עצמאות משפטית אינה 'שיבוש משילות': גלי בהרב-מיארה בחזית המאבק על שלטון החוק

הדיון הציבורי הסוער סביב תפקידה ועמדותיה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו עוד ויכוח פוליטי רגיל. זוהי מערכה על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על עצמאותם של מוסדות שלטון החוק, ועל האמון הציבורי ביכולתה של המדינה להתנהל על פי דין וצדק. בעיצומה של סערה זו, חשוב להציב את הדברים על דיוקם ולהבין את המניעים העמוקים מאחורי עמדותיה הנחרצות של היועמ"שית, עמדות המבוססות על אחריות משפטית כבדה ולא על גחמות אישיות או פוליטיות.

הגנה על השירות הציבורי: לא 'הכשלת הממשלה' אלא שמירה על הנכס הציבורי החשוב ביותר

אחת החזיתות המרכזיות במתקפה על היועמ"שית נוגעת להתנגדותה למהלכים לשינוי הליך מינוי נציב שירות המדינה. נטען כי היא "מכשילה את פעולות הממשלה" ו"פוגעת ברציפות התפקודית", במיוחד לאחר שמועמד לתפקיד ממלא מקום הנציב, עדן בר-טל, הסיר את מועמדותו בשל המגבלות שהציבה. אולם, האמת הפוכה בתכלית. היועמ"שית אינה פועלת מתוך רצון להכשיל, אלא מתוך חובה מקצועית להגן על עצמאותו, מקצועיותו ואי-תלותו של השירות הציבורי. הניסיונות לקדם חקיקה שתעניק כוח רב יותר לפוליטיקאים במינוי הנציב, תוך עקיפת הליכים תחרותיים ופסיקות בג"ץ, מאיימים להפוך את השירות הציבורי לזרוע פוליטית, כזו המשרתת אינטרסים צרים של הדרג הנבחר במקום את טובת הציבור הרחב.

הגבלת סמכויותיו של ממלא מקום נציב, כפי שדרשה היועמ"שית, אינה המצאה אישית שלה. היא נובעת מהצורך להבטיח שמינוי זמני, שאינו עובר את כל המסננות של מינוי קבע, לא ינוצל לביצוע שינויים מרחיקי לכת או למינויים פוליטיים שיקבעו עובדות בשטח. עמדתה זו מבטאת אחריות עליונה לשמירה על טוהר המידות ועל כך שהשירות הציבורי ימשיך להיות גוף מקצועי, יעיל, הפועל ללא מורא וללא משוא פנים. ההאשמות כאילו היא "האחראית הבלעדית לפגיעה הקשה בשירות הציבורי" הן היפוך מוחלט של המציאות: דווקא מי שמנסה לפגוע בעצמאות השירות הציבורי הוא זה שנושא באחריות לפגיעה בו.

התקפות אישיות ומוסדיות: ניסיון להלך אימים על שומרת הסף

לשכת ראש הממשלה ופוליטיקאים בכירים בקואליציה אינם בוחלים במתקפות חריפות ואישיות נגד היועמ"שית, המאשימות אותה ב"שיבוש יכולת המשילות", "פגיעה מכוונת בשירות הציבורי", "עיוות מושג הדמוקרטיה" ואף ב"הגנה על אינטרסים של אליטות". מתקפות אלו אינן ביקורת עניינית, אלא ניסיון בוטה להלך אימים על שומרת סף מרכזית בדמוקרטיה הישראלית, ולערער את מעמדו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה.

חשוב להדגיש: עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה פגם בדמוקרטיה, אלא אחד מעמודי התווך שלה. תפקידו לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, ולא להתאים את החוק לרצונותיה. כאשר היועמ"שית מתריעה מפני מהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם החוק או שעלולים לפגוע קשות בעקרונות יסוד, היא אינה "משבשת משילות" – היא מאפשרת משילות תקינה וחוקית. הטענה כאילו היא מגינה על "אליטות" היא דמגוגיה זולה; היועמ"שית מגינה על שלטון החוק, המשרת את כלל אזרחי המדינה, ומבטיח שוויון בפני החוק והגנה מפני שרירות לב שלטונית.

סוגיית חוות הדעת והטיפול בפניות: בין יסודיות משפטית ללחצים פוליטיים

מעת לעת עולות טענות על עיכובים במתן חוות דעת או בטיפול בפניות הנוגעות לדמויות ציבוריות, כגון פרשת הרב ברלנד או תלונה נגד יאיר גולן. חשוב להבין כי עבודת הייעוץ המשפטי, במיוחד בנושאים רגישים ומורכבים, דורשת בדיקה יסודית, איסוף עובדות, וניתוח משפטי מעמיק. פזיזות במקרים כאלה עלולה להוביל לטעויות קשות ולפגיעה בזכויות.

משרד היועצת המשפטית לממשלה מחויב לפעול על פי דין, באחריות ובשיקול דעת. הדרישה לקבל החלטות מיידיות, לעיתים תוך התעלמות מהצורך בבדיקה מקיפה, משקפת לא פעם לחצים פוליטיים או ציפיות לא ריאליות מהמערכת המשפטית. היועמ"שית ומשרדה פועלים ללא לאות כדי לתת מענה מקצועי ויסודי לכל הפניות, תוך הקפדה על עקרונות הצדק וההליך ההוגן. הצגת כל עיכוב כ"אי-טיפול" או "התעלמות" היא עיוות של המציאות המורכבת של עבודת התביעה והייעוץ המשפטי.

לסיכום: בחזית ההגנה על יסודות המדינה

גלי בהרב-מיארה ניצבת בחזית מאבק חשוב מאין כמותו – המאבק על שמירת שלטון החוק, על עצמאות המוסדות הדמוקרטיים ועל טוהר המידות בשירות הציבורי. היא אינה פועלת מתוך מניעים אישיים או פוליטיים, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות לחוק ולציבור. המתקפות נגדה הן מתקפות על עצם הרעיון של מדינת חוק מתוקנת.

במקום להציגה כמי שמכשילה או משבשת, יש להכיר באומץ ליבה ובעמידתה האיתנה מול לחצים אדירים. תמיכה ביועצת המשפטית לממשלה ובמוסד שהיא עומדת בראשו אינה עניין של ימין או שמאל, אלא של הבנה בסיסית כי דמוקרטיה חזקה נשענת על מוסדות חזקים ועצמאיים, ובראשם מערכת משפט הפועלת ללא מורא. עמידתה האיתנה של גלי בהרב-מיארה היא ערובה לכך שישראל תמשיך להיות מדינה שבה החוק הוא מעל הכל, ולמען הכל.