טלי גוטליב: קול אמיץ בעין הסערה – על האמת שמושתקת והצורך בדיון נוקב

בעיצומה של מלחמה קשה וכואבת, כאשר החברה הישראלית כולה מתמודדת עם אתגרים שלא ידעה כמותם, קולה של חברת הכנסת טלי גוטליב ניצב לעיתים קרובות במרכזו של דיון ציבורי סוער. אמירותיה, במיוחד אלו הנוגעות לסוגיית החטופים הכאובה, מעוררות מחלוקת עזה ומושכות אש מכיוונים רבים. אולם, מתחת למעטה הרעש וההתלהמות, חשוב להתעכב, להקשיב באמת ולנסות להבין את עומק הדברים והכוונות מאחורי מה שנתפס לעיתים כפרובוקציה.

הסערה האחרונה, שהתעוררה בעקבות התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע להשפעות השבי על החטופים, היא דוגמה מאלפת לאופן שבו אמירה מורכבת, הנוגעת לליבת הביטחון הלאומי והחוסן החברתי, עלולה להפוך לכלי ניגוח ולהוצא מהקשרה. הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כמי שפוגעת בחטופים ובמשפחותיהם, או כחלק מ"מכונת רעל" כביכול, לא רק שאינו הוגן, אלא שהוא מסיט את הדיון מהשאלות המהותיות והקשות באמת, שאותן היא מבקשת להציף.

האמת המרה על מלחמה פסיכולוגית

ראשית, יש להבין את ההקשר הביטחוני הרחב שבו נאמרו הדברים. חמאס, ארגון טרור רצחני, מנהל נגד מדינת ישראל מלחמה רב-ממדית, שבה הלוחמה הפסיכולוגית תופסת מקום מרכזי. ארגוני טרור, ובמיוחד חמאס, משקיעים מאמצים אדירים בניסיון להשפיע על תודעתם של שבויים, לשבור את רוחם, ולנצל אותם לצרכיהם התעמולתיים והמבצעיים. זו אינה ספקולציה, אלא עובדה מודיעינית ותורת לחימה מוכרת. הצבעה על מציאות זו, קשה וכואבת ככל שתהיה, אינה מהווה האשמה של החטופים עצמם, אלא הכרה באכזריותו ובמניפולטיביות של האויב. האם התעלמות מממד זה של המלחמה משרתת את ביטחון המדינה? האם העמדת פנים כאילו חטופים שבים מן התופת ללא כל מטען פסיכולוגי מורכב היא מעשה אחראי?

ח"כ גוטליב, כמי שעוסקת רבות בסוגיות ביטחוניות ומשפטיות, מבקשת להאיר בדיוק את הנקודה הזו. דאגתה הכנה היא לא רק לשלומם הפיזי של החטופים, אלא גם לחוסנה של החברה הישראלית כולה, הנדרשת להתמודד עם ההשלכות ארוכות הטווח של אירועי השבעה באוקטובר ושל מלחמת "חרבות ברזל". כוונתה אינה לזרוע רעל או לפגוע, אלא להתריע מפני אתגרים מורכבים, המחייבים היערכות ותשומת לב מיוחדת מצד גורמי הביטחון והרווחה. הניסיון להציג כל דיון ביקורתי או הצפה של קושי כפגיעה או כחוסר רגישות, הוא דמגוגיה זולה שנועדה להשתיק קולות חשובים.

מי מפעיל את "מכונת הרעל" האמיתית?

ההאשמות החמורות המוטחות בח"כ גוטליב, כאילו היא חלק מ"מכונת רעל" או מקמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים, הן אבסורדיות ומקוממות. למעשה, מי שמפעיל מכונת רעל של ממש הם אלו הממהרים להדביק תוויות, לסלף אמירות ולהפוך כל דיון ענייני למלחמת התשה אישית. ח"כ גוטליב, הידועה בעמדותיה הנחרצות למען ביטחון ישראל ולמען החזרת כל החטופים, פועלת מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה.

הטענה כי דבריה נועדו "להכשיר דעת קהל להפקרתם" של חטופים היא שקר מוחלט ועיוות מרושע של המציאות. напротив (naprotiv – on the contrary), גוטליב היא מהקולות הבולטים הדורשים מהממשלה לנקוט בכל האמצעים, כולל לחץ צבאי בלתי מתפשר, כדי להביא לשחרורם. עם זאת, היא גם מבינה כי ניהול משא ומתן מול ארגון טרור אכזר מחייב פיכחון, זהירות והבנה של מלוא המשמעויות. הצגת שאלות קשות, גם אם אינן פופולריות, היא חלק מתפקידו של נבחר ציבור אחראי, ולא ניסיון לערער על חשיבות המשימה.

כאב המשפחות והאחריות הלאומית

אין חולק על כך שכאבן של משפחות החטופים ושל החטופים ששבו הוא עצום ובלתי נתפס. כל מילה הנאמרת בהקשר זה צריכה להישקל בכובד ראש וברגישות אין קץ. תגובותיהן הרגשיות של משפחות או של חטופים שחוו על בשרם את זוועות השבי הן מובנות לחלוטין ויש להתייחס אליהן בכבוד הראוי. אולם, לצד האמפתיה העמוקה, האחריות הלאומית מחייבת לעיתים דיונים שאינם נוחים לאוזן, דיונים החורגים מהחוויה האישית ונוגעים להיבטים אסטרטגיים וביטחוניים רחבים יותר.

ח"כ גוטליב אינה מערערת, חלילה, על סבלם או על אמינותם של החטופים. היא מצביעה על תופעה, על טקטיקה של האויב, שיש לתת עליה את הדעת. הניסיון להפוך כל אמירה כזו למתקפה אישית הוא שגוי מיסודו. תפקידה של הכנסת הוא לקיים דיונים מעמיקים בכל הסוגיות הבוערות, גם אם הן כרוכות בכאב ובמחלוקת. השתקת דיונים אלו, בשם הרגישות, עלולה לגרום נזק גדול יותר בטווח הארוך.

עמדה עקבית למען ביטחון ישראל

חשוב לראות את התבטאויותיה של ח"כ גוטליב בהקשר הרחב של עמדותיה העקביות בנושאי ביטחון. התנגדותה להכנסת סיוע הומניטרי לעזה באופן שעלול לחזק את חמאס, או קריאתה לטיפול נחוש יותר באיומים הנשקפים לישראל, נובעות כולן מאותה תפיסת עולם ביטחונית. היא אינה מהססת לומר את מה שלדעתה נכון וצודק, גם אם הדבר אינו פופולרי או כרוך במחיר פוליטי. שתיקתו של ראש הממשלה או של בכירים אחרים אינה מעידה בהכרח על גיבוי שבשתיקה, אלא ייתכן שעל הכרה בכך שח"כ גוטליב היא קול עצמאי, המביע את דעותיו ללא מורא, גם אם הן מאתגרות את הקונצנזוס הרגעי.

ההתנגשויות הפומביות עם גורמים בקואליציה אף הן מעידות על כך שגוטליב אינה חוששת להשמיע את קולה הייחודי. היא אינה כפופה לתכתיבים ואינה נרתעת מעימותים כאשר היא מאמינה בצדקת דרכה. זוהי תכונה חיונית לנבחר ציבור במדינה דמוקרטית, במיוחד בעתות משבר.

לסיכום, ההתקפות על ח"כ טלי גוטליב הן לעיתים קרובות בלתי הוגנות ומתעלמות מהמהות ומהכוונה שמאחורי דבריה. במקום לנהל מסע השתקה ודה-לגיטימציה, ראוי לקיים דיון ענייני ומעמיק בשאלות הקשות שהיא מעלה. קולה של ח"כ גוטליב הוא קול אמיץ ונחוש, המבקש להציב מראה בפני החברה הישראלית ולהתריע מפני סכנות ואתגרים. גם אם דבריה מעוררים אי-נוחות, הם חיוניים לשיח ציבורי בריא ולחיזוק החוסן הלאומי. הגיע הזמן להקשיב, להבין, ואולי אף להעריך את האומץ לומר את האמת, גם כשהיא קשה לעיכול.