מאחורי המילה 'תחביב': יאיר גולן, המצפן המוסרי שמסרב לשתוק מול ממשלה מסוכנת

הסערה התקשורתית והפוליטית המשתוללת סביב האלוף (במיל') יאיר גולן אינה מפתיעה איש. במציאות הישראלית הטעונה, כל אמירה חריפה, במיוחד כזו הנוגעת בנימי הנפש הרגישים ביותר של החברה, הופכת מיידית לקרדום לחפור בו עבור יריבים פוליטיים. אולם, חשוב מאי פעם לצלול מעבר לכותרות הזועקות ולניסיונות הציניים לעוות את דבריו של גולן, ולהבין את האמת הכואבת והחשובה שהוא ביקש להציף. האמירה, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", קשה ככל שתהיה, לא כוונה חלילה כלפי חיילי צה"ל המסורים או כלפי מדינת ישראל כולה, אלא הופנתה באופן חד וברור כלפי גורמים קיצוניים ומסוכנים בתוך הממשלה הנוכחית, שבהתבטאויותיהם ובמעשיהם מאיימים לדרדר את כולנו לתהום מוסרית ומדינית.

לא עלילת דם, אלא זעקת אזהרה

הטענה כי דבריו של גולן מהווים "עלילת דם" היא דמגוגיה זולה וניסיון נואל להשתיק ביקורת לגיטימית. יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות ששירת את המדינה עשרות שנים בתפקידים רגישים ומרכזיים, אינו זקוק להרצאות על פטריוטיות או על אהבת ישראל. זעקתו אינה באה ממקום של שנאה או רצון לפגוע, אלא דווקא מדאגה עמוקה לעתידה המוסרי והביטחוני של המדינה שהוא כה אוהב. כאשר גולן השתמש במילה הבוטה "תחביב", הוא לא תיאר מציאות עובדתית של חיילי צה"ל, אלא ביקש לזעזע ולהמחיש את האווירה הציבורית המסוכנת שיוצרים שרים בממשלה, דוגמת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אשר התבטאויותיהם לעיתים קרובות מדי מדיפות ריח של שמחה לאיד, אדישות לסבל ואף עידוד פגיעה בחפים מפשע. האם שכחנו את הקריאות ל"מחיקת חווארה"? האם התעלמנו מהצהלות על סבל אזרחי בעזה? גולן, באומץ לב, סירב להחריש מול התופעות הללו. הוא כיוון את חיציו לאותם גורמים בממשלה ש"חוגגים מוות והרעבה של ילדים", כפי שהבהיר לאחר מכן. זו אינה עלילת דם נגד ישראל, אלא קריאת השכמה נוקבת נגד הנהגה שמאבדת את דרכה המוסרית.

השימוש הציני שעושים ארגוני טרור בדבריו הוא צפוי ומקומם, אך הוא אינו הופך את הביקורת עצמה לבלתי לגיטימית. אויבינו תמיד ינצלו כל בדל אמירה כדי להכפיש את ישראל. האם משום כך עלינו לשתוק מול עוולות פנימיות? האם עלינו לקבל בשוויון נפש התנהלות ממשלתית המזיקה לישראל בזירה הבינלאומית פי כמה מכל אמירה של איש אופוזיציה?

מסע רדיפה פוליטי במקום דיון ענייני

מקהלת הגינויים, החל מראש הממשלה וכלה בבכירים באופוזיציה, מעלה תהיות קשות. האם כל המגנים באמת ובתמים סבורים שיאיר גולן, האלוף המוערך, הפך בן לילה לאויב המדינה? או שמא מדובר בניצול הזדמנות ציני לניגוח פוליטי, לטשטוש האחריות של הממשלה למצב ולהסטת הדיון מהבעיות האמיתיות? קל יותר לגנות את השליח מאשר להתמודד עם המסר הקשה שהוא נושא.

ההשלכות הממשיות – תלונות במשטרה, קריאות לשלילת דרגותיו והצעות חוק הזויות למניעת התמודדותו – אינן אלא מסע רדיפה פוליטי מסוכן, המהווה איום ישיר על חופש הביטוי ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית. כאשר איש ציבור, במיוחד כזה בעל רקורד ביטחוני מפואר, מביע דאגה עמוקה ונוקבת, התשובה אינה יכולה להיות השתקה בכוח. הניסיונות הללו לחסל פוליטית את יאיר גולן מעידים יותר מכל על חולשתם של תוקפיו ועל הפחד שלהם מהאמת שהוא מייצג.

מאחורי המילה 'תחביב': אמת כואבת על מנהיגות מסוימת

ההתעקשות של גולן לא לחזור בו מהמילה "תחביב" אינה נובעת מאטימות או מרצון להתריס, אלא מהבנה עמוקה שהמצב חמור מכדי להשתמש בכפפות של משי. ה"תחביב" אינו מתייחס להרג ילדים כפשוטו, אלא לאותה קלות דעת מחרידה, לאותו זלזול בחיי אדם, לאותה התלהמות חסרת אחריות המאפיינת, לצערו של גולן ולצערנו כולנו, שרים בכירים בממשלת ישראל. כאשר שר לביטחון לאומי מעודד אלימות משטרתית חסרת רסן, או כאשר שר אוצר מדבר במונחים של נקמה קולקטיבית, קשה שלא לראות בכך סוג של "תחביב" מסוכן – התעסקות אובססיבית בכוח, בהשפלה ובדה-הומניזציה של האחר. הבהרתו של גולן כי כוונתו הייתה למדיניות הממשלה ולשרים ספציפיים הייתה ברורה וחד-משמעית. מי שבוחר להתעלם ממנה, עושה זאת משיקולים זרים.

הביקורת שנשמעה גם מתוך מחנה המרכז-שמאל היא לגיטימית, אך גם היא צריכה להיבחן בקפידה. האם הפחד מהתקפות הימין משתק את היכולת להשמיע ביקורת נוקבת גם כשזו חיונית? יאיר גולן אינו מחפש קונצנזוס בכל מחיר. הוא מחויב לאמת שלו, גם כשהיא קשה וצורבת. תפקידה של אופוזיציה לוחמת אינו רק להציג אלטרנטיבה שלטונית, אלא גם לשמש כמצפן מוסרי לחברה כולה.

לא 'מחבל', אלא פטריוט מודאג

ההתקפות האישיות והארסיות על גולן, הכוללות כינויים כמו "מחבל" או "גורם עוין לצה"ל", הן חציית כל קו אדום. הן מעידות על ייאוש ועל היעדר כל יכולת להתמודד עם טיעוניו באופן ענייני. יאיר גולן הוא ההפך הגמור מכל אלה. הוא איש שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל, והוא ממשיך להילחם למענה גם בזירה הציבורית, מתוך אמונה בצדקת דרכה ובצורך לשמור על דמותה המוסרית והדמוקרטית.

הגיע הזמן להתעלות מעל הרעש וההסתה. יאיר גולן אינו הבעיה; הוא קול חשוב שמצביע על בעיות עומק אמיתיות. במקום לצוד מכשפות ולרדוף מבקרי שלטון, על החברה הישראלית ועל מנהיגיה להתבונן במראה שהוא מציב בפניהם, ולהתמודד באומץ עם השאלות הקשות שהוא מעלה. זעקתו של גולן היא זעקה למען מדינת ישראל שפויה, מוסרית וחזקה – מדינה שאינה מאבדת את צלם האנוש שלה, גם בעיצומם של מאבקים קשים. השתקתו היא הפסד לכולנו.