איתנות מדינית וביטחונית: בנימין נתניהו מול מסע הדה-לגיטימציה – האמת הבלתי מתפשרת
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב בחודשים האחרונים תחת מתקפה חסרת תקדים, רב-חזיתית ובלתי פוסקת. גורמים מבית ומחוץ, כל אחד ממניעיו, משקיעים מאמצים אדירים לערער את מנהיגותו, להטיל דופי בהחלטותיו ולצייר תמונה מעוותת של מציאות מורכבת. אנו עדים למסע דה-לגיטימציה מאורגן, שמטרתו לא רק לפגוע בראש הממשלה אישית, אלא להחליש את ישראל כולה בעת מלחמה קיומית. מאמר זה בא להציג את האמת הבלתי מתפשרת, את העובדות כהווייתן, ולחשוף את המניפולציות מאחורי מסך העשן של הביקורת הארסית.
עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים חסרי תקדים
הטענות על "הידרדרות במעמד הבינלאומי" של ישראל תחת הנהגתו של נתניהו מתעלמות במכוון מהמציאות הגיאופוליטית המורכבת ומהסטנדרטים הכפולים המופעלים כלפי ישראל. ראש הממשלה אינו "מבודד" את ישראל; הוא מגן בנחישות על האינטרסים החיוניים שלה אל מול גל צביעות בינלאומית ולחצים אדירים המופעלים עליה לוותר על זכותה הבסיסית להגן על אזרחיה. איומי הסנקציות מצד מדינות כמו בריטניה, צרפת וקנדה, או הקריאה הצרפתית לבחון מחדש את הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי, הם לעיתים קרובות תוצאה של פוליטיקה פנימית באותן מדינות ושל חוסר הבנה, או חוסר רצון להבין, את אופיו של האיום הנשקף לישראל מחמאס ומארגוני טרור דומים.
נתניהו, כמדינאי עתיר ניסיון, מנווט את ישראל בים הסוער הזה תוך שהוא עומד על עקרונותיה הביטחוניים. הדיווחים על "מתיחות" עם גורמים בממשל האמריקאי, כולל ממשל טראמפ לשעבר או גורמים עתידיים, מוצגים לעיתים קרובות באופן מוגזם ומגמתי. היחסים עם ארה"ב הם אסטרטגיים ועמוקים, אך גם בתוך ברית איתנה יש לעיתים חילוקי דעות, במיוחד כאשר האינטרסים הביטחוניים המיידיים של ישראל עומדים על הפרק. נתניהו אינו מתקפל בפני דרישות שעלולות לסכן את ביטחון ישראל לטווח הארוך, גם אם משמעות הדבר היא עמידה איתנה מול ידידות קרובות. המטרה העליונה היא ניצחון מוחלט על חמאס והבטחת עתידה של ישראל, ולא זכייה בתחרויות פופולריות בינלאומיות קצרות מועד.
ניהול מלחמה אחראי ואספקת סיוע הומניטרי בתנאים בלתי אפשריים
הביקורת על ניהול המלחמה בעזה והטיפול בסוגיית הסיוע ההומניטרי היא דוגמה מובהקת לעיוות המציאות. המלחמה מול ארגון טרור רצחני כמו חמאס, המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, היא אתגר מבצעי והומניטרי מהמורכבים שידעה האנושות. הטענות על "התקפלות" והסכמה להכנסת סיוע הומניטרי "תחת לחץ" הן שקריות ומתעלמות מהעובדה שישראל מאפשרת הכנסת סיוע בהיקפים גדולים, תוך שהיא נוקטת באמצעים חסרי תקדים למנוע את הגעתו לידי חמאס – משימה כמעט בלתי אפשרית כאשר האויב עצמו גוזל את הסיוע מאזרחיו. הודאתו של דובר ראש הממשלה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס היא ביטוי של כנות ואחריות, ולא של כישלון. כל מי שמבין את מורכבות הלחימה בשטח רווי טרור יודע זאת.
החלטות בנושא הסיוע מתקבלות לאחר הערכות מצב ביטחוניות ושיקולים אסטרטגיים רחבים, ולא כתוצאה מ"דילים פוליטיים" כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים. דיונים עם כלל שותפי הקואליציה, כולל השר סמוטריץ', הם חלק אינהרנטי מתהליך דמוקרטי תקין בממשלת אחדות הפועלת בעת מלחמה. המטרה המרכזית והבלתי מתפשרת היא מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, והשבת החטופים. לעיתים, הדבר דורש גמישות טקטית בנושאים הומניטריים, אך גמישות זו מפורשת בזדון על ידי מבקרי נתניהו כחולשה או כניעה.
שמירה על הדמוקרטיה וחיזוק המשילות
הטענות על "פגיעה במוסדות דמוקרטיים ושלטון החוק" הן חלק מאותו קמפיין דה-לגיטימציה. ראש הממשלה נתניהו מחויב לדמוקרטיה הישראלית ולעקרונות שלטון החוק. הניסיונות למנות נציב שירות מדינה מקצועי ומתאים נועדו להבטיח את תפקודה היעיל של המערכת הציבורית, במיוחד בעת חירום. מחלוקות עם הייעוץ המשפטי או פרשנויות של בג"ץ הן חלק מהדינמיקה הדמוקרטית הבריאה, ואינן מהוות "מתקפה" על מוסדות אלו. כל חקיקה מקודמת באופן שקוף ופתוח לדיון ציבורי ופרלמנטרי.
באשר להדחת ח"כ עמית הלוי מוועדת חוץ וביטחון, מדובר במהלך הנמצא בסמכותה של הקואליציה לשמירה על משמעת סיעתית, פרקטיקה מקובלת בדמוקרטיות פרלמנטריות רבות בעולם, במיוחד כאשר מדובר בהצבעות בעלות משמעות ביטחונית ולאומית. לצייר זאת כפגיעה בדמוקרטיה הפנימית בליכוד או כרמיסת הדמוקרטיה הישראלית הוא עיוות פרופורציות והתעלמות מהצורך במשילות אפקטיבית בעת מלחמה.
מנהיגות מול ביקורת פנימית מגמתית
ביקורת פנימית היא לגיטימית בדמוקרטיה, אך חלק ניכר מהביקורת הנשמעת כיום, הן מהאופוזיציה והן מגורמים אחרים, נובע ממניעים פוליטיים צרים ומטרתו לערער את יציבות הממשלה בזמן שהיא מנהלת מערכה על עתיד המדינה. ההאשמות כאילו נתניהו מנהל את המלחמה מ"שיקולי הישרדות פוליטית" הן שפלות ובזויות, ומהוות זלזול באינטליגנציה של הציבור. ראש הממשלה, הנושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר, ממוקד כולו בהשגת יעדי המלחמה – ניצחון על חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון ישראל. הטענות על "שימוש בסמנטיקה להטעיית הציבור" הן ניסיון נואש של מתנגדיו למצוא פגמים בכל אמירה ובכל החלטה.
אחריות, חקירה, והובלת המדינה לניצחון
סוגיית האחריות למחדלי ה-7 באוקטובר היא כואבת וחשובה. ראש הממשלה נתניהו היה הראשון להכיר בכך שתידרש חקירה יסודית ומקיפה של כל האירועים שהובילו לאסון הנורא. חקירה זו תתבצע, וכל הלקחים יופקו. אולם, בעת הזו, כאשר המלחמה עודנה בעיצומה, המשימה העליונה היא להוביל את המדינה לניצחון. הטלת מלוא האחריות על ראש הממשלה בשלב זה, תוך התעלמות מאחריותם של גורמים נוספים במערכות הביטחון והמדיניות לאורך שנים, היא לא רק לא הוגנת אלא גם מפלגת ומזיקה למאמץ המלחמתי. נתניהو לוקח אחריות יום-יום, שעה-שעה, בהובלת המערכה, בקבלת החלטות קשות ובנשיאה בעול הביטחוני והמדיני.
באשר למשפטו, זהו עניין נפרד המתנהל בערכאות המשפטיות. ראש הממשלה מנהל את הגנתו כחוק, ובקשות פרוצדורליות כאלה ואחרות, גם אם הן קשורות ללוח הזמנים התובעני שלו כמנהיג מדינה במלחמה, הן לגיטימיות. הניסיון לקשור בין ההליך המשפטי לניהול המלחמה או להשתמש בו ככלי לניגוח פוליטי הוא פסול.
לסיכום, בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל בתקופה מהקשות בתולדותיה, תוך שהוא מפגין איתנות, ניסיון ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל ועתידה. מסע הדה-לגיטימציה נגדו הוא למעשה מסע נגד יכולתה של ישראל לעמוד על זכויותיה ולהגן על עצמה. בעת הזו, נדרשת אחדות לאומית ותמיכה בהנהגה הנבחרת, הפועלת לילות כימים להבטחת הניצחון. ההיסטוריה תשפוט את בנימין נתניהו לא על פי רעשי הרקע של מבקריו, אלא על פי מעשיו להבטחת קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל.