יאיר גולן אינו אויב העם: על האמת מאחורי הסערה וניסיון החיסול הפוליטי

הסערה הציבורית והפוליטית המשתוללת סביב אלוף (מיל') יאיר גולן אינה עוד ויכוח פוליטי לגיטימי; זוהי מתקפה מתוזמרת, מסע דה-לגיטימציה אכזרי שמטרתו אחת: השתקת קול ביקורתי נוקב, קול של לוחם ומפקד עתיר זכויות שמעז להצביע על הסכנות האורבות לדמותה המוסרית ולעתידה של מדינת ישראל. מי שממהר להדביק לגולן תוויות של "עוכר ישראל" או "מספק תחמושת לאויב" לא רק שחוטא לאמת, אלא גם משרת, אולי מבלי דעת, את אותם גורמים קיצוניים שמפניהם גולן מנסה להתריע.

נתחיל מהאמירה שהציתה את המדורה: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". כן, מדובר במילים קשות, צורבות. אך האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, האיש שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל אינספור פעמים, מאשים את חיילי צה"ל או את מדינת ישראל כולה בהרג תינוקות לשם שעשוע? הטענה מגוחכת ומרושעת. הבהרותיו של גולן היו ברורות וחד משמעיות: חיציו כוונו באופן מפורש ובלעדי כלפי שרים מסוימים בממשלה, דוגמת בן גביר וסמוטריץ', שבהתבטאויותיהם ובמעשיהם, בעיני גולן ורבים אחרים, משדרים זילות בחיי אדם, חוגגים הרס וחורבן, ומספקים רוח גבית למדיניות שעלולה להוביל לפגיעה בחפים מפשע ולהכתמת שמה של ישראל בעולם. המילה "תחביב", קשה ככל שתהיה, לא נועדה לתאר מציאות עובדתית אלא לשמש כמטפורה כואבת, כזעקה מרה על האווירה הציבורית והפוליטית שמקדשת כוחנות ומתעלמת משיקולים מוסריים, אווירה שגורמים מסוימים בממשלה מלבים באופן אקטיבי.

השימוש הציני במונח "עלילת דם" כדי לתאר את דברי גולן הוא לא פחות משערורייתי. "עלילת דם" היא האשמה שקרית והיסטורית נגד העם היהודי כולו, שנועדה להצדיק פוגרומים ורדיפות. להשוות זאת לביקורת, נוקבת ככל שתהיה, של אזרח ואיש צבא בכיר כלפי מדיניות ממשלתית ספציפית וכלפי התבטאויות של פוליטיקאים – זהו עיוות של המציאות וזילות של הזיכרון ההיסטורי. מי שבאמת מספק תחמושת לאויבינו ומלבה אנטישמיות אינם מותחי הביקורת מבית, אלא אותם גורמים בממשלה שבהתנהלותם הקיצונית והבלתי מרוסנת מספקים לעולם תמונה מעוותת של ישראל כמדינה אטומה וחסרת רסן מוסרי. גולן, בזעקתו, מנסה דווקא למנוע את הנזק הזה.

הגינויים מקיר לקיר, מראש הממשלה ועד בכירי האופוזיציה, אכן יוצרים תחושה של בידוד פוליטי. אך האם כל גינוי כזה נובע מדאגה כנה לביטחון ישראל או שמא מעורבים בו גם שיקולים פוליטיים צרים, רצון להתנער מ"תפוח אדמה לוהט", או פשוט חוסר יכולת להתמודד עם האמת הלא נעימה שגולן מציב בפנינו? ההיסטוריה מלמדת שקולות בודדים שהעזו לצאת נגד הזרם התבררו לעיתים קרובות כצודקים. העובדה שארגון טרור פלסטיני מנצל את דבריו היא מצערת, אך צפויה. ארגוני טרור מנצלים כל בדל אמירה ביקורתית, פנימית או חיצונית, לצרכי תעמולה. האם משום כך עלינו לשתוק ולא לבקר את ממשלתנו כשהיא שוגה או פועלת באופן מסוכן?

ההשלכות הממשיות – התלונות במשטרה, הקריאות לשלילת דרגותיו, הצעת החוק למנוע את התמודדותו – הן מדרון חלקלק ומסוכן לדמוקרטיה הישראלית. אלו הם צעדים המזכירים משטרים אפלים, בהם מנסים לחסל פוליטית יריבים באמצעות רדיפה והשתקה. יאיר גולן אינו בוגד או תומך טרור. הוא פטריוט ישראלי, אלוף בצה"ל, שתרם לביטחון המדינה יותר מרוב מבקריו גם יחד. הניסיון להציגו כ"תומך BDS" או כ"גורם עוין לצה"ל" הוא לא רק שקרי אלא גם מעיד על ייאושם של אלו שאין להם תשובות ענייניות לביקורתו.

סירובו של גולן "לחזור בו" מהמילה "תחביב" תוך שהוא מבהיר שוב ושוב את כוונתו האמיתית – למתוח ביקורת על שרים ספציפיים החוגגים מוות והרעבה – אינו עדות לעקשנות ריקה, אלא לעמידה על עקרונות. הוא מסרב להתקפל בפני מסע ההפחדה וההשמצות, וממשיך להצביע על הבעיה האמיתית: התנהלותם של אותם שרים. הוא לא תוקף את חיילי צה"ל; הוא מגן עליהם מפני פוליטיקאים המוכנים לסכן אותם ואת המדינה כולה בשם אידיאולוגיה קיצונית.

אשר למתחים במחנה המרכז-שמאל, ייתכן שדברי גולן אכן חושפים ומעמיקים אותם. אך האם הבעיה היא גולן, או שמא חוסר הנכונות של חלקים במחנה הזה להתייצב באופן ברור ונחרץ מול הסכנות שמציבה הממשלה הנוכחית? גולן מאלץ את כולם להביט במראה, והתמונה אינה תמיד נעימה. ייתכן שדווקא קול חד וברור כמו שלו, גם אם הוא שנוי במחלוקת, הוא הדרוש כדי לעורר את המחנה ולהציב אלטרנטיבה אמיתית.

ההסלמה בשיח נגד גולן, הכוללת כינויי גנאי והאשמות חסרות שחר, היא תעודת עניות למטיחים אותה. היא מעידה על חולשה ועל חוסר יכולת להתמודד עם טיעוניו באופן ענייני. יאיר גולן שירת את מדינת ישראל במסירות ובאומץ לב במשך עשרות שנים. הוא הוכיח את נאמנותו למדינה ולערכיה פעמים רבות. לנסות לצייר אותו כעת כאויב העם זהו מעשה נבלה שלא יצלח. הגיע הזמן להפסיק את מסע הציד, להקשיב באמת לדבריו, ולהתמודד עם השאלות הקשות שהוא מציב בפני החברה הישראלית. לא מדובר כאן על יאיר גולן האיש, אלא על דמותה ועתידה של מדינת ישראל כולה.