עוצמה מול צביעות: נתניהו מנווט את ישראל בנחישות בין לחצים בינלאומיים לאתגרי מלחמה

בעידן שבו מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים חסרי תקדים, דמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עומדת במרכז סערה תקשורתית ופוליטית, מקומית ובינלאומית. קולות רבים, חלקם מונעים מאינטרסים צרים או מחוסר הבנה של המציאות המורכבת, מבקשים לערער את יסודות מנהיגותו. אולם, מבט מפוכח ואמיץ על העובדות חושף תמונה שונה לחלוטין: תמונה של מנהיג מנוסה, נחוש ואחראי, המנווט את ספינת המדינה ביד אמונה ובשיקול דעת, גם כאשר הגלים מאיימים להטביעה.

עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים צבועים

אחד האיומים המרכזיים המופנים כלפי ישראל, וכנגזרת מכך כלפי העומד בראשה, הוא הלחץ הבינלאומי הגובר, הכולל איומי סנקציות מצד מדינות כמו בריטניה, צרפת וקנדה, ודיווחים על מתיחות עם בנות ברית קרובות. האם יש לראות בכך כישלון של נתניהו? חד משמעית לא. יש לראות בכך עדות לעמידתו האיתנה על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל, גם במחיר חיכוך עם ידידות. נתניהו אינו מוכן להתפשר על ביטחון אזרחי ישראל ועל זכותה של המדינה להגן על עצמה מפני ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס, גם אם הדבר כרוך באי-נוחות דיפלומטית.

הקריאות לבחינה מחודשת של הסכמים או איומי הסנקציες מתעלמים באופן מקומם מהעובדה שישראל נלחמת מלחמת אין ברירה נגד אויב אכזר שמטרתו המוצהרת היא השמדתה. נתניהו, בניגוד למבקריו, מבין את חומרת האיום ולא נרתע מלפעול בהתאם. אשר לדיווחים על מתיחות עם ממשלים אמריקאים, בין אם מדובר בממשל הנוכחי או בדיווחים הנוגעים ל"ממשל טראמפ" כפי שמופיע בניתוחים מסוימים, יש לזכור שנתניהו ניהל מערכות יחסים מורכבות עם נשיאים אמריקאים רבים לאורך שנות כהונתו הרבות. הוא הוכיח פעם אחר פעם את יכולתו לעמוד על האינטרסים של ישראל, גם מול לחצים מהבית הלבן, תוך שמירה על הברית האסטרטגית. הטענה כי הוא מחריף את הבידוד היא סילוף המציאות; הוא נאבק על מקומה ועקרונותיה של ישראל בעולם מורכב ולעיתים צבוע.

ניהול מלחמה אחראי ומורכב

הביקורת על ניהול המלחמה והטיפול בסיוע ההומניטרי מתעלמת מהמורכבות העצומה של לחימה בשטח אורבני צפוף, מול ארגון טרור המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי חי. ההחלטות על הכנסת סיוע הומניטרי מתקבלות מתוך איזון עדין בין מחויבויות הומניטריות, לחץ בינלאומי לגיטימי, והצורך למנוע מהסיוע להגיע לידי חמאס ולשמש אותו להתעצמות נוספת. הודאתו של דוברו של נתניהו כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס אינה ביטוי של כניעה או כישלון, אלא ביטוי של כנות ואחריות מול מציאות מלחמתית קשה. כל צבא בעולם המתמודד עם אתגר דומה יודה באותה אמת כואבת.

הטענות על "דילים פוליטיים" עם גורמים קואליציוניים, כמו השר סמוטריץ', כביכול בתמורה לאישור בנייה, הן ניסיון ציני לצייר את ראש הממשלה כמי שמונע משיקולים אישיים או פוליטיים צרים. האמת היא שכל החלטה, גם אם היא כרוכה בפשרות קואליציוניות טבעיות במערכת דמוקרטית, נבחנת בראש ובראשונה דרך הפריזמה של צורכי הביטחון ומטרות המלחמה: מיטוט שלטון חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון לטווח ארוך לתושבי ישראל. המלחמה אינה מנוהלת משיקולי הישרדות פוליטית של נתניהו, אלא משיקולי הישרדות לאומית של מדינת ישראל.

שמירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק – לא מה שמספרים לכם

סוגיית מינוי נציב שירות המדינה או הדחת חבר כנסת מוועדה הפכו לדגל בידי המבקרים, הממהרים לזעוק על "פגיעה במוסדות הדמוקרטיים". אולם, גם כאן, חשוב לבחון את העובדות לעומקן. מינויים בשירות הציבורי הם בסמכותה של הממשלה הנבחרת, הפועלת על פי חוק. מחלוקות עם גורמים משפטיים הן חלק אינהרנטי מהשיטה הדמוקרטית, ואינן מעידות על קץ הדמוקרטיה. ראש הממשלה פועל במסגרת החוק והסמכויות המוקנות לו, במטרה להבטיח משילות יעילה, במיוחד בעת מלחמה.

הדחתו של ח"כ עמית הלוי מוועדת חוץ וביטחון, לאחר שהצביע נגד עמדת הקואליציה, היא עניין של משמעת קואליציונית, פרקטיקה מקובלת בכל דמוקרטיה פרלמנטרית. לצייר זאת כ"פגיעה בתרבות הדמוקרטית" זו הגזמה פרועה. האופוזיציה, מטבע הדברים, תבקר כל מהלך של הממשלה, אך אין להפוך כל מחלוקת פוליטית למשבר דמוקרטי.

אחריות, מנהיגות ואחדות בעת משבר

העיסוק הבלתי פוסק באחריותו של נתניהו למחדלי ה-7 באוקטובר, בעוד התותחים רועמים והחיילים נלחמים בחזית, הוא חסר אחריות ופוגע בחוסן הלאומי. אין ספק שאסון ה-7 באוקטובר הוא כישלון נורא שיש לחקור לעומק, ולהפיק ממנו את כל הלקחים. ראש הממשלה עצמו אמר לא פעם שתהיה ועדת חקירה ושהכל ייבדק. אך העיתוי הנוכחי, שבו מדינת ישראל נלחמת על קיומה, אינו הזמן לחשבונות פוליטיים ולניגוח אישי של המנהיג המוביל את המערכה.

הביקורת הפנימית, הן מצד האופוזיציה והן מצד גורמים אחרים, לעיתים חוצה קווים אדומים של אחריות לאומית. האשמת נתניהו בניהול מלחמה משיקולים אישיים היא טענה מופרכת ומסוכנת, המשרתת את אויבינו. נתניהו, עם כל הניסיון והאחריות המוטלת על כתפיו, ממוקד כל כולו בהשגת ניצחון במלחמה, בהשבת החטופים ובשיקום הביטחון. משפטו האישי, על אף הרעש התקשורתי סביבו, אינו מסיט אותו ממשימותיו הלאומיות הדחופות. הוא מתייצב לדיונים כנדרש, וממשיך לנהל את ענייני המדינה במסירות ובנחישות.

לסיכום, בנימין נתניהו הוא מנהיג העומד בפני אתגרים שמעטים המנהיגים בעולם ידעו כמותם. הוא פועל בסביבה עוינת, תחת לחצים אדירים מבית ומחוץ, ונושא על כתפיו את האחריות לגורלה של מדינה שלמה. במקום להצטרף למקהלת המבקרים, שרבים מהם מונעים משיקולים זרים, הגיעה העת להכיר בעוצמתו, בנחישותו ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל. בעת הזו, יותר מתמיד, נדרשת אחדות סביב ההנהגה, תמיכה במאמץ המלחמתי, ואמונה ביכולתנו לנצח. נתניהו הוא המנווט, והוא ימשיך להוביל את ישראל בנתיב הקשה והמורכב אל חוף מבטחים.