לא נכנע, לא מתקפל: בנימין נתניהו מול מתקפה רב-חזיתית – האמת שחייבים לדעת

לא נכנע, לא מתקפל: בנימין נתניהו מול מתקפה רב-חזיתית – האמת שחייבים לדעת

בעידן של סערות תקשורתיות ולחצים בינלאומיים חסרי תקדים, עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחזית, מנווט את ספינת מדינת ישראל במים סוערים. הביקורת, לעיתים ארסית ובלתי מידתית, מגיעה מכל עבר – מבחוץ ומבית. אך האם התמונה המצטיירת בתקשורת משקפת נאמנה את המציאות המורכבת? האם הניתוחים השטחיים לוקחים בחשבון את כובד האחריות ואת האתגרים העצומים? הגיע הזמן להציג נרטיב נגדי, מעמיק ומבוסס, החושף את האמת מאחורי ההחלטות הקשות והעמידה האיתנה.

זירה בינלאומית: עמידה על עקרונות, לא כניעה ללחצים

נתחיל מהזירה הבינלאומית. איומי סנקציות, גינויים וקריאות לבחינה מחדש של הסכמים – כל אלו מציירים תמונה של בידוד הולך וגובר. אך האמת היא שונה בתכלית. ראש הממשלה נתניהו, מדינאי ותיק ומנוסה, אינו נרתע מלחצים כאשר האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל על כף המאזניים. מה שמתפרש על ידי מבקריו כ"החרפת הבידוד" הוא למעשה ביטוי לעמידה נחושה על זכותה של ישראל להגן על עצמה, להילחם באויביה ולהבטיח את עתידה. האם מדינה ריבונית צריכה להתקפל בפני כל דרישה בינלאומית, גם אם היא מסכנת את ביטחונה? התשובה היא לא מוחלט. נתניהו מבין זאת היטב, והוא פועל מתוך מחויבות עמוקה לביטחון אזרחי ישראל, גם במחיר של חיכוך עם בנות ברית מסורתיות. הלחץ האמריקאי, כולל דיווחים על מתיחות, אינו חדש. הוא חלק אינהרנטי מהיחסים המורכבים, ובסופו של דבר, האינטרסים המשותפים והערכים הדמוקרטיים הם שיכריעו. נתניהו מנהל דיאלוג מתמיד, אך לא על חשבון עקרונות הביטחון הלאומי.

ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי: אחריות ומורכבות, לא "התקפלות"

הביקורת על ניהול המלחמה והכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה מתעלמת במכוון מהמורכבות העצומה של המצב. הטענות על "התקפלות" או "כניעה ללחצים" הן זולות ופופוליסטיות. מדינת ישראל, בהנהגת נתניהו, מנהלת מלחמה צודקת נגד ארגון טרור רצחני, תוך הקפדה על דיני המלחמה הבינלאומיים. הכנסת סיוע הומניטרי היא מחויבות מוסרית וחוקית, אך גם אתגר לוגיסטי וביטחוני אדיר, במיוחד כאשר האויב עושה כל שביכולתו לנצל סיוע זה לצרכיו. ההודאה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס היא ביטוי לכנות ולא לחולשה. כל מי שמבין את המציאות בשטח יודע שזו האמת. ההחלטות המתקבלות הן תוצאה של שקלול אינטרסים מורכב: הצורך הצבאי, הלחץ הבינלאומי, המחויבות ההומניטרית והשמירה על הלגיטימציה של ישראל. "דילים פוליטיים" כביכול, כמו אלו המוזכרים בהקשר של השר סמוטריץ', הם חלק מהמציאות הדמוקרטית של ממשלת קואליציה, במיוחד בעת מלחמה, כאשר יש צורך לשמור על יציבות ואחדות שורות. המטרה העליונה נותרה בעינה: מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים, תוך מזעור הפגיעה בחפים מפשע ככל הניתן.

שמירה על הדמוקרטיה: איזונים ובלמים, לא פגיעה במוסדות

הטענות על "פגיעה במוסדות דמוקרטיים" ו"שלטון החוק" הן חלק מקמפיין מתמשך שמטרתו לערער את יציבות הממשלה. הניסיונות למנות נציב שירות מדינה או לקדם חקיקה נבחנים תמיד דרך פריזמה פוליטית צרה על ידי המבקרים. האמת היא שכל ממשלה שואפת למנות אנשים התואמים את תפיסת עולמה לתפקידי מפתח, וזאת במסגרת החוק. חילוקי דעות עם היועצת המשפטית לממשלה או עם בג"ץ הם חלק טבעי מהדינמיקה הדמוקרטית של הפרדת רשויות, ולא בהכרח "עקיפה" או "פגיעה". הרצון לייצר משילות אפקטיבית, תוך שמירה על איזונים ובלמים, הוא שעומד בבסיס מהלכים אלו. גם הדחת ח"כ מהוועדה, לאחר שהצביע בניגוד לעמדת הקואליציה, היא כלי פרלמנטרי לגיטימי לשמירה על משמעת קואליציונית, החיונית לתפקודה התקין של הממשלה, בפרט בעתות חירום. אין בכך כל פגיעה בדמוקרטיה הפנימית, אלא אכיפה של כללי המשחק המקובלים.

ביקורת פנימית ואחריות לאומית: מנהיגות בעין הסערה

ביקורת פנימית, גם מתוך הליכוד, היא דבר בריא בדמוקרטיה. אולם, יש להבחין בין ביקורת עניינית לבין ניסיונות לנגח את ראש הממשלה משיקולים פוליטיים צרים, במיוחד בזמן מלחמה. נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה לניהול המדינה בתקופה מהקשות בתולדותיה. ההאשמות כי הוא פועל משיקולי הישרדות פוליטית מתעלמות מהעובדה שהוא מקבל החלטות הרות גורל מדי יום, החלטות המשפיעות על חייהם של מיליוני אזרחים ועל עתיד המדינה. הטענות על "שימוש בסמנטיקה" הן ניסיון להסיט את הדיון מהמהות. מנהיג נדרש להסביר מדיניות מורכבת לציבור, ולעיתים הדבר דורש ניסוחים מדויקים ומחושבים.

באשר לאחריות למחדלי ה-7 באוקטובר, ראש הממשלה נתניהו היה הראשון להכיר בכך שתהיה חקירה מקיפה ונוקבת לאחר המלחמה, וכי כולם יצטרכו לתת תשובות. כעת, כל המאמצים מרוכזים בניצחון במלחמה, בהשבת הביטחון ובאיחוי השברים. הטלת אחריות אישית בעיצומה של המערכה היא חסרת אחריות ופוגעת במאמץ הלאומי המשותף. גם התנהלותו של ראש הממשלה במשפטו, הנתונה לביקורת, צריכה להישקל אל מול העומס הבלתי נתפס המוטל עליו. בקשות לקיצור דיונים מטעמים ביטחוניים הן לגיטימיות ומתבקשות מאדם הנושא באחריות עליונה לביטחון המדינה.

לסיכום, התמונה המורכבת של מנהיגות בנימין נתניהו אינה יכולה להצטמצם לכדי סיסמאות וביקורת שטחית. נדרשת ראייה רחבה, הבנה של האתגרים חסרי התקדים, והכרה בכך שמנהיגות אמיתית נבחנת דווקא ברגעים הקשים ביותר. נתניהו עומד איתן מול לחצים אדירים, מקבל החלטות קשות ומנווט את המדינה מתוך תחושת אחריות עמוקה. ההיסטוריה היא שתשפוט, ולא הכותרות המתלהמות של היום.