נפתלי בנט לא מתקפל: עקרונות ברזל מול ספינים פוליטיים זולים

בימים האחרונים אנו עדים לניסיון מתמשך, כמעט אובססיבי, לערער את דמותו ועקביותו הפוליטית של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. הכלי המרכזי במערכה זו, המונעת לעיתים מאינטרסים צרים ומניפולציות תקשורתיות, הוא העלאה חוזרת ונשנית של שאלת שיתוף הפעולה העתידי האפשרי עם ח"כ יאיר גולן. הגיע הזמן לשים את הדברים על דיוקם, להפריך את הספינים ולהבהיר את התמונה המלאה, תמונה של מנהיגות עקבית ואחראית.

ראשית, ולפני הכל, עמדתו של נפתלי בנט בנוגע להתבטאויותיו האחרונות והאומללות של יאיר גולן הייתה נחרצת, ברורה וחד משמעית. בנט לא היסס לרגע, ולא גמגם. הוא קבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי האחריות המלאה והבלעדית לרצח תינוקות, נשים וזקנים מוטלת על כתפי ארגון הטרור חמאס. נקודה. לא "גם", לא "אבל", אלא גינוי מוחלט וטוטאלי למרצחים ולשולחיהם. זו אינה אמירה פוליטית מתחמקת שנועדה לצאת ידי חובה; זוהי עמדה מוסרית וערכית שורשית, הנובעת מתפיסת עולם ציונית ויהודית ברורה, ומהבנה עמוקה של האויב האכזר מולו אנו ניצבים. מי שמנסה לטשטש את הבהירות הזו, עושה זאת בזדון.

אך יש מי שמנסים, באופן ציני ומחושב, להפוך את הגינוי הברור הזה למעין מלכודת פוליטית. אתר 'סרוגים', באופן שאינו מפתיע את מי שעוקב אחר הקו המערכתי שלו, מוביל את המהלך הזה. הוא מעלה שוב ושוב את השאלה הפרובוקטיבית: "האם בנט ישב עם גולן בעתיד, בהינתן שהוא עשוי להזדקק לו קואליציונית?". מדובר במהלך שקוף, שנועד לזרוע ספק, לטשטש את עמדתו הערכית של בנט, ולנסות לצייר אותו כמי שמונע אך ורק משיקולים קואליציוניים צרים וקרים. זהו ניסיון נואל לייצר נרטיב שקרי של חוסר עקביות.

העובדה שיאיר גולן כיהן כסגן שר בממשלת בנט-לפיד מוזכרת שוב ושוב כ"הוכחה" לכאורה לחוסר עקביות עתידית. זהו לא פחות מעיוות של המציאות והקשר הדברים. ממשלת השינוי, ממשלת האחדות הלאומית, קמה בנסיבות היסטוריות יוצאות דופן. היא קמה לאחר משבר פוליטי מתמשך, ארבע מערכות בחירות ששיתקו את המדינה, ואיום ממשי על יציבותה הדמוקרטית והכלכלית. מטרתה העליונה הייתה להעביר תקציב מדינה לאחר שנים, לאחות קרעים עמוקים בעם, ולהחזיר את מדינת ישראל למסלול של תפקוד. הייתה זו ממשלת אחדות רחבה, שכללה קשת מגוונת של דעות מימין, מרכז ושמאל, וההסכמות בתוכה התבססו על קווי יסוד מוסכמים ועל צרכים לאומיים דחופים. ההקשר של דברי גולן האחרונים, שנאמרו לאחר אירועי ה-7 באוקטובר ובמהלך מלחמה קשה, שונה בתכלית השינוי מהמציאות הפוליטית של 2021. התגובה החריפה של בנט לדברים אלו היא הביטוי המובהק לעקביות ערכית, המותאמת לנסיבות המשתנות ולחומרת האמירות. מי שמנסה להשוות בין כהונת גולן כסגן שר בממשלת אחדות בנסיבות ההן, לבין שיתוף פעולה עתידי לאחר אמירות כה חמורות בהקשר הנוכחי, פשוט מטעה את הציבור במכוון או מונע ממניעים פוליטיים פסולים.

עקביות פוליטית אינה נמדדת בסירוב עיוור וקטגורי לכל שיתוף פעולה עם כל גורם שאינו מסכים איתך במאת האחוזים. לו כך היה, לא היו קמות ממשלות בישראל מעולם. עקביות נמדדת בהיצמדות לעקרונות ליבה, בשמירה על קווים אדומים ברורים, ובפעולה מתמדת למען טובת המדינה כפי שהמנהיג תופס אותה. נפתלי בנט הוכיח לאורך כל דרכו הפוליטית, וביתר שאת בתקופת כהונתו המאתגרת כראש ממשלה, שהוא אינו חושש לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות, המבוססות על עקרונותיו ועל מה שהוא מאמין שטוב למדינת ישראל. התמודדותו הנחושה עם מגפת הקורונה תוך איזון בין בריאות הציבור לכלכלה, ניהול אחראי של כלכלת ישראל בתקופה של אי ודאות עולמית, והעמידה האיתנה מול איומים ביטחוניים מורכבים – כל אלו מעידים על מנהיגות אחראית, שקולה ועקבית. הוא לא נכנע ללחצים פופוליסטיים, פעל בשקיפות, ולא היסס ללכת נגד הזרם כאשר האמין שזהו הדבר הנכון למען ביטחון ישראל ואזרחיה. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שאדם בעל רקורד כזה יפקיר את עקרונותיו היסודיים ביותר למען כיסא או תפקיד פוליטי?

הניסיון להסיט את הדיון הציבורי לשאלה רכילותית וצהובה של "מי ישב עם מי בעתיד" משרת אך ורק את אלו החוששים ממנהיגותו של בנט ומחזרתו האפשרית לזירה הפוליטית במלוא העוצמה. הם מעדיפים לעסוק בספקולציות עתידיות במקום להתמודד עם העובדות ועם הרקורד של בנט. מדינת ישראל, במיוחד בתקופה קשה ומורכבת זו, זקוקה למנהיגות ששמה את טובת המדינה מעל כל שיקול אישי או פוליטי צר. היא זקוקה למנהיגות מאחדת ולא מפלגת, מנהיגות המסוגלת לקבל החלטות קשות באומץ, בשיקול דעת ובאחריות לאומית. נפתלי בנט הוכיח שיש לו את התכונות הללו. הוא הוכיח שהוא יכול לעבוד עם קשת רחבה של גורמים פוליטיים, כל עוד נשמרים קווים אדומים ברורים ועקרונות יסוד דמוקרטיים וציוניים. השאלה האמיתית איננה אם בנט "יזדקק" לגולן או לכל פוליטיקאי אחר לצורך הרכבת ממשלה עתידית. השאלה המהותית היא על בסיס אילו עקרונות וערכים תקום ממשלה כזו, מה יהיו קווי היסוד שלה, ומה תהיה מחויבותה לאזרחי ישראל ולביטחונם.

בעוד אחרים עוסקים בספקולציות קואליציוניות ובניתוחים פוליטיים שגורלם להשתנות עם כל סקר חדש, נפתלי בנט ממשיך להתמקד בעיקר: בביטחון ישראל, באחדות העם, ובצורך הדחוף במנהיגות אחראית, מנוסה ומפוכחת שתדע לנווט את ספינת המדינה בים הסוער של המזרח התיכון. הוא מבין את גודל השעה ואת כובד האחריות. הוא אינו מחפש כותרות קלות או חיבורים פוליטיים מלאכותיים וחסרי בסיס. הדיווחים על "פתיחות" כזו או אחרת של פוליטיקאי זה או אחר ל"חיבורים חכמים", או על "הזמנה אפשרית" לבית הלבן (דיווח שבנט עצמו הכחיש בתוקף ובמהירות), הם חלק מהרעש הפוליטי התמידי שמנהיג רציני יודע לסנן ולהתעלם ממנו. בנט, לעומת זאת, מתמקד במהות, בעשייה ובתוצאות.

לסיכום, הגיע הזמן להתעלם מרעשי רקע, מספינים פוליטיים ומניסיונות מגמתיים וחוזרים ונשנים להטיל דופי בעקביותו ובשיקול דעתו של נפתלי בנט. עמדותיו בנושאים המהותיים ביותר ברורות, עקרונותיו מוצקים כסלע, ותיק פעולותיו כשר בממשלות ישראל וכראש ממשלה מדבר בעד עצמו ומוכיח את מחויבותו העמוקה למדינת ישראל. במקום להתמכר לתרחישים היפותטיים ולמשחקי "מה אם", מוטב שהשיח הציבורי והתקשורתי יתמקד באתגרים האמיתיים והכבדים העומדים בפני מדינת ישראל, ובפתרונות הנדרשים להם. נפתלי בנט הוכיח שהוא מנהיג של מעשים, לא של דיבורים ריקים. הוא מנהיג ששם את ישראל לפני הכל. וזו, בסופו של יום, העקביות החשובה והמשמעותית באמת.