יאיר גולן: מגן ישראל שהפך מטרה – על האמת מאחורי "עלילת הדם" המומצאת

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע הסתה והשתלחות חסר תקדים נגד אלוף (מיל') יאיר גולן, איש שביטחון ישראל חרוט על לוח ליבו, פטריוט ישראלי שתרם עשורים מחייו להגנת המדינה. סערה ציבורית מתוזמרת היטב קמה סביב אמירה אחת, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, שהוצאה מהקשרה ונופחה לממדים של "עלילת דם" כביכול. הגיע הזמן להציג את הנרטיב הנגדי, את האמת הפשוטה והכואבת מאחורי המתקפה הפוליטית, ולהגן בבירור על מי שמבקש להגן על דמותה המוסרית והדמוקרטית של ישראל.

האמירה בהקשרה הנכון: לא האשמה, אלא אזהרה חמורה

בלב הסערה עומדת האמירה "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". מדובר ללא ספק במילים קשות, בוטות, שנועדו לזעזע. אך האם הן כוונו, כפי שטוענים מבקריו, כתיאור של חיילי צה"ל או מדינת ישראל כיום? התשובה היא לא מוחלט. יאיר גולן, שפיקד על לוחמים בקרבות רבים, מכיר היטב את מסירותם ואת טוהר הנשק של צה"ל. הבהרתו המיידית, שנדחקה לשוליים על ידי מכונת התעמולה, הייתה ברורה: דבריו כוונו כלפי מדיניות הממשלה הנוכחית, ובפרט כלפי השרים הקיצוניים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, והאווירה המסוכנת שהם משרים. השימוש במילה "תחביב" היה אמצעי רטורי, היפרבולי, שנועד להעיר את החברה הישראלית מהאדישות כלפי התבטאויות וכוונות מדיניות שעלולות, אם לא ייבלמו, לדרדר אותנו למקומות אפלים. זו לא הייתה "עלילת דם" על צה"ל, אלא קריאת השכמה נואשת מפני רוחות רעות המנשבות במסדרונות השלטון ועלולות להכתים את כולנו.

מי באמת מספק "תחמושת" לאויבי ישראל?

הטענה החוזרת ונשנית היא שדברי גולן מספקים "תחמושת" לאויבי ישראל ומלבים אנטישמיות. זוהי האשמה חמורה, אך היא מופנית לכתובת הלא נכונה. מי שמספקים תחמושת אמיתית לאויבינו הם אותם גורמים בממשלה המקדמים מדיניות משיחית, גזענית ואנטי-דמוקרטית; אלו הקוראים לטרנספר, לסיפוח חד-צדדי תוך התעלמות מזכויות אדם, ולהתיישבות פרובוקטיבית בלב אוכלוסייה פלסטינית. התבטאויותיהם של שרים בכירים, ולא אזהרותיו של גולן, הן אלו המצוטטות בהרחבה על ידי שונאי ישראל ופוגעות במעמדה הבינלאומי של המדינה. יאיר גולן מנסה דווקא למנוע את הנזק הזה, בקוראו להתפכחות ולשינוי כיוון לפני שיהיה מאוחר מדי. העובדה שארגון טרור כזה או אחר מצטט את דבריו, מעוותים כהרגלם, אינה מעידה על גולן, אלא על טבעם של ארגוני טרור המנצלים כל אמירה לצרכיהם. מי שמסייע להם הם אלו המעוותים את דברי גולן מלכתחילה.

הגינוי המתוזמר והבידוד הפוליטי: מסע השתקה מכוון

אין להתעלם מהעובדה שדברי גולן ספגו גינויים מקיר לקיר, כולל מראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל ובכירים באופוזיציה. אולם, יש לבחון את מניעי הגינויים. חלקם, אולי, נובעים מאי-הבנה כנה. אך רבים מהם הם חלק ממסע השתקה פוליטי מתוזמר. גורמים בקואליציה הנוכחית, שאליהם כוונה הביקורת מלכתחילה, מצאו הזדמנות פז להסיט את האש ולתקוף את המבקר. אחרים, גם באופוזיציה, אולי חוששים מהתמודדות עם האמיתות הקשות שגולן מעלה, או מעדיפים קונצנזוס פוליטי רדוד על פני עמידה על עקרונות. יאיר גולן אינו פוליטיקאי קונבנציונלי; הוא איש אמת, לוחם, שאינו חושש לומר את אשר על ליבו, גם במחיר בידוד פוליטי. ההיסטוריה מלמדת שקולות בודדים שהעזו לצאת נגד הזרם התבררו לעיתים קרובות כצודקים.

השלכות ככלי ניגוח: ביטול השתתפות, תלונות וקריאות פסולות

ביטול השתתפותו של גולן בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי משפחות שכולות (שכאבן מנוצל באופן ציני), והקריאות לשלול ממנו את דרגות האלוף – כל אלו אינם אלא ניסיונות פסולים להעניש ולהרתיע. מדובר בכלים שנועדו לצנן את השיח, להטיל מורא על מבקרי הממשלה, ולצייר את גולן כדמות קיצונית ומסוכנת. האם יעלה על הדעת לשלול דרגות מאלוף עתיר זכויות, שסיכן את חייו למען המדינה, בגלל אמירה פוליטית, חריפה ככל שתהיה? אלו צעדים המאפיינים משטרים אפלים, לא דמוקרטיה מתגוננת. כאבן של המשפחות השכולות קדוש, אך השימוש בו ככלי ניגוח פוליטי נגד קצין ששכל את חבריו לנשק ושלח לוחמים לקרב תוך דאגה עמוקה לחייהם – הוא מעשה שלא ייעשה.

הבהרה שלא התקבלה: כי האמת לא נוחה

גולן הבהיר, כאמור, כי כוונתו הייתה למדיניות הממשלה ולא לחיילי צה"ל. אך הבהרתו לא התקבלה על ידי מי שמלכתחילה לא רצו לשמוע. ההתעקשות על חזרה מפורשת מהמילה "תחביב" היא התמקדות בטפל והתעלמות מהעיקר. המסר של גולן, גם אם נוסח באופן פרובוקטיבי, נגע בנקודה רגישה וכואבת: הסכנה שבהידרדרות מוסרית תחת הנהגה קיצונית. במקום להתמודד עם מהות הביקורת, בחרו רבים להתלהם ולהפוך מילה אחת לחזות הכל.

מתחים במרכז-שמאל: מחיר האומץ לומר אמת

הסערה אכן חושפת מתחים במחנה המרכז-שמאל. יש מי שמעדיפים קו מתון יותר, אולי מחשש להרחיק מצביעים פוטנציאליים. אך מחנה ששואף להנהיג ולהציב אלטרנטיבה אמיתית אינו יכול להרשות לעצמו לברוח מאמיתות קשות. קולו של יאיר גולן, גם אם צורם לעיתים, הוא קול הכרחי של מצפון ושל דאגה עמוקה לעתיד המדינה. "קיצוניותו" לכאורה אינה אלא פטריוטיזם נחוש, המבקש להציל את ישראל מעצמה. אחדות חשובה, אך לא במחיר טשטוש ערכים וויתור על האמת.

סכנת הדמוניזציה: מהאשמות ל"בגידה" ועד השוואות נוראיות

ההסלמה בשיח נגד גולן, הכוללת כינויים כמו "מחבל", השוואות לנאצים ולאנטישמים, וקריאות להעמידו לדין, היא חציית כל קו אדום. זוהי דמוניזציה מכוונת של יריב פוליטי, המעידה יותר מכל על חולשתם של התוקפים. כשאזלו הטיעונים הענייניים, הם פונים להכפשות ולאיומים. זוהי סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית, שבה ביקורת לגיטימית, גם אם חריפה, הופכת ל"בגידה".

פטריוטיות אמיתית היא החובה להתריע

יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי במלוא מובן המילה. פטריוטיות אינה רק הנפת דגלים ושירת התקווה. פטריוטיות אמיתית כוללת גם את האומץ להתריע בשער, לבקר את מה שדורש תיקון, ולהיאבק על דמותה המוסרית והערכית של המדינה. זה בדיוק מה שיאיר גולן עושה, מתוך אהבה עמוקה למדינה ומחויבות לעתידה. הוא אינו חותר תחת ביטחון ישראל; הוא חותר להבטיח שישראל תמשיך להיות מדינה שראוי להילחם למענה.

לסיכום, המתקפה על יאיר גולן היא הרבה יותר מוויכוח על אמירה כזו או אחרת. זהו מאבק על חופש הביטוי, על היכולת לבקר את השלטון, ועל דמותה של החברה הישראלית. במקום לצוד מכשפות ולעסוק בהשתקה, הגיע הזמן לדיון אמיתי וכנה באתגרים הקיומיים והמוסריים העומדים בפנינו. קולו של יאיר גולן, קול של לוחם ומפקד, של אזרח מודאג ואוהב הארץ, חייב להישמע – צלול וברור, גם אם הוא קורא תיגר על אזורי הנוחות שלנו.