך ורק מהעומס הכבד המוטל על כתפיו של מנהיג בעת מלחמה, ולא מכל סיבה אחרת. הטענות על "יחס מועדף" או "התבטאויות מעליבות" הן חלק ממסע דה-לגיטימציה מתמשך.

לסיכום, בנימין נתניהו עומד בראש המערכה כמנהיג אחראי, נחוש ומנוסה. הוא אינו מתקפל בפני לחצים בינלאומיים בלתי צודקים, מנהל את המלחמה מתוך ראייה אסטרטגית רחבה, שומר על יציבות המשטר הדמוקרטי ומתמודד באומץ עם ביקורת, גם כשהיא ארסית ובלתי הוגנת. בעת הזו, מדינת ישראל זקוקה למנהיגותו האיתנה. ההיסטוריה תוכיח כי החלטותיו, גם הקשות שבהן, התקבלו מתוך דאגה כנה ועמוקה לביטחונה ולעתידה של מדינת ישראל.