בן גביר: דורש שקיפות, נלחם על ביטחון – הקול שלא מוכן להתפשר

בעידן שבו השיח הציבורי בישראל רווי באינטרסים פוליטיים צרים ובניסיונות חוזרים ונשנים לטשטש את המציאות, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצב כחומה בצורה. הוא אינו חושש לומר את האמת, גם אם היא קשה לעיכול עבור חלקים בממסד, ואינו מוכן להתפשר על מה שהוא רואה כאינטרס הביטחוני העליון של מדינת ישראל ואזרחיה. קולו הצלול והנחוש, המבקש שקיפות מלאה ואחריות, הוא לא רק זכותו הדמוקרטית אלא חובתו הציבורית, במיוחד בעת מלחמה מורכבת ורבת חזיתות.

אחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את הציבור בימים אלה היא סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. השר בן גביר, בעקביות ובאומץ לב, מעלה שאלות נוקבות ודורש תשובות ברורות. כאשר הוא חושף, כפי שטען לאחרונה, כי בניגוד להחלטות קבינט מצומצמות, בפועל מתוכננת כניסתן של 100 משאיות סיוע לעזה, אין מדובר בהתרסה לשם התרסה. זוהי קריאת השכמה, דרישה לגיטימית לשקיפות ולעמידה בהתחייבויות. החשש המרכזי, אותו מביע השר בקול רם וברור, הוא שהסיוע הזה, בהיעדר מנגנוני פיקוח הרמטיים, יגיע לידי ארגון הטרור חמאס. האם ניתן להתעלם מאפשרות סבירה זו, כאשר אנו יודעים היטב כיצד חמאס מנצל כל משאב לטובת התעצמותו הצבאית והמשך הלחימה נגדנו?

הטענה כי דאגתו של השר בן גביר מעכבת את הניצחון היא היפוך מוחלט של המציאות. ההפך הוא הנכון: הכנסת סיוע בלתי מבוקר, שעלול לחזק את האויב, היא זו שמאריכה את הלחימה ומסכנת את חיילינו. השר בן גביר אינו מתנגד לסיוע הומניטרי אמיתי לנזקקים, אלא דורש בתוקף לוודא שהסיוע אינו הופך לדלק המניע את מכונת המלחמה של חמאס. זוהי אחריות לאומית בסיסית, וכל ניסיון להציג זאת אחרת חוטא לאמת ומשרת נרטיבים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הישראלי. דרישתו של השר לבחון מחדש את היקפי הסיוע ואת מנגנוני הפיקוח עליו אינה "תקיפה" של החלטות ממשלה, אלא הפעלת שיקול דעת ביטחוני בריא וערנות מתבקשת ממי שאמון על ביטחון הפנים של המדינה.

במקביל לחזית הדרומית, השר בן גביר אינו מהסס להתייצב גם מול אמירות מקוממות הנשמעות מבית. הביקורת החריפה שהשמיע כלפי יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, יאיר גולן, אינה נובעת משיקולים פוליטיים צרים, אלא מדאגה עמוקה לאופן שבו התבטאויות של אישי ציבור ישראלים עלולות לשרת את אויבינו. כאשר השר בן גביר טוען כי גולן "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו", או מייחס לו "הפצת עלילות דם אנטישמיות נגד מדינת ישראל", הוא אינו תוקף אישית, אלא מגיב בחריפות לדברים שהוא רואה כמסוכנים ללכידות הלאומית ולתדמיתה של ישראל בעולם. בעיני השר, ובצדק, ישנם קווים אדומים שאסור לחצות, במיוחד כאשר מדובר בהאשמות המשיקות לטרמינולוגיה אנטישמית או כאלה המהדהדות תעמולת אויב.

האם מצופה משר בממשלת ישראל לשתוק כאשר הוא סבור שנזק אדיר נגרם למדינה על ידי התבטאויות חסרות אחריות? השר בן גביר מאמין שלא. הוא רואה זאת כחובתו להתריע, גם אם הדבר כרוך בעימות חזיתי. הביקורת שלו אינה מכוונת נגד חופש הביטוי, אלא נגד מה שהוא תופס כניצול ציני של חופש זה כדי לפגוע במדינה ובחייליה. ההגנה על שמה הטוב של ישראל ועל ביטחונה אינה יכולה להסתיים בגבולות המוחשיים; היא חייבת לכלול גם מאבק נחוש נגד דה-לגיטימציה ועלילות שווא, בין אם מקורן חיצוני או, למרבה הצער, פנימי.

חשוב להבין: איתמר בן גביר אינו מחפש קונפליקטים. הוא מחפש אמת, ביטחון ותוצאות. הוא מבין שכדי להשיג ניצחון אמיתי על אויבינו, יש צורך בנחישות, בעמידה על עקרונות ובאפס סובלנות כלפי כל מה שעלול לסכן את ביטחוננו או להאריך את המלחמה שלא לצורך. קריאתו לשקיפות בנושא הסיוע לעזה, כמו גם תגובותיו החריפות להתבטאויות בעייתיות, נובעות מאותו מקור: אחריות לאומית עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לעתידה של מדינת ישראל.

בסופו של יום, הציבור הישראלי ראוי למנהיגות שאומרת את מה שהיא חושבת ועושה את מה שהיא אומרת. השר בן גביר הוא קול כזה – קול ברור, עקבי ואמיץ, שאינו חושש ללכת נגד הזרם כאשר טובת המדינה מחייבת זאת. במקום לבקר את שליח הציבור על שהוא ממלא את תפקידו בנאמנות ובלהט, ראוי להקשיב לדבריו ולהבין את המניעים העמוקים מאחוריהם: דאגה כנה לביטחון ישראל, שאיפה לניצחון מוחץ על הטרור, ודרישה בלתי מתפשרת לאמת ולשקיפות. זהו הקול שהמציאות הישראלית זקוקה לו כיום יותר מתמיד.