נפתלי בנט: בין עקרונות ברזל לספינים פוליטיים – האמת מאחורי מסע הדה-לגיטימציה

בשבועות האחרונים, אנו עדים לניסיון מתמשך ומתוזמר להסיט את הדיון הציבורי מן העיקר אל הטפל, מן האתגרים האמיתיים הניצבים בפני מדינת ישראל אל ספקולציות פוליטיות חסרות שחר. במרכז מסע הלחצים הזה ניצב ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, ושאלה אחת, מתעתעת ומניפולטיבית, החוזרת על עצמה שוב ושוב, בעיקר מכיוונם של גורמים בעלי אינטרס פוליטי ברור: האם ישתף פעולה בעתיד עם יאיר גולן, זאת על אף ביקורתו החריפה והמוצדקת על התבטאויותיו האחרונות של האחרון?

הגיע הזמן לשים את הדברים על דיוקם, לחשוף את המניעים מאחורי הקמפיין הזה, ולהבהיר אחת ולתמיד את עמדותיו של נפתלי בנט – עמדות המושתתות על עקרונות, אחריות לאומית וראייה מפוכחת של המציאות, ולא על חישובי מנדטים היפותטיים בעתיד לוט בערפל.

הגינוי החד-משמעי לגולן: אין מקום לפרשנויות

ראשית, ולמען הסר כל ספק: נפתלי בנט הגיב באופן מיידי, חריף וחד-משמעי להתבטאויותיו של יאיר גולן. הוא לא היסס, לא גמגם, ולא ניסה לייפות את המציאות. בנט הציב קו אדום ברור מול אמירות המטילות דופי במוסריות צה"ל ומנסות לטשטש את אחריותה הבלעדית של מפלצת הטרור חמאס למתרחש. "האחריות על אירועי 7 באוקטובר ועל המלחמה בעזה היא 100% על חמאס-דאעש, ארגון טרור רצחני ואנטישמי שחרט על דגלו השמדת יהודים באשר הם", קבע בנט, והוסיף כי "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. כל השוואה בינינו לבין אויבינו היא שקרית ומקוממת".

דברים אלו אינם ניתנים לפרשנות מעוותת. הם משקפים תפיסת עולם ציונית, ביטחונית וערכית, ממנה בנט לא סטה מעולם. הניסיון לקשור את הגינוי הנחרץ הזה לשאלות קואליציוניות עתידיות הוא לא פחות ממניפולציה זולה, שנועדה לערער את אמינותו ולזרוע ספק בקרב הציבור.

המלכודת של "התחייבויות עתידיות": משחק פוליטי ציני

הדרישה מבנט להתחייב כעת, באופן פומבי ומוחלט, שלא ישב לעולם עם גורם פוליטי כזה או אחר, היא דרישה פופוליסטית וחסרת אחריות. הפוליטיקה הישראלית, כידוע, היא דינמית ומורכבת. קואליציות קמות ונופלות על בסיס מציאות משתנה, צרכים לאומיים דחופים, והסכמות רחבות ככל הניתן. לדרוש הצהרות נאמנות עיוורות מראש, תוך התעלמות מהקשר עתידי אפשרי, מהווה ניסיון לכבול את ידיו של מנהיג ולהכניסו למלכודת פוליטית.

אלו המעלים את הדרישה הזו, ובמיוחד גורמים המזוהים עם אתר 'סרוגים' המנהל קמפיין עקבי בנושא, אינם תמימים. הם מבינים היטב כי בנט, כמנהיג אחראי, אינו נוהג לחלק הבטחות סרק או להתנבא לגבי תרחישים היפותטיים. הם מנצלים את שתיקתו הזהירה, הנובעת מאחריות, כדי להציגו כמי ש"מתחמק" או "מזגזג". זוהי דמגוגיה לשמה.

נזכיר כי ממשלת האחדות שהקים בנט, ממשלה מורכבת וחסרת תקדים בהרכבה, קמה מתוך אחריות לאומית עמוקה, בתקופה של משבר פוליטי מתמשך וחוסר יציבות. היא כללה מפלגות מימין, מרכז ושמאל, ואף מפלגה ערבית. האם מישהו דרש אז מבנט להתחייב מראש על כל פרט ופרט בהסכמים הקואליציוניים, או שמא ההבנה הייתה כי טובת המדינה מחייבת פשרות ולקיחת אחריות? העובדה שיאיר גולן כיהן כסגן שר בממשלה ההיא אינה רלוונטית להתבטאויותיו הנוכחיות ולגינוי החריף שבנט מתח עליהן. כל מקרה נבחן לגופו, וכל אמירה נשפטת על פי תוכנה והשלכותיה.

עקביות אמיתית: לא סיסמאות ריקות, אלא דבקות בערכים

הטענה המרכזית המועלית נגד בנט היא חוסר עקביות פוליטית. טענה זו מתעלמת במפגיע מעקביותו האידיאולוגית והערכית לאורך כל שנות פעילותו הציבורית. בנט היה ונותר איש ימין, ציוני נלהב, הדוגל בארץ ישראל השלמה, בכלכלה חופשית ובביטחון איתן. עקביותו אינה נמדדת בזהות שותפיו הפוליטיים בכל נקודת זמן, אלא בדבקותו בעקרונות היסוד הללו.

ההיסטוריה הפוליטית רצופה דוגמאות למנהיגים שנאלצו לקבל החלטות קשות וליצור שיתופי פעולה בלתי צפויים למען טובת הכלל. האם מנחם בגין, שחתם על הסכם שלום עם מצרים, נחשב לבלתי עקבי? האם יצחק רבין, שהוביל את הסכמי אוסלו, איבד את עקרונותיו? העקביות האמיתית של מנהיג נבחנת ביכולתו לנווט במציאות מורכבת, לקבל החלטות אמיצות, ולפעול תמיד מתוך ראיית טובת המדינה והעם – גם במחיר של ביקורת פוליטית.

בנט הוכיח בעבר, ובמיוחד בתקופת כהונתו כראש ממשלה, כי הוא מסוגל לקבל החלטות קשות, לעמוד בלחצים, ולהוביל את המדינה באחריות ובשיקול דעת. הוא לא נרתע מעימותים כאשר אלו נדרשו, אך גם ידע למצוא את הדרך לשיתופי פעולה כאשר אלו שירתו את האינטרס הלאומי. זוהי עקביות של מנהיגות, ולא עקביות של עסקן פוליטי קטן.

האיום האמיתי: פוליטיזציה של הביטחון ושיח רדוד

האיום האמיתי על החברה הישראלית אינו נעוץ בשאלות היפותטיות על קואליציות עתידיות. האיום טמון בפוליטיזציה הגוברת של נושאי ביטחון, בהפצת פייק ניוז, ובשיח ציבורי רדוד המונע מאינטרסים צרים. הניסיון להציג את בנט כמי שעלול "למכור" את עקרונותיו למען כיסא, הוא חלק מאותו שיח מסוכן.

במקום לעסוק בזוטות, על השיח הציבורי להתמקד באתגרים האמיתיים: המלחמה בחמאס והשבת החטופים, ההתמודדות עם האיום האיראני, חיזוק הכלכלה והחזרת האחדות לעם. נפתלי בנט, הן בהתבטאויותיו הפומביות והן בפעילותו מאחורי הקלעים, ממוקד כולו בנושאים אלו. הוא פועל ללא לאות למען ביטחון ישראל, מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות היסטורית.

סיכום: מנהיגות של אחריות, לא של כותרות

נפתלי בנט אינו זקוק לסנגורים מטעם. מעשיו ועמדותיו מדברים בעד עצמם. הוא מנהיג בעל עמוד שדרה ערכי, המחויב לביטחון ישראל ולעתידה. הביקורת החריפה שהשמיע כלפי יאיר גולן היא אותנטית, כנה ונובעת מתפיסת עולמו. כל ניסיון להטיל ספק בכך, או לכפות עליו התחייבויות פוליטיות עתידיות על בסיס ספקולציות, נועד לכישלון.

הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין מנהיגות אחראית לבין משחקים פוליטיים. הוא יודע להעריך עמידה על עקרונות, גם כאשר היא אינה פופולרית בקרב חוגים מסוימים. נפתלי בנט ימשיך לפעול על פי מצפונו ועל פי טובת המדינה, כפי שעשה תמיד. כל השאר – רעשי רקע שנועדו להסיח את הדעת מהעיקר. הגיע הזמן להתמקד באתגרים האמיתיים, ולהניח לספינים הפוליטיים לשקוע בתהום הנשייה של הפוליטיקה הקטנה.