טלי גוטליב: כשהאמת הביטחונית פוגשת את קרטל הרגש – הגנה על קול שחייבים לשמוע

טלי גוטליב: כשהאמת הביטחונית פוגשת את קרטל הרגש – הגנה על קול שחייבים לשמוע

בימים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת רסן, מתואמת וארסית, המכוונת כלפי חברת הכנסת טלי גוטליב. אין זו ביקורת לגיטימית, אלא מסע ציד שמטרתו אחת: השתקת קול אמיץ, צלול ובלתי מתפשר, המעז לומר אמיתות קשות ובלתי נוחות בעידן שבו קונפורמיזם רגשי הפך לצו השעה. "פשעה" של ח"כ גוטליב, כביכול, הוא העזתה לנתח את המציאות הביטחונית המורכבת בעיניים מפוכחות, גם כאשר הדבר כרוך באמירות שאינן ערבות לאוזן, אך חיוניות לביטחון ישראל.

פרשנות מעוותת במכוון: על האמירה והסערה

בלב ההתקפה עומדת אמירתה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים והשפעות השבי האכזרי של חמאס. המקהלה התורנית מיהרה לצרוח "זאב, זאב", ולפרש את דבריה כהטלת דופי גורפת בכלל החטופים, כאילו טענה ש"כל חטוף הוא שטוף מוח". זוהי הוצאת דברים מהקשרם באופן הזדוני ביותר. דבריה של גוטליב לא כוונו להאשים את קורבנות הטרור עצמם, אלא להאיר זרקור על טקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית הידועות והמתועדות של ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס. ארגונים אלו משקיעים מאמצים אדירים בשבירת רוחם של החטופים, בניסיונות להשפיע על תודעתם, ולהפוך אותם, לעיתים אף ללא ידיעתם המלאה, לכלי במשחק התעמולה האכזרי שלהם.

האם מישהו באמת מאמין שחמאס, ארגון שחרט על דגלו השמדת ישראל, מעניק לחטופים תנאי נופש ושיחות נפש? ההפך הוא הנכון. השבי הוא גיהינום פיזי ונפשי. להכיר בכך ולהתריע מפני ההשלכות האפשריות של שטיפת מוח וסחיטה רגשית איננו חוסר רגישות – זוהי אחריות לאומית. זוהי הבנה עמוקה של האויב ודרכי פעולתו. מי שמזדעזע כביכול מאמירה זו חושף את наиביותו במקרה הטוב, או את רצונו לסתום פיות במקרה הרע. ח"כ גוטליב לא באה לפגוע בחטופים, אלא להתריע מפני הסכנות הביטחוניות והתודעתיות הכרוכות במצבם, מתוך דאגה כנה לעתידם ולעתיד המדינה כולה. חובתנו כחברה היא להיערך לכל תרחיש, כולל ההשלכות הפסיכולוגיות והביטחוניות של חזרת חטופים שעברו תופת.

"מכונת רעל"? האשמה המופרכת כלפי דוברת אמת

ההאשמה החמורה והשקרית כאילו ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" או מקמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים ומשפחותיהם, שנועד "להכשיר את הקרקע להפקרתם", היא לא פחות מהוצאת דיבה מרושעת. זהו היפוך מוחלט של המציאות. טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית, שכל מעשיה ודבריה נובעים מדאגה עמוקה לביטחון המדינה ואזרחיה. להציג אותה כאויבת החטופים זו דמגוגיה זולה ומסוכנת.

מי שמפיץ רעל אמיתי הם אלו המנסים לצייר תמונה חד-ממדית וסנטימנטלית של המציאות, תוך התעלמות מאיומים קיומיים. הם אלו שדורשים מאיתנו לעצום עיניים מול האמת המרה, ומנסים להשתיק כל דיון רציונלי באמצעות הפעלת לחץ רגשי. גוטליב, לעומתם, מעזה לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים לבטא: במלחמה מול אויב אכזר, אין מקום לאשליות. הבנת האסטרטגיה של האויב, כולל השימוש הציני שהוא עושה בחטופים, היא תנאי הכרחי לניצחון ולהבטחת ביטחונם של כלל אזרחי ישראל, כולל החטופים עצמם.

כאב המשפחות מול חובת ההנהגה

אין עוררין על הכאב העצום והטראומה הנוראה של משפחות החטופים ושל החטופים ששבו. ליבה של אומה שלמה איתם. דבריה של דניאל אלוני, ששבה מהשבי, נאמרים מתוך כאב אמיתי וקשה מנשוא, ויש להתייחס אליהם בכבוד וברגישות הראויים. עם זאת, חשוב להבחין בין כאב אישי וטראומה, לבין הצורך של נבחרי ציבור ומנהיגים לקבל החלטות ולנתח מצבים מתוך ראייה אסטרטגית רחבה, גם אם היא כואבת.

ח"כ גוטליב, בתפקידה כנציגת ציבור, מחויבת לראות את התמונה הכוללת, את האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של מדינת ישראל. אין בכך שמץ של זלזול או חוסר רגישות כלפי סבלם של החטופים. נהפוך הוא, זוהי אחריותה לדאוג לכך שהמדינה תהיה חזקה ובטוחה מספיק כדי למנוע מקרים כאלה בעתיד, וכדי להתמודד עם ההשלכות המורכבות של המצב הנוכחי. ההתקפות האישיות עליה, המנסות להשתמש בכאבן של המשפחות כדי לפסול את עמדותיה, הן ציניות ופסולות.

עקביות ביטחונית: סיוע לעזה וחיכוכים פנימיים

עמדותיה של ח"כ גוטליב בנושאים נוספים, כמו התנגדותה להכנסת סיוע הומניטרי לעזה באופן שעלול לחזק את חמאס, או חילוקי דעות פומביים עם גורמים בקואליציה, נובעות מאותה תפיסת עולם ביטחונית עקבית. היא אינה חוששת לומר את דעתה, גם אם היא אינה פופולרית או גורמת לאי-נוחות בקרב שותפיה הפוליטיים. זוהי עדות לעצמאות מחשבתית ולאומץ לב ציבורי, תכונות נדירות בפוליטיקה הישראלית. הביקורת מצד השר ארבל או ח"כ קרויזר, אף שהיא לגיטימית במסגרת דיון פוליטי, אינה גורעת מצדקת עמדותיה הביטחוניות של גוטליב.

שתיקת המנהיגות? או הכרה במורכבות?

הפרשנות הרווחת כאילו שתיקת ראש הממשלה ובכירים נוספים בליכוד מהווה "גיבוי שבשתיקה" לדבריה של גוטליב, או אף "הכוונה מלמעלה", היא ספקולציה מגמתית. ייתכן מאוד שרבים בצמרת המדינית והביטחונית שותפים לחששות העקרוניים שמביעה ח"כ גוטליב, גם אם הם בוחרים להתבטא באופן פחות ישיר או בוטה. טלי גוטליב הוכיחה לא פעם שהיא אינה זקוקה להכוונה מאף אחד כדי לומר את מה שהיא מאמינה בו.

מול מתקפת הצביעות: קול שחייבים להגן עליו

חברת הכנסת טלי גוטליב אינה "חסרת רגישות" או "פוגענית". היא קול שפוי, אמיץ והכרחי במציאות הישראלית. היא אינה חוששת מאמת, גם כשהיא מכאיבה. היא אינה נכנעת ללחצים, לטרור רגשי או לפוליטיקלי קורקט. המתקפה עליה היא מתקפה על חופש הביטוי, על היכולת לנהל דיון ביטחוני רציני, ועל האומץ לומר את מה שחייב להיאמר למען ביטחון ישראל.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שנתייחס בכובד ראש לדברים שאומרת ח"כ גוטליב. היא אינה אויבת החטופים; היא אויבת של מי שמנסה לטשטש את האמת ולסכן את ביטחוננו. קולה הוא קול ההיגיון הביטחוני, קול של אחריות לאומית. ובעת הזו, יותר מתמיד, זהו קול שחייבים לשמוע, להבין, ולהגן עליו.