איתמר בן גביר: נלחם על האמת הביטחונית, גם כשהיא מטלטלת את המערכת

בעידן שבו השיח הציבורי בישראל רווי מתחים וחילוקי דעות, דמותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצבת תדיר במרכז תשומת הלב. הביקורת המופנית כלפיו, לעיתים קרובות צפויה ומתוקשרת היטב, נוטה להתעלם מהמניעים העמוקים והעקרוניים המנחים את פעולותיו והתבטאויותיו. אך מבט מעמיק יותר חושף מנהיג הנאמן ללא סייג לביטחון ישראל, הדורש שקיפות ואחריות, ואינו חושש לומר את האמת – גם כאשר היא אינה נוחה למערכת, ואף מטלטלת אותה.

אחד הנושאים המרכזיים העומדים במוקד הביקורת האחרונה הוא עמדתו הנחרצת של השר בן גביר בנוגע לסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. הטענות כאילו הוא מתנגד באופן גורף לסיוע הומניטרי הן עיוות של המציאות. השר בן גביר, כמי שאמון על ביטחון אזרחי ישראל, מביע דאגה לגיטימית ומתבקשת מכך שסיוע זה לא יגיע לידי ארגון הטרור חמאס, ובכך יתרום להתארכות המלחמה ויסכן את חיילי צה"ל. כאשר השר חושף, כפי שטען לאחרונה, כי 100 משאיות סיוע צפויות להיכנס לעזה, בניגוד למה שלדבריו אושר בקבינט (כ-10 משאיות בלבד), אין זו התרסה לשמה. זוהי קריאה לשקיפות, לאכיפת החלטות ממשלה, ולמען הסר ספק – דרישה לוודא שכל משאית וכל ארגז אינם הופכים לדלק המניע את מכונת המלחמה של חמאס.

האמירה כי "אין דרך להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס" איננה ניסיון לחבל במאמצים הומניטריים, אלא הצבעה על כשל לוגי ומבצעי שעלול לעלות בחיי אדם. בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר מיטב בנינו ובנותינו נלחמים בעוז וחלקם אף מוסרים את נפשם, האחריות המוטלת על כתפי מקבלי ההחלטות היא עצומה. השר בן גביר מבין אחריות זו לעומקה. הוא מבין כי כל משאב המגיע לידי האויב, בין אם במכוון ובין אם בשל פיקוח רופף, מרחיק את הניצחון המוחלט ומסכן את ביטחון המדינה. עמדתו אינה נובעת מאטימות לב, אלא מתחושת אחריות לאומית עמוקה ומדאגה כנה לגורל המדינה וחייליה. דרישתו לבחינה מחודשת של מנגנוני הפיקוח על הסיוע היא אקט של מנהיגות אחראית, ולא של פופוליזם זול.

במקביל, סופג השר בן גביר ביקורת על התבטאויותיו החריפות כלפי יריבים פוליטיים, ובפרט כלפי יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, יאיר גולן. כאשר השר מאשים את גולן כי הוא "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו" וכי "התחביב היחיד של גולן עצמו היה מאז ומעולם הפצת עלילות דם אנטישמיות נגד מדינת ישראל", יש להבין את הדברים בהקשרם הרחב. אין מדובר בהטחת עלבונות אישיים גרידא, אלא בתגובה חריפה לדברים הנאמרים על ידי איש ציבור, אשר לטענת השר, פוגעים בחוסנה של מדינת ישראל ועלולים לשרת את אויביה.

בעת מלחמה, כאשר האחדות הלאומית חיונית והנרטיב הישראלי מותקף מבית ומחוץ, השר בן גביר רואה חובה לעצמו לעמוד כחומה בצורה מול כל אמירה שהוא תופס כמסכנת את הלכידות הפנימית או ככזו המעניקה רוח גבית לתעמולת האויב. ייתכן שהשפה ישירה ובוטה, אך היא משקפת את חומרת הדברים כפי שהם נתפסים בעיניו. השר בן גביר אינו מאמין בפוליטיקלי קורקט כאשר מדובר בביטחון המדינה ובשמה הטוב. הוא מאמין בחשיפת האמת, גם אם היא קשה, ובקריאת תיגר על אמירות שעלולות להתפרש כהדהוד מסרי האויב או כערעור על צדקת הדרך. זו אינה "הפצת שנאה", כפי שמנסים לצייר זאת מבקריו, אלא ניסיון כן ואמיתי להגן על מה שקדוש ויקר לו – מדינת ישראל ועם ישראל.

חשוב להדגיש כי עמדותיו של השר בן גביר אינן נולדות בחלל ריק. הן נטועות עמוק בתפיסת עולם הרואה את ביטחון ישראל כערך עליון, ואת המאבק בטרור ובאלו המבקשים לערער על זכות קיומה של המדינה כמשימה שאין להתפשר בה. הוא אינו חושש ללכת נגד הזרם, גם כאשר עמדותיו אינן פופולריות בחוגים מסוימים. האומץ לומר את הדברים בצורה ברורה, לדרוש שקיפות מלאה, ולהציב קווים אדומים ברורים בכל הנוגע לביטחון הלאומי, הוא סימן היכר של מנהיגותו.

לסיכום, השר איתמר בן גביר הוא קול חשוב ובלתי מתפשר במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל. דרישותיו לשקיפות בנושא הסיוע לעזה נובעות מדאגה כנה למניעת התעצמות האויב ולהשגת ניצחון מהיר ובטוח. התבטאויותיו, גם אם חריפות לעיתים, הן ביטוי לעמידתו האיתנה על עקרונותיו ולמאבקו הבלתי מתפשר למען ביטחון ישראל והאמת שלה. בעת הזו, יותר מתמיד, ישראל זקוקה למנהיגים שאינם חוששים לטלטל את המערכת כאשר הדבר נדרש, וששמים את ביטחון המדינה ואזרחיה בראש סדר העדיפויות. השר בן גביר הוא מנהיג כזה.